דברי הספד ופרידה אחר מיטתו של הגה"ח רבי משה וייס זצ"ל (תשע"ו)

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

דברי הספד ופרידה אחר מיטתו של

הגה"ח רבי משה וייס זצ"ל

(דברים שנשא רבינו מרן שליט"א במשא הלויה ביום רביעי ז"ך כסליו)

בחנוכה אין אומרים דברי הספד, אבל לחכם בפניו נפסק בשולחן ערוך (סי' תר"ע ס"ג) שמותר לומר דברי הספד, דברי חיזוק, ודברי פרידה.

ואבינו מורינו עטרת ראשינו הלא היה גאון, היה חכם מובהק, חכימא דיהודאי שאין חכם ממנו.

מצינו במדרש רבה (דברים וזאת הברכה פרשה י"א) שכשמת משה רבינו "שמים בוכין ואומרים (מיכה ז') אבד חסיד מן הארץ ארץ בוכה ואומרת (שם) וישר באדם אין".

כשמשה רבינו עלה בסערה השמימה, השמים והארץ, כולם בכו. השמים בוכין ואומרים אבד חסיד מן הארץ, והארץ בוכה ואומרת וישר באדם אין. השמים אלה היהודים המרוממים, היהודים השמימיים, היהודים שראשם מגיע השמימה. הם הבינו מי זה משה רבינו, הם הבינו את חסידותו, את צדקותו, את גדלותו. השמים אומרים אבד חסיד מן הארץ. והארץ אומרת, עמך בית ישראל, יהודים פשוטים, גם הם הרגישו אבידה עצומה. וישר באדם אין.

אבא, אתה נשאת את שמו של משה רבינו. השמים אומרים אבד חסיד מן הארץ, היהודים המרוממים, הם הכירו אותך, הם הבינו אותך. כל גדולי הדור, כל צדיקי הדור שאתה היית חביבם, ידידם בנפש, הם שאלו לעצתך. השמים- תלמידי החכמים שהכירו את כח התורה שלך, את גדלותך בתורה, כזאת אש של אהבת התורה... כשהיית מפלפל בלימוד גיצי אש וזיקוקין דינור היה יוצאים מפיך. השמים אומרים אבד חסיד מן הארץ.

אבל כל אדם, כל ילד, כל בחור, כולם הרגישו קשר אליך... והארץ אומרת וישר באדם אין.

איפה ניתן למצוא אדם עם כזה מח עצום, וכזה לב ענק. סמל ודוגמה לגדלות בתורה, לדביקות בתורה.

כשהיינו ילדים קטנים, והחיים היו קשים באמריקה, אבל כל מה שאנחנו זוכרים, אלו השבתות היפות המלאות בדברי תורה, בחידושי תורה, בשאיפות גדולות שדרשת מאיתנו. אתה דרשת מאיתנו, לא היית מסתפק במועט. דרשת מאיתנו, ואנחנו מנסים לחנך את ילדינו ואת נכדינו לאורך הגדול.

לכולם היית חביב, לנו היית אבא! ולילדינו ונכדינו היית סבא אוהב ואהוב. דאגת לכל אחד, לכל יחיד.

בסוטה דף י"ד אומרת הגמרא, משה רבינו נתאוה להיכנס לארץ ישראל. הוא כל כך התאמץ בתפילה, תקט"ו תפילות שפך כדי להיכנס לארץ ישראל. וכי לאכול מפירותיה היה צריך? לא נתאוה משה אלא לקיים מצוותיה.

אבא, מה שראינו אצלך הוא הפירוש של חיבת המצוה. חכם לב יקח מצוות. היו מצוות מסוימות שלאבינו היתה מסירות נפלאה אליהן – ברכת כהנים- מה שהיתה עבורו ברכת כהנים... ממנין אחד, למנין שני ולשלישי... היית יושב בבית המדרש על התורה ועל העבודה עד שכל המנינים גמרו להתפלל כדי לזכות בעוד ועוד ברכות כהנים. כשנסע לחוץ לארץ, היה ממנה ומשלם לאברכים שיכוונו עליו בברכת כהנים.

אצלך ראו הילדים מהו "אמן". הילדים של רחוב מנחת יצחק היו עומדים בתור בכל בוקר לומר ברכות השחר לפניך, כי אתה ידעת מה הוא "אמן – א-ל מלך נאמן".

ה"מעמדות" שהיית אומר בכל יום, ה"חק" [חק לישראל] שהיית לומד בכל יום. יהודי שבקי בש"ס ובפוסקים, חריף עצום, היה אומר "חק לישראל". חק בל יעבור. אצלך ראינו מהי חיבת המצוות...

והחסד! וישר באדם אין, זה כל אחד ראה. מתן בסתר יכפה אף, הרגשת כאבו של כל יהודי, של כל לב שבור. איפה אפשר למצוא אדם עם כזה מח עצום, וכזה לב ענק.

אבא, אי אפשר להיפרד. אי אפשר להיפרד...

היה מליץ יושר לאמא, שבעים שנה היא ליוותה אותך, וכל מה שהיה לה בעולם הוא אבא... אנא תבקש מהקב"ה שיתן לה אריכות ימים ושנים. בבריאות. ושהקב"ה יתן לה כח לעמוד בצער הגדול.

היה מליץ יושר בעבורה, ובעבורינו ועבור ילדינו ונכדינו. ראית ברוך השם דור ישרים. בני שלשים ובני רבעים מאות נכדים, כולם אהובים כולם ברורים. כולם בני תורה יראי אלוקים. היה מליץ יושר לכל המשפחה.

ואני רוצה וחייב להודות לרופאים בבית החולים "שערי צדק" שהתמסרו בלב ונפש בעבורו, באהבה גדולה, במיוחד לפרופ' יונתן הלוי שהתמסר בידידות גדולה ובאהבה גדולה. ולד"ר סגל שהיה כמו אח לאבינו במסירותו הנפלאה.

אבא, כולנו השתדלנו בשבילך עד מקום שידינו מגעת. ניסינו לעשות כל מה שאפשר. כל אחד מה שהוא יכול. במיוחד אחינו הרב הגאון ר' אברהם יצחק שליט"א, שיום יום, לא עבר יום אחד שבו לא עמד לימינך פעמים רבות...

אבל אני בטוח שלא יצאנו ידי חובה לפי גודל מעלתך. אבל אתה תמיד היית מוחל. מחלת לאלה שפגעו בך בקינאתם, מחלת לאנשים שגרמו לך עוול... היה לך כזה לב גדול, מחלת לכולם. מחל לילדיך, למשפחתינו.

אבא, היה מליץ יושר. אתה עולה לשמים, תפגוש את הסבים הגדולים שלנו. ואצלך ייחוס תמיד היה ענין גדול. היתה בעיניך חשיבות עצומה לכל אחד מהסבים, גדולי הדורות. הם יבואו לקראתך... תעורר רחמי שמים לאמא, לכל המשפחה ולכל כלל ישראל. כלל ישראל צריך הרבה רחמים. רואים שיש מדת הדין. דם יהודי נשפך כמעט בכל יום, בירושלים, בארץ ישראל...

היה מליץ יושר, תעורר את האבות הקדושים ואת כל הצדיקים שהיה לך איתם כזה קשר עמוק, ושכולם ביחד יתפללו לפני הקב"ה, שיתמלא רחמים עלינו, שנזכה במהרה למשיח צדקנו, יקיצו וירננו כל שוכני עפר, יבולע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים. אמן ואמן.