חקרי הלכות בענין מקום הדלקת נר חנוכה (תשס"ו)

מרן הגאב"ד שליט"א

א

הנה מנהג רבים חסידים ואנשי מעשה בזמן הזה להדליק נרות חנוכה בפנים וכן הובא ברמ"א תרע"א סעי' ז' שהאידנא נוהגין להדליק בפנים עיי"ש, וטעמא בעי שהרי מבואר בגמ' ובשו"ע שמצוה להניחה על פתח ביתו בחוץ ולכאורה אין יוצאין יד"ח בהדלקה בפנים שהרי ליכא פרסום הנס ודוקא בשעת הסכנה אמרו מניחה על שולחנו ודיו והלא בזמה"ז בודאי ליכא סכנה.

 

אך באמת ברור מכל הפוסקים והראשונים דבמשך דורות רבים אף שלא היה סכנה כלל נהגו להדליק בפנים דהלא כל רבותינו הראשונים התוס', הרא"ש, הרשב"א, הריטב"א, הר"ן, המרדכי, המאירי ועוד, כתבו שנהגו בזמנם במקומם ובשעתם להדליק בפנים ואטו נימא שבכל המקומות ובכל הזמנים היה סכנה, ועוד דרבים מן הראשונים כותבים להדיא דאף שאין סכנה בזמנינו כיון שנהגו להדליק בפנים נהגו, כ"כ באהל מועד, באור זרוע, בספר העיטור ובשבלי הלקט, ודבר זה ברור מאוד, אלא דטעמא בעי וצריך ביאור בתרתי למה אין בזה פסול בדיעבד, ולמה נהגו כן לכתחלה.

ויש שכתבו דכיון דכשמדליקו בחוץ צריך לעשות תיבה או מחיצה מפני הרוח בזה לא חייבוהו חכמים, עיין בערוך השלחן סי' תרע"א סעי' כ"ד, אך אין תי' זה מספיק דממ"נ אי עיקר המצוה הוא פרסומי ניסא בחוץ ויש בזה עיכוב א"כ ודאי חייב להשתדל לקיים המצוה בשלימות ולהוציא הוצאות כמו שצריך לקנות מגילה וכיו"ב במצות דרבנן שהרי זה הוא עיקר המצוה, ובאמת כבר כתב בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' סי' קמ"ט דכמעט חיוב גמור הוא לעשות עששית מזכוכית כדי להדליק נר חנוכה בפתח ביתו מבחוץ עי"ש.

אלא נראה דאין זה לעיכובא כלל ואף אם הניחה על שולחנו שלא בשעת הסכנה יצא בדיעבד ורק לכתחילה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ובאמת כן מוכח לענ"ד מלשון הגמ' דבג' דינים נקטו לשון זה "מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ" "מצוה להניחו בתוך עשרה" "מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח" וכי היכי דפשוט לן דבתוך י' וטפח הסמוך לפתח אינם לעיכובא ה"נ על פתח הבית מבחוץ אינו לעיכובא רק  לכתחילה משום פרסומי ניסא ובדיני נר חנוכה המעכבין נקטו לשון אחר כגון מצות חנוכה נר איש וביתו, מצותה משתשקע החמה, נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה ודו"ק.

