במקום הדלקת נר חנוכה בזמה"ז

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

א

הנה מנהג הרבה חסידים ואנשי מעשה בזמן הזה להדליק נרות חנוכה בפנים וכן הובא ברמ"א (תרע"א סעי' ז') שהאידנא נוהגין להדליק בפנים עיי"ש, וטעמא בעי שהרי מבואר בגמ' ובשו"ע שמצוה להניחה על פתח ביתו בחוץ ולכאורה אין יוצאין יד"ח בהדלקה בפנים שהרי ליכא פרסום הנס ודוקא בשעת הסכנה אמרו מניחה על שולחנו ודיו והלא בזמה"ז בודאי ליכא סכנה.

אך באמת ברור מכל הפוסקים והראשונים דבמשך דורות רבים אף שלא היה סכנה כלל נהגו להדליק בפנים דהלא כל רבותינו הראשונים התוס', הרא"ש, הרשב"א, הריטב"א, הר"ן, המרדכי, המאירי ועוד, כתבו שנהגו בזמנם במקומם ובשעתם להדליק בפנים ואטו נימא שבכל המקומות ובכל הזמנים היה סכנה, ועוד דרבים מן הראשונים כותבים להדיא דאף שאין סכנה בזמנינו כיון שנהגו להדליק בפנים נהגו, כ"כ באהל מועד, באור זרוע, בספר העיטור ובשבלי הלקט, ודבר זה ברור מאוד, אלא דטעמא בעי וצריך ביאור בתרתי למה אין בזה פסול בדיעבד, ולמה נהגו כן לכתחלה.

ויש שכתבו דכיון דכשמדליקו בחוץ צריך לעשות תיבה או מחיצה מפני הרוח בזה לא חייבוהו חכמים, עיין בערוך השלחן (סי' תרע"א סעי' כ"ד), אך אין תי' זה מספיק דממ"נ אי עיקר המצוה הוא פרסומי ניסא בחוץ ויש בזה עיכוב א"כ ודאי חייב להשתדל לקיים המצוה בשלימות ולהוציא הוצאות כמו שצריך לקנות מגילה וכיו"ב במצות דרבנן שהרי זה הוא עיקר המצוה, ובאמת כבר כתב בשו"ת שאילת יעב"ץ (חלק א' סי' קמ"ט) דכמעט חיוב גמור הוא לעשות עששית מזכוכית כדי להדליק נר חנוכה בפתח ביתו מבחוץ עי"ש.

אלא נראה דאין זה לעיכובא כלל ואף אם הניחה על שולחנו שלא בשעת הסכנה יצא בדיעבד ורק לכתחילה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ובאמת כן מוכח לענ"ד מלשון הגמ' דבג' דינים נקטו לשון זה "מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ" "מצוה להניחו בתוך עשרה" "מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח" וכי היכי דפשוט לן דבתוך י' וטפח הסמוך לפתח אינם לעיכובא ה"נ על פתח הבית מבחוץ אינו לעיכובא רק  לכתחילה משום פרסומי ניסא ובדיני נר חנוכה המעכבין נקטו לשון אחר כגון מצות חנוכה נר איש וביתו, מצותה משתשקע החמה, נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה ודו"ק.

וראיה לדרכנו נראה מדברי הבית יוסף (יו"ד סי' רפ"ט) שביאר טעמו של הטור דטפח הסמוך לרה"ר אינו מעכב במזוזה וז"ל "נראה שטעמו משום דבכל הני אמרינן לישנא דמצוה, מצוה להניחה בתוך חללו של פתח, מצוה להניחה בטפח הסמוך לרה"ר, מצוה להניחה בתחילת שליש העליון, ומשמע לי' ז"ל דהיינו לומר דמצוה הכי ואם שינה לא פסל" עכ"ל, הרי דהב"י דייק לענינו כדברינו וביאר בזה דג' הלכות במזוזה שנאמרו בלשון מצוה אינם לעיכובא ודברי הבית יוסף במזוזה תואמים לחלוטין את דברינו במצות נר חנוכה, ודו"ק. [אמנם לפמיש"כ המ"מ (פ"ד ה"ז) דס"ל להרמב"ם דלמעלה מי' פסול בדיעבד, ומשו"ה השמיט דין זה דלמטה מי' דהוי דלא כהלכתא מוכח להיפך דכמו דלמעלה מי' פסול כמו"כ הדלקה בפנים, אך מ"מ אין פי' זה עיקר והה"מ עצמו כתב שם די"ל דצריך להניחה למטה מי' עי"ש היטב, ודו"ק].

