והיו לי הלויים

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 

"וידבר ה' אל משה לאמר, ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים" (ג' י"א י"ב).

דבר אחר 'אך את מטה לוי לא תפקוד' למה לא נמנו עם ישראל, אלא שבטו של לוי פלטינין היו (בני פלטין של מלך), משל למלך שיש לו לגיונות הרבה ואומר לפרופסיטוט (ראש לשכת המלכות) לך מנה את הלגיונות חוץ מן הלגיון העומד לפני לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה 'אך את מטה לוי וגו'' 'בתוך בני ישראל' אין אתה מונה אותן אבל לעצמן מנה אותן שאין שבחו של מלך שימנה לגיונו עם הלגיונות לפיכך נמנו ישראל לעצמן ושבט לוי לעצמן (במדבר רבה א' י"ב).

 שבטו של לוי מחד, כלל ישראל מאידך. שבט לוי מובדל ומופרש מן העם, מיוחד הוא, הוא השבט הנבחר המהלך חלוץ לפני המחנה וכל העם עונים אחריו, בני לוי לא נחלו את הארץ, אינם שולחים ידם לעסוק במקח וממכר, מיוחדים הם ומוכנים, להיות לו קודש קדשים.

 ראה נא, מה שאמרו בתנחומא (פר' ראה י"ד) ממשנת יעקב אבינו על י"ב שבטי ה':

 "אמר רב הונא, אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות וכו', יעקב הפריש מעשר ראשון שנאמר (בראשית כ"ח) 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך'. כותי אחד בא ושאל את ר' מאיר אמר ליה לית אתון אמרין לי דהדין יעקוב אבוכון קשוט הוא, א"ל אין, דכתיב (מיכה ז') 'תתן אמת ליעקב חסד לאברהם'. אמר ליה הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה שבטים, לא היה לו להפריש עוד שנים?! א"ל רבי מאיר את אמרת דאינן תרי עשר ואנא אמר דאינון ארבע עשרה, דכתיב (בראשית מ"ח) 'אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי' א"ל והא את מסייע לי, הוספת קמח הוסיף מים! א"ל אין את מודה לי דאינון ארבע אמהות שהיו להם ד' בכורות ואין הבכור מתעשר למה שהוא קודש ואין קדש מוציא קדש. א"ל טובי אמתך דאת בגוה, לכן כתיב (משלי א') 'ואל תטוש תורת אמך - אומתך"

 יעקב אבינו בחיר האבות, הרים תרומה ומעשר מעשרת בניו, וכדרך תרומה ומעשר המוציאין את הכרי כולו מחזקת איסור והרי הוא ראוי ומתוקן, כן נהג בשבטי עדות, הבדיל את שבטו של לוי כדי להעלות ולרומם את העם כולו, להיותם לו ממלכת כהנים, והיה הנשאר בישראל קדוש.

@     @     @

 אמנם סוד עמוק ומחודש יש בבחירת שבט לוי מכל שבטי י-ה.

 "וידבר ה' אל משה לאמר, ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל והיו לי הלוים, כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו אני ה'" (ג' י"א-י"ג).

 שבט לוי לא נבחר לעבודת הקודש אלמלא חטאו ישראל במעשה העגל, אולם משכשלו ישראל ועשו להם אלהי מסיכה, ניטלה העבודה מן הבכורים, ניתנה אל שומרי המשמרת שלא טעמו טעם חטא. ואף לעתיד לבוא, עת יקויים בנו חזון הנחמה אף אז - אמרו בספרא תשוב העבודה מן בני לוי כבראשית המחשבה, אל בכורי פטר רחם. משיושלם התיקון השלם ויצורף בכור הברזל, ישובו ישראל אל מעלתם כמי שלא חטאו מעולם.

 הוא שאמרו (בזבחים קי"ב ע"ב) בין משכן ה' לבמות היחיד:

 "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים"

 ומן הנראה, דמהות אחת היא המתרת את במות היחיד ועבודת הבכורים גם יחד, אין זה צירוף מיקרי אלא שנים שהם אחד הם, במת יחיד וכהונת היחידים טעם אחד להן.