וראיה לדרכנו נראה מדברי הבית יוסף ביו"ד סי' רפ"ט שביאר טעמו של הטור דטפח הסמוך לרה"ר אינו מעכב במזוזה וז"ל "נראה שטעמו משום דבכל הני אמרינן לישנא דמצוה, מצוה להניחה בתוך חללו של פתח, מצוה להניחה בטפח הסמוך לרה"ר, מצוה להניחה בתחילת שליש העליון, ומשמע לי' ז"ל דהיינו לומר דמצוה הכי ואם שינה לא פסל" עכ"ל, הרי דהב"י דייק לענינו כדברינו וביאר בזה דג' הלכות במזוזה שנאמרו בלשון מצוה אינם לעיכובא ודברי הבית יוסף במזוזה תואמים לחלוטין את דברינו במצות נר חנוכה, ודו"ק. (אמנם לפמיש"כ המ"מ בפ"ד ה"ז דס"ל להרמב"ם דלמעלה מי' פסול בדיעבד, ומשו"ה השמיט דין זה דלמטה מי' דהוי דלא כהלכתא מוכח להיפך דכמו דלמעלה מי' פסול כמו"כ הדלקה בפנים, אך מ"מ אין פי' זה עיקר והמגיד משנה עצמו כתב שם די"ל דצריך להניחה למטה מי' עי"ש היטב, ודו"ק).

ועיין עוד בריטב"א החדשות שם שכתב וז"ל "לא סוף דבר סכנת נפשות וכו' אלא אפי' סכנת צער או איבה וכו' ולפיכך היה אומר מורי הרב ז"ל כשנושב רוח שא"א להדליקה בחוץ מדליקה בפנים" וכו' ובהכרח מזה שאין זה עיקר מצות חנוכה דא"כ לא יעלה על הדעת דמשום צער יבטלו עיקר מצות חנוכה וע"כ שמעיקר הדין יוצא אף כשמניחו על שלחנו אלא שלכתחילה בעינן פרסומי ניסא לרבים ובמקום צער ואיבה או רוח לא חייבוהו בזה ודו"ק וזהו סמך גדול למנהג הנ"ל.

ואף מדברי הרשב"א בשבת כ"ג ע"ב שהק' אהא דקיי"ל נר חנוכה ונר שבת נר שבת עדיף דהלא יוצא יד"ח גם במצות נר חנוכה על שלחנו דכשעת הסכנה הוא מאחר שא"א לו להוציאה לרה"ר משום מצות נר שבת, מוכח להדיא דאף כשאין מניחה על פתח ביתו מקיים עיקר מצות נר חנוכה דדוחק גדול לומר שזה נכלל בתקנת שעת הסכנה דמהיכ"ת לומר כן וע"כ כנ"ל שעיקר המצוה מתקיימת אף בפנים.

(אך מדברי הרמב"ם נראה דעיקר תקנת נר חנוכה הוא הדלקה על פתח ביתו דהלא את הלכות הנר כתב בפרק ד' ובפרק כתב רק את דיני ההלל, אך בריש פ"ג כתב לבאר את גזירת היונים ומה שתיקנו חכמים את שמונת ימי חנוכה להלל והודיה "ושיהיו מדליקין נרות על פתחי בתיהם" הרי ד"על פתחי בתיהם" אינו כשאר פרטי הלכות נר חנוכה אלא עיקר ועצם המצוה, אך עיקר להלכה נראה דאף שלא בשעת הסכנה יוצא בהדלקה בפנים כמבואר, ודוק בכ"ז)


ב

 

אך לפי"ז קשה לכאורה מהמבואר בסוגיין כ"ג ע"ב הדליקה בפנים והוציאה בחוץ לא עשה כלום למ"ד הדלקה עושה מצוה דהדלקה במקומו בעינן ומוכח מזה דכשהדליקה בפנים לא יצא יד"ח ולא עשה כלום.

ואפשר דכונת הגמ' דבשלמא למ"ד הדלקה עושה מצוה ניחא שאינו יוצא בהדלקה בפנים מאחר שסתם אדם מכוין לצאת באופן הראוי לצאת לכתחילה ומשו"כ כשמדליקה בפנים שאין זה לכתחילה אינו רוצה לצאת בשעת ההדלקה אך באמת אם יתכוין לצאת בהדלקה בפנים יצא אלא שלמסקנת הגמ' שאף למ"ד הנחה עושה מצוה לא עשה כלום שהרואה אומר לצורכו וכו' ואף בכה"ג לא יצא.