ושו"מ מפורש בריטב"א החדשות שם וז"ל "לא סוף דבר סכנת נפשות וכו' אלא אפי' סכנת צער או איבה וכו' ולפיכך היה אומר מורי הרב ז"ל כשנושב רוח שא"א להדליקה בחוץ מדליקה בפנים" וכו' ובהכרח מזה שאין זה עיקר מצות חנוכה שא"כ לא יעלה על הדעת שמשום צער יבטלו עיקר מצות חנוכה וע"כ שמעיקר הדין יוצא אף כשמניחו על שלחנו אלא שלכתחילה בעינן פרסומי ניסא לרבים ובמקום צער ואיבה או רוח לא חייבוהו בזה ודו"ק וזהו סמך גדול למנהג הנ"ל.

ואף מדברי הרשב"א בשבת (כ"ג ע"ב) שהק' אהא דקיי"ל נר חנוכה ונר שבת נר שבת עדיף דהלא יוצא יד"ח גם במצות נר חנוכה על שלחנו דכשעת הסכנה הוא מאחר שא"א לו להוציאה לרה"ר משום מצות נר שבת, מוכח להדיא דאף כשאין מניחה על פתח ביתו מקיים עיקר מצות נר חנוכה דדוחק גדול לומר שזה נכלל בתקנת שעת הסכנה דמהיכ"ת לומר כן וע"כ כנ"ל שעיקר המצוה מתקיימת אף בפנים.

ב

אך לפי"ז קשה לכאורה מהמבואר בסוגיין (כ"ג ע"ב) הדליקה בפנים והוציאה בחוץ לא עשה כלום למ"ד הדלקה עושה מצוה דהדלקה במקומו בעינן ומוכח מזה דכשהדליקה בפנים לא יצא יד"ח ולא עשה כלום.

ואפשר דכונת הגמ' דבשלמא למ"ד הדלקה עושה מצוה ניחא שאינו יוצא בהדלקה בפנים מאחר שסתם אדם מכוין לצאת באופן הראוי לצאת לכתחילה ומשו"כ כשמדליקה בפנים שאין זה לכתחילה אינו רוצה לצאת בשעת ההדלקה אך באמת אם יתכוין לצאת בהדלקה בפנים יצא אלא שלמסקנת הגמ' שאף למ"ד הנחה עושה מצוה לא עשה כלום שהרואה אומר לצורכו וכו' ואף בכה"ג לא יצא.

ובזה יתיישב מה שפסק בשלחן ערוך (סי' תרע"ה סעיף א') דכשהדליקה מבפנים לא יצא משום חשדא שהרואה אומר וכו' ונתקשו טובא אמאי לא נקט טעמא דהדלקה במקומו בעינן דהרי קיי"ל שם דהדלקה עושה מצוה, ולפי המבואר ניחא דאף למ"ד הדלקה עושה מצוה כשמתכוין בפירוש לצאת באופן זה הוי הדלקה במקום הראוי ומשום כך איצטריך לטעמא דחשדא דאף כשמתכוין לצאת אינו יוצא יד"ח, ודו"ק.

ואולי י"ל עוד דכונת הגמ' דלא יצא יד"ח ההדלקה בחוץ אבל מ"מ יצא עיקר מצות נר חנוכה, אמנם דוחק הוא כי בגמ' אמרו לא עשה כלום אמנם יש להעיר דשם (כ"ב ע"ב) לגבי הדליק בידו אמרו "לא עשה ולא כלום" וכ"ה (בדף כ"ג ע"א) לגבי חרש שוטה וקטן אבל בהדליקה בפנים אמרו "לא עשה כלום" ואפשר דיש בזה דיוק וכונה וצ"ע.

