אפילו נוטל את נפשך

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (ו' ה').

 רבי עקיבא אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, ת"ר פעם אחת גזרו מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות אתה לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותינו אנו מתיראים במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתבו בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה עאכ"ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר"ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר לו אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים בשעה שהוציאו את ר"ע להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים באהבה אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצתה נשמתך באחד" (ברכות ס"א ע"ב).

 ובירושלמי איתא "רבי עקיבא הוה קיים מתדון קומי טורנסורפוס הרשע רתחת ענתה דקרית שמע שרי קרי קרית שמע וגחך אמר ליה סבא אי חרש את אי מבעט ביסורין את אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא לא חרש אנא ולא מבעט ביסורין אנא אלא כל ימי קריתי פסוק זה והייתי מצטער ואומר אימתי יבואו שלשתן לידי ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך רחמתיה בכל לבי ורחמתיה בכל ממוני ובכל נפשי לא הוי בדיק לי וכדון דמטת בכל נפשי והגיעה זמן קריאת שמע ולא אפלגא דעתי לפום כן אנא קרי וגחך לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו" (ירושלמי ברכות ס"ז ע"ב).

 בקראנו תיאור מרטיט זה על מיתת ר' עקיבא בן יוסף, עת טיהר את עצמו בסילודין, קידש עצמו בעשר קדושות ובבת צחוק על פניו עלה בסערה השמימה בדביקות גמורה וטהרה עלאה, מתעלים גם אנו בכנפי רוחו הגדולה של ר' עקיבא ואף מפינו מתפרצת השאלה "רבינו עד כאן"?

 הלא אמרנו פעמים רבות שתלמידי רע"ק ששאלו "רבינו עד כאן" ודאי לא התכוונו לשאול "למה"? הלא גדולי עולם היו תלמידי רע"ק, ר' מאיר בעל הנס, ור' שמעון בר יוחאי וחבריהם, ובודאי ידעו הלכה זו "אפילו נוטל את נפשך" ואף הם מוכנים ומזומנים היו למסור את נפשם על קדושת השם בכל עת ובכל שעה, אלא נראה פשוט שכונת שאלתם היתה "איך".

 איך יכול אדם, קרוץ מחומר, ילוד אשה, להתעלות למעלה ממחיצתם של מלאכי עליון ולקבל עול מלכות שמים באהבה, כאשר צוחק הוא בפניו של אותו רשע בשעה שסורקין את בשרו במסרקות של ברזל ויסורי איוב הם מנת חלקו, תלמידי רע"ק הקדושים והטהורים גדולי האומה מבקשים ללמוד תורה מפי רבם הגדול אף בשעה נוראה זו, והם שואלים רבינו, עד כאן! איך מגיעים עד כאן, רבינו הגדול למדנו אורחות חיים, מפיך חפצים אנו ללמוד דרך חיים ותוכחת מוסר.

 ור' עקיבא מלמד אותם להבין ולהשכיל "כל ימי הייתי מצטער" לא התפרצות רגעית יש כאן, לא פרץ רגעי של רגש, אלא מפעל חיים! מפעל חיים והכנה של מאה ועשרים שנה (ימי חייו של ר' עקיבא) עומדים למבחן ברגע זה.

 כך, ורק כך, יכול אדם לעלות בסולם העולה בית א-ל, להתעלות במעלות קדושים וטהורים, לומר לשטן גירא בעיניך לצחוק למלאך המות ולעלות באהבה גמורה להיעקד על מזבח קידוש ה' כקרבן עולה כליל לה'.

ב

 "ת"ר מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין והיה ר' יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה יום אחד מצאו שומר בית האסורין אמר לו היום מימך מרובין שמא לחתור בית האסורין אתה צריך שפך חציין ונתן לו חציין וכשבא אצל רבי עקיבא אמר לו יהושע אי אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך סח לו כל אותו המאורע אמר לו תן לי מים שאטול ידי אמר לו לשתות אינם מגיעין ליטול ידיך מגיעין אמר לו מה אעשה שחייבין עליהן מיתה מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חביריי אמרו לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו כששמעו חכמים בדבר אמרו מה בזקנותו כך בילדותו על אחת כמה וכמה ומה בבית האסורין כך שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה" (עירובין כ"א ע"ב).

 כאשר מתבוננים אנו בסוגיא מופלאה זו רואים אנו עומק חדש במסירות נפש שלמדנו מגדול התנאים ר' עקיבא בן יוסף.

הלא ידענו שרבי עקיבא יושב ומצפה היה, מצטער היה, כל ימיו "מתי יבוא לידי ואקיימנו", כל ימיו קודש היו, הכנה דרבה מתי יזכה לקיים בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, והנה חלום חייו קרוב להתגשם, כבר יושב הוא בבית האסורים של מלכות רומי הרשעה, יודע הוא שקלגסיה של אומה זו הרשעה לא יניחו לו ובדרך הטבע גורלו נחרץ למות על קידוש ה', וידיעה זו ממלאה את כל חלל לבו בשמחה עילאה, ואעפ"כ אמר הוא לתלמידו "מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דברי חבירי"! לא רק על חייו מוכן הוא לותר כדי שלא לעבור על מצוה קלה אלא אף על מותו, על חלום חייו שהנה הוא עומד להתממש, ואף עליו מוכן הוא לותר בשביל מצוה דרבנן של נטילת ידים.

 אך מן השמים לא הניחו, בדרך נס חי ר' עקיבא, ורוכב בערבות שש ושמח בקרבן תמים, בבוא אליו נפש נקי וצדיק.

"היה מאריך באחד ויצתה נשמתו באחד, ויצאה בת קול ואמרה אשריך ר' עקיבא שיצתה נשמתך באחד"