ובזה יתיישב מה שפסק בשלחן ערוך סי' תרע"ה סעיף א' דכשהדליקה מבפנים לא יצא משום חשדא שהרואה אומר וכו' ונתקשו טובא אמאי לא נקט טעמא דהדלקה במקומו בעינן דהרי קיי"ל שם דהדלקה עושה מצוה, ולפי המבואר ניחא דאף למ"ד הדלקה עושה מצוה כשמתכוין בפירוש לצאת באופן זה הוי הדלקה במקום הראוי ומשום כך איצטריך לטעמא דחשדא דאף כשמתכוין לצאת אינו יוצא יד"ח, ודו"ק.

ואולי י"ל עוד דכונת הגמ' דלא יצא יד"ח ההדלקה בחוץ אבל מ"מ יצא עיקר מצות נר חנוכה, אמנם דוחק הוא כי בגמ' אמרו לא עשה כלום אמנם יש להעיר דשם בדף כ"ב ע"ב לגבי הדליק בידו אמרו "לא עשה ולא כלום" וכ"ה בדף כ"ג ע"א לגבי חרש שוטה וקטן אבל בהדליקה בפנים אמרו "לא עשה כלום" ואפשר דיש בזה דיוק וכונה וצ"ע.

ומ"מ מבואר בדברי הראשונים הרי"ף, הרא"ש ועוד דכל הפסול בהדלקה בפנים והוציאה הוי רק מגזירת הרואה אף דקיי"ל הדלקה עושה מצוה, וכבר כתב השפת אמת דלאחר שחידשו סברא זו דהרואה אומר לצרכיה אדלקיה, חזרו מן הסברא דהדלקה במקומו בעינן דגם בפנים הוי מקומה כמבואר, וע"ע בחידושי הר"מ קזיס שפירש דלההו"א סברנו דרק אם הדלקה עושה מצוה מסתבר לחשוש שיאמרו לצרכיה אדלקיה ותירצו דאף אם הנחה עושה מצוה מ"מ בעינן הדלקה לשם נר חנוכה, וזה תירוץ הגמ' וכך משמע בריטב"א, ומבואר אף מדבריהם דאין שום פסול בהדלקה בפנים מלבד גזירת הרואה, סו"ד אין מסוגיא זו הכרח דהדלקה בפנים פסולה שלא מחמת הגזירה.

ועוד יש להקשות לכאורה מהמבואר שם כ"א ע"ב ללישנא קמא בגמ' דאם לא הדליק בזמנו עד שתכלה רגל שוב אינו מדליק, ואם יוצא ע"י הדלקה בפנים למה לא ידליק בתוך ביתו אף לאחר הזמן וכמו שכתבו התוס' שם דבזמה"ז שמדליק בפנים ידליק אף לאחר הזמן, וראיתי בריטב"א שכתב באמת דלאחר הזמן מדליק בפנים אף שלא בשעת הסכנה כנ"ל, ולפי המבואר אפשר דהריטב"א לשיטתו ס"ל דאף שלא בשעת הגזירה יוצא בפנים, אך מדברי התוס' מבואר דאינו מדליק כלל, ואפשר דאף דיוצא בהדלקה בתוך ביתו מ"מ תיקנו את זמן ההדלקה לפי אופן קיום המצוה לכתחלה דהיינו בזמן הראוי לפרסום הנס לבני רה"ר, ועדיין צ"ע בכ"ז.

 

ג

 

הנה אף שנתבאר לנו דאף שלא בשעת הסכנה יוצא יד"ח בהדלקה בפנים אין בזה כדי לבאר למה נהגו להדליק לכתחלה בפנים בזמה"ז וצ"ב במנהג חסידים ואנשי מעשה שנהגו כן אף לכתחלה.