ומ"מ מבואר בדברי הראשונים הרי"ף, הרא"ש ועוד דכל הפסול בהדלקה בפנים והוציאה הוי רק מגזירת הרואה אף דקיי"ל הדלקה עושה מצוה, וכבר כתב השפת אמת דלאחר שחידשו סברא זו דהרואה אומר לצרכיה אדלקיה, חזרו מן הסברא דהדלקה במקומו בעינן דגם בפנים הוי מקומה כמבואר, וע"ע בחידושי הר"מ קזיס שפירש דלההו"א סברנו דרק אם הדלקה עושה מצוה מסתבר לחשוש שיאמרו לצרכיה אדלקיה ותירצו דאף אם הנחה עושה מצוה מ"מ בעינן הדלקה לשם נר חנוכה, וזה תירוץ הגמ' וכך משמע בריטב"א, ומבואר אף מדבריהם דאין שום פסול בהדלקה בפנים מלבד גזירת הרואה, סו"ד אין מסוגיא זו הכרח דהדלקה בפנים פסולה שלא מחמת הגזירה.

ועוד יש להקשות לכאורה מהמבואר שם (כ"א ע"ב) ללישנא קמא בגמ' דאם לא הדליק בזמנו עד שתכלה רגל שוב אינו מדליק, ואם יוצא ע"י הדלקה בפנים למה לא ידליק בתוך ביתו אף לאחר הזמן וכמו שכתבו התוס' שם דבזמה"ז שמדליק בפנים ידליק אף לאחר הזמן, וראיתי בריטב"א שכתב באמת דלאחר הזמן מדליק בפנים אף שלא בשעת הסכנה כנ"ל, ולפי המבואר אפשר דהריטב"א לשיטתו ס"ל דאף שלא בשעת הגזירה יוצא בפנים, אך מדברי התוס' מבואר דאינו מדליק כלל, ואפשר דאף דיוצא בהדלקה בתוך ביתו מ"מ תיקנו את זמן ההדלקה לפי אופן קיום המצוה לכתחלה דהיינו בזמן הראוי לפרסום הנס לבני רה"ר, ועדיין צ"ע בכ"ז.

הנה אף שנתבאר לנו דאף שלא בשעת הסכנה יוצא יד"ח בהדלקה בפנים אין בזה כדי לבאר למה נהגו להדליק לכתחלה בפנים בזמה"ז וצ"ב במנהג חסידים ואנשי מעשה שנהגו כן אף לכתחלה.

אמנם יש מקור למנהג דידן בריטב"א הנ"ל שהרי מבואר בדבריו דכל צער ודוחק הוי בכלל מה שאמרו חז"ל בשעת הסכנה מניחו על שלחנו, וזה אף לכתחלה וכמ"ש בשם מורו לגבי מקום הרוח והגשם וזה מקור למנהגנו שהוא מנהג ותיקין מימות הראשונים. ועיין עוד יבמות (קכ"ב ע"א) "בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין" ובפרש"י שם מוכח דבשעת הסכנה לאו דוקא הוא ויל"ע.

ובמקראי קודש להגרצ"פ פרנק לחנוכה (סי' י"ז) הביא בשם מהרי"ל דיסקין דאף אם ידליק בכלי זכוכית לא יצא יד"ח הדלקה כיון שבשעת ההדלקה פתוח המכסה ואין ראוי לדלוק במצב זה שיעור חצי שעה מחמת הרוח, ואף אם סוגרו מיד לאחר ההדלקה לא מהני דבעינן שיהא ראוי בשעת ההדלקה לדלוק חצי שעה וכמו שכתב המג"א (סימן תרע"ג ס"ק י"ב) דאם הדליק במקום הרוח וכבתה זקוק לה, דהוי כאילו הדליק נר ולא היה בו שמן כשיעור חצי שעה ואח"כ הוסיף דלא יצא יד"ח דכיון דהדלקה עושה מצוה בעינן בשעת ההדלקה שיהיה מצב שיהיה ראוי לדלוק כמו שהוא עכשיו חצי שעה ולכן אף אם סוגר המכסה מיד לא יצא יד"ח, ויש לדון בדבריו דלכאורה מסתבר טפי דכיון דכלי זה עשוי לכתחילה לשם כך הוי כאילו ראויים נרות אלו לדלוק כשיעור בשעת הדלקתן, וי"ל. (עיין במנחת אשר למסכת שבת מכתב י"ט).