 הנה כבר כתב רש"י (שבת נ"ה ע"ב) בסוד השראת שכינה בישראל "עד שלא נבנה אהל מועד היתה שכינה מצויה באהלי צדיקים" מצבו המיוחד של העם הראוי לו אלמלא דבק בהם החטא, הלא הוא בהשראת שכינתו במשכני היחיד כבמשכן הציבור, בצבאות בכורות משפחה ומשפחה כבשבטו של לוי, הקדושה אופפת היתה את אהלי ישראל, "אהלי צדיקים" שאין בהם טעם חטא, בחוג כל משפחה ומשפחה נמצא עובד עבודת הקודש המיוחד לעשות בקדשים.

 טרם נבנה המקדש, כל במה, אף אם במת יחיד היתה, קדושתה כמזבח עולה, משרת ומקטיר עליהם הגדול שבבית. כל שבכור לאמו הוא, קדושתו אף היא ככהן גדול משרת...אך בעונותינו שרבו חרב הבית ועלתה שכינה ונתעלתה, מן היחידים אל הציבור, מן האהל אל המקדש, מן הבמה אל המזבח ומן הבכור אל הכהן..ניטלה האדרת, הוטלה על שכמם של בני לוי לעמוד ולשרת, להיות לו ממלכת כהנים.

 אילו זכינו לעמוד במעלה העליונה, בסוד מלאכי השרת המקדימים שמיעה לעשייה, והוא ית' מתהלך היה בתוכינו, כדרך שפירשו הראשונים.

 "'והתהלכתי בתוככם' אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ולא תהיו מזדעזעים ממני" (רש"י).

 "ענין המתהלך הוא ההולך אנה ואנה, לא אל מקום אחד בלבד. אמר אם כן, אתהלך בתוככם, כי לא אל מקום אחד בלבד ירד שפע הכבוד כמו שהיה במשכן ובמקדש כאומרו (שמות כ"ה) 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' כלומר, בזה האופן ובאותו המקום בלבד אשכון בתוכם. וביאר זה באומרו (שם ל') 'אשר אועד לך שמה ונועדתי שמה לבני ישראל' (שם כ"ט), אבל אתהלך בתוככם ויראה כבודי בכל מקום שתהיו שם. כי אמנם בכל מקום שיהיו שם צדיקי הדור הוא קדוש משכני עליון שבו תשלם כוונתו, כאומרו (ישעיה ס"ו) 'השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו', ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי'" (ספורנו שם)

 והתהלכתי בתוככם, בכל מקום שתהיו שם, הרי הוא קדוש משכני עליון...

 אילו השכלנו לכלכל דרכינו באורחות יושר, או אז לא נצרכו הכהנים להבדל מן העם, בידם היה לקדש את ההוויה כולה, לרומם את הכל לקדש את ישראל כשעודם בתוך המחנה, חונים בחצרות הקודש, אשר המה היכלות א-ל כאותה פנינה מתורת עמוד אמת, כ"ק השרף מקוצק זי"ע.

 "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם": שמי השמים קידשם האדון והינם קודש, אולם את הארץ הפקיד בידינו להופכה, לרוממה, לקדשה, כעצם השמים לטוהר.

 באהלי יעקב, תוך מחנה ישראל, קדש הכל ונתקדש מעל הכל, בקדושת אישים כבקדשי הקדשים.

 וכך גם לעתיד לבא, כל מחנה ישראל קדוש יהיה, וכדברי הנביא (ירמיהו ג, טז) "והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם ה' לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד". ופירש רש"י, "כי כל כניסתכם תהא קדושה ואשכון בה כאלו הוא ארון". כל כנסת ישראל קדושה תהיה והקב"ה ישכון בה כדרך שהוא שוכן בקודש הקדשים מעל הכפורת שעל ארון ברית ה'.

 ...ברם, אף עתה משלא זכינו, בכל זאת חסדו עמנו, וציוונו איפוא בתורתו לנשא את בני לוי מתוך העם, מתוך המחנה, להביאם אל חצרות מקדשו בהם תשרה שכינתו, חֵלֶף מזבח ובמה וצבאות בכורות האומה.

 ואף עתה חסדו עמנו, וכל אחד ואחד בידו להתקדש קודש קדשים והוא שכתב הרמב"ם:

 "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה', לשרתו ולעבדו, לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשאהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים" (רמב"ם שלהי הל' שמיטה ויובל).

 מי יתן וזכינו להיות לו "ממלכת כהנים וגוי קדוש".