אמנם יש מקור למנהג דידן בריטב"א הנ"ל שהרי מבואר בדבריו דכל צער ודוחק הוי בכלל מה שאמרו חז"ל בשעת הסכנה מניחו על שלחנו, וזה אף לכתחלה וכמ"ש בשם מורו לגבי מקום הרוח והגשם וזה מקור למנהגנו שהוא מנהג ותיקין מימות הראשונים. ועיין עוד יבמות קכ"ב ע"א "בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין" ובפרש"י שם מוכח דבשעת הסכנה לאו דוקא הוא ויל"ע.

ובמקראי קודש להגרצ"פ פרנק לחנוכה סי' י"ז הביא בשם מהרי"ל דיסקין דאף אם ידליק בכלי זכוכית לא יצא יד"ח הדלקה כיון שבשעת ההדלקה פתוח המכסה ואין ראוי לדלוק במצב זה שיעור חצי שעה מחמת הרוח, ואף אם סוגרו מיד לאחר ההדלקה לא מהני דבעינן שיהא ראוי בשעת ההדלקה לדלוק חצי שעה וכמו שכתב המג"א בסימן תרע"ג ס"ק י"ב דאם הדליק במקום הרוח וכבתה זקוק לה, דהוי כאילו הדליק נר ולא היה בו שמן כשיעור חצי שעה ואח"כ הוסיף דלא יצא יד"ח דכיון דהדלקה עושה מצוה בעינן בשעת ההדלקה שיהיה מצב שיהיה ראוי לדלוק כמו שהוא עכשיו חצי שעה ולכן אף אם סוגר המכסה מיד לא יצא יד"ח, ויש לדון בדבריו דלכאורה מסתבר טפי דכיון דכלי זה עשוי לכתחילה לשם כך הוי כאילו ראויים נרות אלו לדלוק כשיעור בשעת הדלקתן, וי"ל.(עיין במנחת אשר למסכת שבת מכתב י"ט).

עוד יש לעיין דאפשר דהמצוה להדליק על פתח ביתו מבחוץ הוא דוקא באופן דדר בבית לבדו ובזה שמדליק נרות על פתח ביתו ניכר שהדליק נר איש וביתו והוי פרסומי ניסא באופן המועיל, דנראה לכאורה דעיקר דין נר איש וביתו ענינו שיהא היכר שבית זה הדליק נר, ולכן תיקנו להדליק על פתח ביתו ולא סתם ברה"ר או בחוץ, כדי שיהא היכר בין הבית לנר. ועוד דוכשדר לבד בבית יכול גם להדליק בטפח סמוך לפתח כיון דאין מדליקין אלא מספר אנשים מועטים דשייך לצמצם בזה שיהיו כולם בטפח הסמוך לפתח, משא"כ בזמנינו דרוב בנ"א דרים בבנין משותף אם ידליקו כולם על פתח הבנין אין בזה היכר לכאו"א, ובפרט לדברי הרמב"ם דבמהדרין מן המהדרין ענין ההידור הוא גם ריבוי הנרות כמספר בני הבית וא"כ בזה שכולם מדליקין באותו מקום אין הכר למספר בני הבית, וגם לא שייך שכ"א ידליק בטפח הסמוך לפתח, (וידועה דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל דכשיש דיירים רבים בכניסה אחת עדיף להדליק בחלון הפונה לרה"ר).