עוד יש לעיין דאפשר דהמצוה להדליק על פתח ביתו מבחוץ הוא דוקא באופן דדר בבית לבדו ובזה שמדליק נרות על פתח ביתו ניכר שהדליק נר איש וביתו והוי פרסומי ניסא באופן המועיל, דנראה לכאורה דעיקר דין נר איש וביתו ענינו שיהא היכר שבית זה הדליק נר, וכשדר לבד בבית יכול גם להדליק בטפח סמוך לפתח כיון דאין מדליקין אלא מספר אנשים מועטים דשייך לצמצם בזה שיהיו כולם בטפח הסמוך לפתח, משא"כ בזמנינו דרוב בנ"א דרים בבנין משותף אם ידליקו כולם על פתח הבנין אין בזה היכר לכאו"א, ובפרט לדברי הרמב"ם דבמהדרין מן המהדרין ענין ההידור הוא גם ריבוי הנרות כמספר בני הבית וא"כ בזה שכולם מדליקין באותו מקום אין הכר למספר בני הבית, וגם לא שייך שכ"א ידליק בטפח הסמוך לפתח, (וידועה דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל דכשיש דיירים רבים בכניסה אחת עדיף להדליק בחלון הפונה לרה"ר).

ומחמת כל הנ"ל נהגו רבים מימות הראשונים להדליק בפנים ואף דאיכא פחות פרסומי ניסא אך כיון דעדיין יש פרסום הנס לבני הבית וניכר שבית זה הדליקו וניכר גם מספר הנרות כמספר בני הבית ומדליקין בטפח הסמוך לפתח וליכא חשש שיכבה ע"י הרוח וכדו', ואף דלכאורה עדיף להדליק בחוץ מלהדליק בטפח הסמוך לפתח, מצינו כיו"ב באחד הראשונים שביטלו את ההדלקה על פתח ביתו מבחוץ כדי שיהיה מזוזה מימין ונ"ח משמאל, דבדרכי משה וב"ח (סוף סימן תרע"ו) הביאו בשם רבינו ירוחם דהא דאין מדליקין סמוך לרה"ר אלא בין בית לחצר משום שלא היו קובעין מזוזה בפתח הסמוך לרה"ר מחשש שהגויים יעקרום ויבא לידי בזיון ובעינן מזוזה בימין ונ"ח משמאל ובפתח החצר לרה"ר הא ליכא מזוזה, וכיון דלכתחלה בעינן להדליק על פתח הבית שיהיה נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין ובעה"ב מסובב במצוות לכן מדליקין בין בית לחצר, והרי לדעת הגר"א בביאורו (בר"ס תרע"ה) הדלקה בין בית לחצר הוי כהדלקה בתוך הבית ואין יוצאין בה יד"ח על פתח ביתו מבחוץ ואעפ"כ נהגו כן כדי שיהא מזוזה בימין ונ"ח בשמאל.

ועוד יש לעיין בזה דהלא מבואר באו"ח (סי' רצ"ח סעיף ט"ו) דאין לברך ברכת הנר בהבדלה על נר שבתוך פנס או עששית ובמשנ"ב שם סקל"ז ובבה"ל שם האריך מאוד דאף שנחלקו האחרונים ויש שהקילו בעששית של זכוכית מ"מ רבו המחמירים דאין מברכין כלל אלא על מגולה ולא על נר שמאחורי זכוכית ויש להחמיר בזה, ולכאורה נראה דה"ה בעניננו ואין לדעתי טעם ברור לחלק בין דין לדין דכמו שתקנו בהדלקה לברך על הנר ומשמע נר מגולה כך גם בני"ד ועדיפא מיניה, וזה בעיני הערה גדולה מאד.

ואפשר דמשום כל הנ"ל בזמנינו דשכיח גשם ורוח בימי החנוכה לא נהגו רבים להדליק על פתח ביתו מבחוץ ואף בכלי זכוכית והוי כשעת הסכנה לדברי הריטב"א ונהגו להדליק אף לכתחלה בתוך הבית כשעת הסכנה דמניחה על שולחנו ודיו.

אמנם, אין כונתי בכל זאת אף לנטות לכאן או לכאן וכל כונתנו להראות פנים למנהגי ישראל הקדושים כדי להגדיל תורה ולהאדירה.

ועיין עוד במנחת אשר למסכת שבת סי' ל"ב ס"ו ובמכתבים מכתב י"ט במה שדנתי בזה בארוכה.