ומשה היה רועה – לדמותו של מנהיג בישראל

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"ולא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (ל"ד, י').

 "ולמי בוחן לצדיק שנאמר (תהלים ה) ה' צדיק יבחן ובמה הוא בוחנו במרעה צאן בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה שנאמר (שם עח) 'ויקחהו ממכלאות צאן' מהו ממכלאות צאן כמו (בראשית ח', ב') 'ויכלא הגשם' היה מונע הגדולים מפני הקטנים והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית ואחר כך מוציא הבחורים שיהיו אוכלים עשב הקשה. אמר הקב"ה מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבוא וירעה בעמי הה"ד (תהלים שם, ע"א) 'מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו'. ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן אמרו רבותינו כשהיה מרע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית, כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו ברכה של מים ועמד הגדי לשתות כיון שהגיע משה אצלו אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך חייך תרעה צאני ישראל הוי 'ומשה היה רועה'"   (שמו"ר ב' ב').

 "ד"א 'ומשה היה רועה הה"ד (משלי ל', ה') 'כל אמרת אלוה צרופה' אין הקב"ה הוא נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן ואחר כך מעלהו לגדולה הרי לך שני גדולי עולם שבדקן הקב"ה בדבר קטן ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה. בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל... שהיה דוד מקיים המשנה (ב"ק עט ע"ב) אין מגדלים בהמה דקה בא"י אמר לו הקב"ה נמצא אתה נאמן בצאן בא ורעה צאני שנאמר (תהלים ע"ח, ע"א) 'מאחר עלות הביאו'. וכן במשה הוא אומר 'וינהג את הצאן אחר המדבר' להוציאן מן הגזל ולקחו הקב"ה לרעות ישראל שנאמר (שם עז, כ"א) 'נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן'" (שם ב' ג').

 בשלשה דברים נבחן רועה ומנהיג בישראל, ושלשת אלה למדנו מדברי חז"ל על דוד מלכא משיחא, ומשה רעיא מהימנא, שנבחנו במרעה צאן והקב"ה נתן להם גדולה.

 אמנם נשים לב, מבחן אחד היה משותף לשני גדולי העולם, ולאחר שעמדו בו נבחנו כל אחד מהם בנפרד.

 במבחן הרוחני, בדקדוק הדין, נבחנו שניהם כאחד, שניהם לא רעו את צאנם אלא במדבר, ולא רעו חלילה בשדות אחרים בגזילה ובעושק. לא קל לו לרועה הצאן להזהר מן הגזל, ובפרט רועה כדוד וכמשה, רועה שלבו מלא רחמים וחמלה על צאן מרעיתו, הלא לא תמיד ימצא עשב די צרכו במדבר, ולעתים יצטרך לנדוד עם צאנו למרחקים גדולים עד אשר ימצאו די ספוקם, קל לו להורות היתר לעצמו, ולתת לצאנו לרעות בעיר ובשדה, הלא הצאן והכבשים מעצמם רועים, ולא הוא זה שמאכיל אותם, וכיוצא בדברים תואנות שונות להקל ראש בעבירה זו.

 אך לא כך דוד ומשה שניהם לא רעו את צאנם אלא במדבר, במקום הפקר, והתרחקו מכל שמץ גזילה ואבק גזילה, אף אם בכך גרמו צער ורעב לצאן מרעיתם.

 וזה מבחנו הראשון של מנהיג בישראל, "באהבתו ובחמלתו הוא ינהגם", אבל לא על חשבון ההלכה, על אף שסדר הנהגתו על מדת הרחמים יסודה, ראשית חובתו להרחיקם מן הגזל ומן החטא, אף אם הרחקה זו תקשה עליהם, וימיט עליהם רעב ומחסור.

 אך אין בכך די, בשני מבחנים נוספים נבחנו משה ודוד במרעה הצאן. "אמר הקב"ה למשה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך חייך תרעה את צאני ישראל", והדברים ק"ו, ומה אם צאנו של בשר ודם נהג משה ברחמים, צאן קדשים בניו של אלקינו על אחת כמה וכמה, על מנהיג ישראל לרעות את צאן מרעיתו ברחמים ובחמלה, משה רבינו רעיא מהימנא ריחם על הצאן על כתפו נשאם, וכך גם מסר את נפשו בשביל בני ישראל עד שביקש מהקב"ה "מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות ל"ב ל"ב), וכ"ז משום רחמיו על בני ישראל.

 אך לא די ברחמים, צריך המנהיג לרעות את הצאן גם בחכמה ובעצה עמוקה, ולהכיר את נפשו ורוחו של כל אחד ואחד, וזה היה מבחנו של דוד המלך. "היה מונע הגדולים מפני קטנים וכו', ורעה בעמי איש לפי כוחו", כל איש לפי תכונות נפשו. וכך ביקש משה מהקב"ה "יפקד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" (במדבר כ"ז ט"ז - י"ז) וענהו הקב"ה (שם י"ח) "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו" וברש"י שם פירש "שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". מנהיג בישראל לא יוכל למלא את תפקידו, שליחותו, אלא אם כן ירעה כל איש לפי כוחו, כל אחד לפי צרכיו ותכונות נפשו, כנגד רוחו של כל אחד.

 וגם בתלמוד תורה מצינו דרך זו, ראה את דברי חז"ל (שמו"ר ה' ט') "היאך הקול יוצא אצל כל ישראל כל אחד ואחד לפי כחו, הזקנים לפי כוחן הבחורים לפי כוחן והקטנים לפי כחם והיונקים לפי כחן והנשים לפי כוחן, ואף משה לפי כחו שנאמר (שמות יט, יט) 'משה ידבר והאלקים יעננו בקול' בקול שהיה יכול לסובלו. וכן הוא אומר (תהלים כט, ד') 'קול ה' בכח' בכחו לא נאמר אלא 'בכח' בכחו של כל אחד ואחד ואף נשים מעוברות לפי כחן הוי אומר כל אחד ואחד לפי כחו" כאשר הופיע הקב"ה על הר סיני ללמד תורה לעמו ישראל שמע כל אחד ואחד לפי כוחו, כל מנהיג בישראל, כל מחנך וכל מרביץ תורה, שליחו של הקב"ה הוא, להמשיך את הנחלת הנצח של מסירת התורה, ללמד תורה לעמו ישראל, "כל איש ואיש לפי כחו".