ומחמת כל הנ"ל נהגו רבים מימות הראשונים להדליק בפנים ואף דאיכא פחות פרסומי ניסא אך כיון דעדיין יש פרסום הנס לבני הבית וניכר שבית זה הדליקו וניכר גם מספר הנרות כמספר בני הבית ומדליקין בטפח הסמוך לפתח וליכא חשש שיכבה ע"י הרוח וכדו', ואף דלכאורה עדיף להדליק בחוץ מלהדליק בטפח הסמוך לפתח, מצינו כיו"ב באחד הראשונים שביטלו את ההדלקה על פתח ביתו מבחוץ כדי שיהיה מזוזה מימין ונ"ח משמאל, דבדרכי משה וב"ח סוף סימן תרע"ו הביאו בשם רבינו ירוחם דהא דאין מדליקין סמוך לרה"ר אלא בין בית לחצר משום שלא היו קובעין מזוזה בפתח הסמוך לרה"ר מחשש שהגויים יעקרום ויבא לידי בזיון ובעינן מזוזה בימין ונ"ח משמאל ובפתח החצר לרה"ר הא ליכא מזוזה, וכיון דלכתחלה בעינן להדליק על פתח הבית שיהיה נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין ובעה"ב מסובב במצוות לכן מדליקין בית בית לחצר, והרי לדעת הגר"א בביאורו בר"ס תרע"ה הדלקה בין בית לחצר הוי כהדלקה בתוך הבית ואין יוצאין בה יד"ח על פתח ביתו מבחוץ ואעפ"כ נהגו כן כדי שיהא מזוזה בימין ונ"ח בשמאל.

ועוד יש לעיין בזה דהלא מבואר באו"ח סי' רצ"ח סעיף ט"ו דאין לברך ברכת הנר בהבדלה על נר שבתוך פנס או עששית ובמשנ"ב שם סקל"ז ובבה"ל שם האריך במאוד דאף שנחלקו האחרונים ויש שהקילו בעששית של זכוכית מ"מ רבו המחמירים דאין מברכין כלל אלא על מגולה ולא על נר שמאחורי זכוכית ויש להחמיר בזה, ולכאורה נראה דה"ה בעניננו ואף שיש לדון ולחלק בין דין לדין אין הכרח לחלק ביניהם וי"ל דכמו שתקנו בהדלקה לברך על הנר ומשמע נר מגולה כך גם בני"ד.

ואפשר דמשום כל הנ"ל בזמנינו דשכיח גשם ורוח בימי החנוכה לא נהגו רבים להדליק על פתח ביתו מבחוץ ואף בכלי זכוכית והוי כשעת הסכנה לדברי הריטב"א ונהגו להדליק אף לכתחלה בתוך הבית כשעת הסכנה דמניחה על שולחנו ודיו.

אמנם, אין כונתי בכל זאת אף לנטות לכאן או לכאן ואלה שמדליקים על פתח ביתם מבחוץ כעיקר דינא דנ"ח בודאי כהוגן עושים וכל כונתנו להראות פנים למנהגי ישראל הקדושים כדי להגדיל תורה ולהאדירה.

ועיין עוד במנחת אשר למסכת שבת סי' ל"ב ס"ו ובמכתבים מכתב י"ט במה שדנתי בזה בארוכה.

 

ב

נר חנוכה בחלון או ע"י דלת פנימית

 

מי שהכניסה לבית שלו מן הצד ואין לו דלת הפונה לרשות הרבים אלא בקדמת הבית מתחת לעמודים יש מקומות חניה לרכבים והכניסה אינה כלפי רה"ר, החלון הפונה לרה"ר הוא למעלה מעשרים אמה, היכן ידליק נר חנוכה.

לכאורה ידליק בתוך הבית ליד אחת מדלתות הבית ויקיים מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל שהרי נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה ואף בדיעבד אין בה מצוה, ולמטה ליד הכניסה לבית אי אפשר לו להדליק ולמה ידליק למעלה מעשרה טפחים ליד החלון כשאינו מקיים בזה מצות פרסומי ניסא לרבים כלל, ועדיף שידליק למטה מעשרה ליד הדלת.

ואף שכתב המג"א בסימן תרע"א סק"ו דעדיף להדליק ליד החלון למעלה מעשרה טפחים ולא ליד הדלת בתוך הבית למטה מי"ט, דלמטה מעשרה טפחים אינו אלא לכתחלה ופרסומי ניסא לרבים מעיקר מצות נ"ח הוא, והפמ"ג בא"א סק"ו שם פקפק בזה, דאפשר דעדיף להדליק למטה מעשרה טפחים כדין נר חנוכה לכתחלה עי"ש.

ובאמת מסתבר כדברי הפוסקים הנ"ל דפרסומי ניסא לרבים הוא מעיקרי מצות חנוכה ועדיפה על שאר פרטי המצוה שאינם אלא לכתחלה, וכ"כ החיי אדם וכ"ה במשנה ברורה ס"ק כ"ז ובשעה"צ ס"ק ל' עיי"ש.

אך מה שצריך עיון הוא כאשר החלון הוא למעלה מעשרים אמה ונ"ח שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה, האם גם בזה ידליק ליד החלון, ובשאלה זו כתב השער הציון ס"ק מ"ב דכיון שאין פרסומי ניסא למעלה מכ' עדיף להדליק למטה מעשרה ליד הדלת בתוך הבית וכ"כ הפרי חדש, אך הפמ"ג במשבצות זהב סק"ה כתב דאף דנ"ח שהניחה למעלה מכ' פסולה מ"מ יש בו קצת פרסומי ניסא עי"ש, ולפי דבריו יש מקום לטעון דעדיף להדליק ליד החלון אף שהוא למעלה מכ' דמ"מ יש בו פרסומי ניסא משא"כ ההדלקה בתוך שלא אמרו אלא בשעת סכנה. ובאמת המציאות היא דאף למעלה מעשרים אמה רואים אנו בעליל את הנרות שבחלון, ואפשר דבימי קדם היו רחובות צרים ומפותלים והאדם היה נאלץ להטות ראשו כלפי מעלה כדי לראות לגובה עשרים אמה, משא"כ בזמן הזה שהרחובות רחבי ידים והאדם רואה למרחק ולמעלה מכ' כלמטה מכ' דמיא, ולעומת זאת כבר כתב האליהו רבא דאין נזהרין כ"כ להדליק למטה מעשרה טפחים, ואפשר דטעם הדבר דבזמן הזה באמת אין בזה טעם, דכבר ביאר המשנה ברורה בס"ק כז' לבאר דאם ידליק נר חנוכה למעלע מעשרה טפחים יטעו לחשוב שהנר הודלק כדי להאיר את הבית, אבל למטה מי' אין רגילין להניח נר למאור, אבל בזמן הזה ברור שאין מדליקין כלל בשמן זית ולא במנורה כדי להאיר את הבית, ואף שחלילה לנו לסטות מן השולחן ערוך כמלוא נימא אף אם נשתנו תנאי החיים מ"מ כאשר אנו באים להכריע בין הידורים שונים והלכות סותרות זו את זו מסתבר לומר "זיל בתר טעמא" ומשו"כ נראה לענ"ד דהדליק בחלון הסמוך לרה"ר אף בחלון למעלה מכ' אין מוחין בידו, כיון דמ"מ יוצא יד"ח ולא גרע מהמניחו על שלחנו ודיו, והרי מ"מ עושה גם פרסומי ניסא לרבים ובפרט אם יש בתים ממול שמהם רואים את חלון ביתו, ודו"ק בכ"ז.

 

ג

הדלקה מאחורי קיר זכוכית

 

במה ששאל במי שדר בבית שבו בקומת הכניסה יש "לובי" עם קיר זכוכית שקופה, האם צריך הוא להדליק דוקא מבחוץ וכדי לעשות כן צריך הוא להוציא הוצאות לקנות תיבת זכוכית ולהדליק בחנוכיה קטנה של פח, או שמא יכול הוא להדליק מבפנים מאחורי קיר הזכוכית והנר נראה מבחוץ ברה"ר ממש כאילו היה מדליקו בחוץ כי גם אז היה הנר מאחורי תיבת זכוכית, ובפנים יוכל להדליק בחנוכיית כסף גדולה ומהודרת שיש בה גם הידור מצוה.

