את הנפש אשר עשו בחרן

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען" (י"ב ה')

 בפרשה זו מתחילים אנו ללמוד "תורתן של אבות" מעשיהם הגדולים של אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, ופותחים אנו בנסיונותיו של אברהם. אחד היה אברהם, "אברהם אוהבי" קראו רחמנא (עיין רמב"ם פ"י מתשובה ה"ב), וכה גדלה זכותו וכחו עד שמצינו (בעבודה זרה דף ט') ד"אלפיים שנות תורה" פותחים לא ב"מעמד הר סיני" אלא ב"ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית י"ב ה'). אברהם אבינו הוא זה שפותח תקופה חדשה תקופת התורה בתולדות ימי עולם, "אלפיים שנות תוהו" תמים כאשר "נגמל איתן זה" (לשון הרמב"ם בריש הלכות עבודת כוכבים) וממנו ואילך, מן היום שהוא עושה נפשות לה' ולתורתו בחרן, נפתחת תקופת התורה, אלפיים שנות תורה באים לעולם.

 ונשאלת מאליה השאלה מאי שנא אברהם מאלה שלמדו ולימדו לפניו, ומה בינו לבינם הלא גם נח למד תורה (עירובין י"ח עפ"י הכתוב "מכל הבהמה הטהורה תקח לך" (בראשית ז' ב') ועיין רש"י שם), והלא שם ועבר למדו תורה ולימדוה, ואברהם אבינו תלמידם היה כמבואר בסדר הדורות, ובמה זכה אברהם שממנו הושתת עולם ובו נפתחו אלפיים שנות תורה.

 תשובת שאלה זו מצינו בדברי הכסף משנה (פ"א מהלכות עבודת כוכבים ה"ג) "שם ועבר היו מודיעים דרך ה' לתלמידיהם, אבל לא נתעוררו לקרוא ולהכריז כמו אברהם ועל כן גדלה מעלתו ביותר". שם ועבר כמו נח אביהם זקנם למדו ולימדו, ישבו הם בין כותלי בית מדרשם ואמרו "כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול" באו תלמידיהם ושתו מבארם, באר מים חיים ולמדו מהם דרך ה', "אבל לא נתעוררו לקרוא ולהכריז כמו אברהם", אחד היה אברהם, ראשון להוציא ס"ת לרחובה של עיר, לקרוא ולהכריז בקול גדול "יש מנהיג לבירה!"כפי לשונו של הרמב"ם שם "והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם. וכיון שהיו העם מתקבצים אליו ושואלים לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחיבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וכו'".

 ובכך זכה אברהם אבינו במה שלא זכה איש לפניו, בו נפתחו אלפיים שנות תורה, הוא ולא איש לפניו אבי האומה הישראלית היה ועמו כרת הקב"ה ברית בין הבתרים.

ב

 ועוד הרגשה דקה שראוי להתבונן בה, "ואת הנפש אשר עשו בחרן" תרגם אונקלוס "וית נפשתא דשעבידו לאורייתא בחרן", לא די לו לאדם שהוא למד, אף לא די לו שהוא מלמד, כדי לזכות לכתרה של תורה ולעלות במעלותיה עליו לשעבד עצמו לתורה, ורק כאשר הוא משעבד את עצמו, את כל כולו, גוף ונפש רוח ונשמה נעשה כבריה חדשה. זה שעשה אברהם אבינו וזה שחידש. "את הנפש אשר עשו בחרן".

תגיות: