בעת נעילת שער

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

נפרדים אנו בפרשה זו מספר היצירה שהוא גם ספרן של אבות, שכל מעשיהם יצירה לבנים (כדברי הרמב"ן בריש חומש שמות) ונכנסים אנו לספר הגלות והגאולה ספר שמות (גם זאת למדנו מדברי הרמב"ן שם), וכאשר נכנסים אנו לספר הגלות הגאולה, לימי השובבים, מייחלים אנו לזכות אבות, שימשיכו אבותינו הקדושים ללוות אותנו בחשכת הגלות הקשה והמאיימת.

 משל לילד ההולך לראשונה לבית הספר ומביט לאחוריו לראות את אביו ואמו שומרים עליו מרחוק ומנופפים לו לשלום מפתח הבית. כך מביטים אנו לאבות שבכחם הגדול ימשיכו ללוות אותנו לשמור עלינו והם הנוסכים בנו עוז ותעצומות נפש לעמוד בנסיונות של הגלות הקשה.

 "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" והשאלה ידועה, וכי איך נוכל להגיע למעלת אבותינו קדושי עליון הרחוקים ממנו שנות אור, והלא אין אנו ראויים אפילו להתקרב לד' אמות שלהם, וכבר אמר הצה"ק מרוז'ין שאין הכונה להגיע למעשי אבות, אלא לפחות לנגוע, שיהיה לנו נגיעה כלשהי במעשיהם, אך מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו ובודאי אין מאמר יוצא מידי פשוטו.

 אלא נראה בזה דאכן בידינו להגיע למעשי אבותינו, אך לא בכוחנו הדל, אלא בכוחם הם, האבות הקדושים נתנו בנו כח להגיע אל מעשיהם ולינוק מכוחם, הם הנמיכו את עצמם והמציאו את עצמם בכדי שנוכל להגיע, כי הלא אבותינו הם, ואיזה אב זה שאין בנו יכול להגיע אליו! וזה כוחם ועבודתם המיוחדת בהיותם אבות, לתת לנו כוח ויכולת לעמוד במחיצתם.

 וכבר אמרנו פעמים רבות שמעשי אבות אברהם יצחק ויעקב מכוונים כנגד שלשת עמודי תבל, תורה עבודה וגמ"ח. אברהם עמוד החסד הוא, "תתן חסד לאברהם" ועיין רש"י כתובות ח' ע"ב דבריתו של אברהם אבינו הוי "גמילות חסד" ע"ש "ויטע אשל", יצחק עמוד העבודה הוא ע"ש עקידת יצחק, ויעקב הלא הוא עמוד התורה "איש תם יושב אהלים" (ועיין ברכות נ"ח "תפארת זה מתן תורה", וידוע שיעקב הוא מדת התפארת ואכמ"ל).

 אמנם יש לתמוה על סדר הדברים, דהלא חז"ל אמרו (משנה ריש אבות) "תורה עבודה וגמילות חסדים" וע"י האבות הקדושים הסדר היה הפוך, אברהם (גמ"ח) יצחק (עבודה) ויעקב (תורה) הלא דבר הוא, ודבר זה אומר דרשני.

 והנראה בזה דכאשר יש צורך לקרב דור שעדיין לא נגה עליו אור ה', דור שרחוק לגמרי ומנוער מן התורה והמצוה, אין דרך אלא להתחיל בגמ"ח לקרבם בעבותות אהבה ובחבלי חסד, באהבה ובחמלה עד אין קץ, ורק כך אפשר לקרבם לעבודה ולתורה.

 וכך גם בימינו, רבים הם אחינו יושבי הארץ שיש לקרבם באהבה ובחמלה, לא במקל חובלים ובתוכחת מוסר אלא בחבלי קסם של אהבת ישראל, ברחמי אב ואהבת אם עד שיזכו להכנס תחת כנפי השכינה.

ב

 סוגיות רבות ופרשיות שונות למדנו בספרן של אבות ספר בראשית, אך הפרשה הארוכה ביותר היא דוקא פרשת יוסף ואחיו, המכירה, הירידה לארץ מצרים, החלומות והתגלות יוסף אל אחיו, כשליש של ספר בראשית מוקדש לפרשה זו (וישב, ויגש, מקץ, ויחי), בעוד פרשת חייהם של האבות עצמם לא נמסרו באריכות מופלגת כל כך.

 וכנראה שיש לנו ללמוד ולהתעמק במיוחד בפרשה זו, כי פרשה שנאת אחים גרמה (לפי פשוטן של דברים, אף שיש בהם כמובן סודות רמים ונשגבים גבוה מעל גבוה) לירידת אבותינו למצרים, ולעשרת הרוגי מלכות ועוד גזירות קשות כידוע מדברי חז"ל.

 וכך לדורות עולם, שנאת חנם מעוררת את מדת הדין יותר מכל עבירות שבתורה, (עיין לקמן בפרשת קרח מאמר "דברי ריבות בשעריך").

תגיות: