דברי נהי והספד (דברים שנשא רבינו מרן שליט"א ככלות השבעה)

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"משם רעה אבן ישראל" (מ"ט כ"ד).

"לשון נוטריקון אב ובן, אבהן ובנין" (רש"י שם).

זכה יעקב אבינו מה שלא זכו אברהם ויצחק, ומטתו שלימה, וכל בניך למודי ה' י"ב שבטי י-ה כולם אהובים כולם ברורים, כולם קדושים כולם טהורים, וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם.

ואף שאין אנו עוסקין בנסתרות, והדברים מכבשונו של עולם, י"ל בפשטות עפ"י דברי הזוה"ק דשלשת האבות כנגד תורה עבודה וגמ"ח המה. אברהם אבינו עמוד החסד הוא וכמ"ש תתן חסד לאברהם, וממנו למדנו הפלגת מצוות הכנסת אורחים וגמילות חסדים. יצחק עמוד העבודה ועקידת יצחק בהר המוריה היא ראש וראשון לכל הקרבנות. ויעקב איש תם יושב אהלים עמוד התורה הוא.

וזה כחה של תורה לבל ידח ממנו ינח ולקדש ולטהר את כל נשמות ישראל בשרשם.

שלשה המה עמודי תבל ועל שלש דברים העולם עומד, ואעפ"כ איתא בזוה"ק שהתורה היא עמוד המרכזי, מימינו ומשמאלו העבודה והגמ"ח.

Ì               Ì               Ì

"משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים בטלו האשכולות" (משנה סוטה מ"ז ע"א).

"מאי אשכולות, אמר רב יהודה אמר שמואל איש שהכל בו" (גמ' שם).

"שהכל בו - תורה ויראת חטא וגמילות חסדים" (רש"י תמורה ט"ו ע"ב).

אבי מורי הכ"מ איש האשכולות היה, עלה ונתעלה בשלשת הדברים, בתורה, בעבודה ובגמילות חסדים.

תורה

כבר בצעירותו התבלט בכשרונותיו ובהתמדתו, ובישיבת מונקאטש שבה למדו כארבע מאות בחורים היה נחשב כעילוי של הישיבה. בשנות בחרותו כתב חידושים הרבה והכל נאבד בשנות הזעם, חבל על דאבדין.

בשנת תש"ד בחג השבועות הגיע עם בני משפחתו לאושביץ, אביו ואמו וחמשת ילדיהם הצעירים עלו על המוקד בו ביום הי"ד, והוא נשאר בחיים.

למחרת היום הגיע לאושביץ כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל. אבא מארי עשה השתדלות תוך כדי סכנת נפשות לשכון לידו באותו צריף, כאשר נפגשו לראשונה העלה בפני האדמו"ר קושיא בסוגיא דמצוות צריכות כונה.

מרן זצ"ל הסתכל עליו בתמהון ושאלו "בחור, זה מה שמעסיק אותך פה, בגיא צלמות! ענה אבי מורי הלא אם לא נעסוק בתורה מנין נשאב את הכוחות לשרוד ולהתגבר. חבקו מרן זצ"ל ומאז למשך חמישים שנה לא זזה ידו מתוך ידו, והיה יד ימינו בכל דבר וענין.

לאחר השחרור עבר לגור בארה"ב והתיידד עם מרן האגרות משה, שהפציר בו לקבל על עצמו לשמש ברבנות. אף הציע לו משרה בהרי הקטסקיל בניו יורק. אמר הגרמ"פ לאבי מורי שבאותה עיירה יורד שלג כבד כל החורף ואי אפשר לצאת מפתח הבית ותוכל ללמוד יומם ולילה, ר' משה יקירי עם הכשרונות שלך, די לך בחורף אחד להיות גדול בישראל!

אך אבי מורי מיאן ופנה לעסקים כדי לפרנס את ביתו, אך נשאר דבוק בתורה בכל נימי נפשו והיא היתה משוש חייו. כל השיח והשיג בינו ובין הילדים לא היה אלא בפלפולה של תורה ובחדוותא דשמעתתא.

היה בור סיד שאינו מאבד טיפה ובקי נפלא היה בעיון ובהלכה, ומעולם לא הכרתי "בעל בית" שהגיע לגדלות כזו בחריפות ובקיאות.

ועד זקנה ושיבה התורה היתה משוש חייו ובאהבתה ישגה תמיד, וכאשר שכב על ערש דוי ומסובל ביסורים וכבר קשה היה לתקשר עמו, כשהזכירו לו דבר תורה אורו עיניו.

ביום א' דחנוכה יומיים לפני הסתלקותו כשהיה בתרדמה עמוקה הזכרתי לו קושיא של הגרי"ז, ומיד אורו עיניו והגיב שיש שתי תירוצים על קושיא זו.

עבודה

מופלג היה בחיבוב מצוה, ובפרט בסדר עבודת התפילה.

היה מגיע מוקדם כל בוקר לבית הכנסת והיה נשאר עד המנין האחרון כדי לזכות פעמים רבות להתברך מפי הכהנים. ואף כשהיה בחו"ל שילם מכספו לאחרים שיכוונו לזכותו בברכה"נ.

היה עונה אמן מאות פעמים כל בוקר, וכל בחורי וילדי השכונה היו עומדים בתור כדי לומר בפניו ברכת השחר ויענה אמן.

כל יום הקפיד לומר צ"א פרקי תהלים כמנין אמן.

היה מרבה לנסוע לקברי אבות וקברי צדיקים לשפוך שיח ולהתפלל בהתרגשות גדולה. ואף לעת זקנותו כאשר קשה היתה עליו ההליכה המשיך במנהגו זה במסי"נ.

מצות ד' מינים היתה חביבה עליו עד למאוד, והיה טורח טירחה גדולה ומוציא כסף רב בכל שנה ושנה על ד' מינים מהודרים.

בשנה זו לפני חג הסוכות כשכבר לא היה יכול ללכת ברגליו והיה מרותק לכסא גלגלים עליתי לביתו לבקרו ולתדהמתי אמרה לי אמי מורתי שתבדל לח"ט שהוא נסע לכפר חב"ד לקנות אתרוגים, כשראתה אמי מורתי את תדהמתי אמרה לי שזה כבר פעם השניה השבוע שהוא נוסע.

וכך היתה כל עבודת ה' שלו בתמימות גדולה.

מעולם לא ראיתי אדם שמחד הוא חריף וחכם ובעל בקורת מאין כמותו ומאידך תמים במעשיו וצדיק בדרכיו.

גמילות חסדים

מופלג היה בגמילות חסדים בין בגופו ובין בממונו.

נוהג היה לאסוף ברכבו את העומדים בצדי הדרכים והקפיד לקרב אותם עד פתח ביתם ממש, באמרו שמצוה צריך לעשות בשלימות.

שמעתי מפלוני אלמוני שבא להתייעץ עם א"מ בענין כלשהו, בגמר השיחה שאלו להיכן הוא צריך להגיע, ופלוני אמר שהוא צריך להגיע לבני ברק. אבי מורי אמר לו שגם הוא צריך להגיע לבני ברק והציע לקחתו. לקראת סוף הנסיעה התברר לפלוני שלאבי מורי אין כל סיבה להגיע לב"ב אלא שמטוב לבו שמח להטות עמו חסד לקחתו לביתו.

וכך היה מנהגו יום יום על אף שהיה עמוס מאוד בעבודה ובלימוד.

פיזר ממון רב לצדקה ותמיד מתן בסתר בצינעא ללא פירסום, והיה בורח מן הכבוד באופן קיצוני.

אכן איש האשכולות היה בתורה בעבודה ובגמ"ח, בין אדם למקום ובין אדם לחבירו. חכם שמת מי יתן לנו תמורתו.

שיהיה מליץ יושר לאמי מורתי שתחי', לכל בני המשפחה ולכל בית ישראל.