אדם כי יקריב מכם קרבן

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 

 הנה כבר הארכנו במקום אחר במהות עבודת הקרבנות (עיין לעיל פתיחה לספר ויקרא), אך תורה זו, תורת הקרבנות ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ודרכים רבות יש בה כפטיש יפוצץ סלע.

 ידועים דברי הרמב"ן בפרשתנו, שהקרבנות, החטאת והאשם, כפרה הם למביאים, בהיות החטא מורכב ממחשבה דיבור ומעשה, כן יהיה גם כפרתו, ושלשת אלה חלקי הכפרה הם, מחשבת התשובה, וידוי דברים, וסמיכת ידים של מביאי הקרבנות, ועוד האריכו הקדמונים בדרך זו.

 וזה שאמרו גדולי החסידות לפרש "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", על האדם להקריב מעצמו את קרבנו, ולדמות בנפשו שהוא זה שהיה ראוי להיות נשחט ודמו נזרק על חטאו, ואת נפשו הוא מקריב לפני ה'. וזה עיקר כפרת הקרבן, וכשלא היו בני ישראל קרבים אל ה' ודבקים בו ודימו בנפשם שהקרבנות יכפרו עליהם והם בשרירות לבם ילכו, אמר הקב"ה "למה לי רוב זבחיכם" (ישעיהו א' י"א) "האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה", (תהלים נ' י"ג) כפרת הקרבן בעבודת הלב תלויה, רחמנא לבא בעי, התשובה והוידוי ולא הבשר והדם, הן הם יכפרו עון.

ב

 ועוד רעיון כתב בזה בערבי נחל (פרשת ויקרא), והוא עפ"י הידוע בתורת גלגול הנשמות שגילו האר"י הק' וגדולי המקובלים לדורותיהם, וכתב הע"נ דנפש החוטאת מגולגלת בבהמה והיא באה על תיקונו כאשר בהמה זו קרבה כקרבן על מזבח ה', וההשגחה העליונה מזמנת לחוטא בהמה שבה גלגול נשמת מי שחטא כמותו, באותו עון, וכאשר נפש החוטא בא על תיקונה בהקרבת הקרבן זוכה גם הוא לפדיון נפש, לתיקון ולכפרה, עי"ש בדבריו הנפלאים.

 ואף שבדורות הראשונים היו מי שפקפקו בענין זה של גלגול נשמות מאז הופיע אור העולם האר"י החי וגילה נסתרות ונוראות בשער הגלגולים אין מי שיפקפק בענין זה וכל המהרהר אחריו כמהרהר אחר השכינה, ועיין בשו"ת הרלב"ח סי' ח' שכתב שחייבין להאמין בענין זה וע"ע בדברי האברבנאל (פרשת תצא), בשם הגדולים ערך "ר' יהודה אריה ממודינא" בשבט מוסר ח"א פרק כ', ותו לא מידי.

 (ובסוד הגלגולים ותיקון נשמות ע"י קיום מצוות בבעלי חיים שנשמות מגולגלים בהם, עסקו לא רק גדולי החסידות הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיהם, אלא אף גדולי ישראל שלא נמנו עמהם, וחידוש גדול כתב בספר שפת אמת על התורה (מהג"ר לייבוש מברעז'אן פרשת עקב) ששמע מהגרי"ש נתנזון בעל שואל ומשיב שהיה נוהג לשתות מים מן המעינות במקומות הנופש ולברך עליהם כדי לתקן נפשות הגלגולים בעקבות מעשה נורא שסיפר הבעש"ט בענין זה עי"ש בדבריו הנפלאים ואכמ"ל).

 והתבוננות בדרך המוסר שלמדנו מדברי הערבי נחל, שאין החוטא מתכפר ואין חטאו מלבין אלא בהעלותו את חבירו מטומאה לטהרה, ורק כאשר עוסק הוא בתיקון נפש זולתו מוצא אף הוא לעצמו פדיון נפש מדה כנגד מדה, והבן זאת.