הנה לענ"ד אין קפידא שהחנוכיה תעמוד מחוץ לדלת ממש אלא שיראה לעוברים ושבים ברה"ר וכל הדרגות והמעלות במצוה זו נגזרים משני יסודות, פתח, ורה"ר, ומשו"כ צריך להדליק על פתח ביתו מבחוץ שיהיה פרסומי ניסא לרה"ר, ורק אם היה דר בעליה מדליק בחלון הסמוך לרה"ר, ונראה לענ"ד דמי שחלון ביתו פונה לרה"ר שרבים מהלכים בו ופתח ביתו פונה לצד אחר שאין רבים מהלכין בו, מ"מ ידליק על פתח ביתו מבחוץ ולא בחלון, דתיקנו חז"ל להדליק בפתח הבית (ואין זה רק כדי שיהיה מזוזה מימין ונ"ח משמאל אלא משום עצם ההדלקה על פתח הבית), ומכיון שמדליק בטפח הסמוך לפתח אין הקפידה אלא שידליק באופן הנראה לרה"ר, ואם קיר הבית של זכוכית הוא יכול להדליק גם מבפנים.

ועיין בטור סימן תרע"ב שכתב דאף שמי שמדליק בפנים אין צריך לדקדק בזמן ההדלקה "לדידן צריך לדקדק בשיעור שאע"פ שמדליקין בפנים כיון שמדליקין בפתח הבית והוא פתוח יש היכירא לעוברים ושבים", הרי שהמנהג היה בימי הטור שהדליקו בפנים ועשו פרסומי ניסא ע"י פתיחת הדלת, ובני"ד שהקיר שקוף ונראה מבחוץ ודאי עדיף טפי.

אמנם ראיתי בביאור הגר"א בסי' תרע"ה ס"א שכתב לישב מה שהקשו כל האחרונים על דברי השו"ע דמחד כתב דהדלקה עושה מצוה, ומאידך כתב דהדליקה בפנים והוציאה לא יצא יד"ח משום דהרואה אומר לצרכו אדלקיה, ודבריו סותרים אלה את אלה דבגמ' מבואר דלמ"ד הדלקה עושה מצוה לא יצא בכה"ג משום דהדלקה במקומה בעינן, ורק למ"ד הנחה עושה מצוה מן ההכרח לחדש סברא זו מחשש שהרואה יאמר לצרכו הדליקו, וכתב הגר"א דהטור מיירי במנהג מקומו וזמנו להדליק ליד הדלת מבפנים, דכיון דבלא"ה לא קיימו את המצוה כתיקון חז"ל יוצא הוא יד"ח אף בפנים והוי שפיר מקומו. ולכאורה מבואר מדברי הגר"א דבאמת אינו יוצא דין פתח ביתו מבחוץ כאשר הוא מדליק מבפנים ופתחו פתוח לחוץ.

אך לכאורה פירוש הגאון תמוה דכמה דחוק לפרש סתימת דברי הטור והשו"ע שהביאו סברות הגמ' רק לפי מנהג מקומם ושעתם ולא לפי עיקר דינא דגמ', ועוד דאף אם נוכל לדחוק כדבריו בדברי הטור שכתב מנהגם להדליק בפנים איך נפרש את דברי הרא"ש בסי' ז' שדברי הטור מושתתים עליו ואת דברי השו"ע שהעתיק את דברי הטור הלא הרא"ש והשו"ע לא הביאו את המנהג להדליק בפנים הפתח. ולהבנת הגאון בדברי הטור נכונה דלכאורה ברור דהטור הלך בזה בדרך כל רבותינו הקדמונים שביארו מנהגם להדליק בפנים שדרו בין הגוים ואף שלא היה שעת הסכנה ממש מ"מ משום איבה ושנאת הגויים לא הדליקו מבחוץ אך מ"מ במקומו וזמנו של הטור נהגו להדליק מבפנים ולפתוח הדלת כדי לעשות קצת פרסומי ניסא לרה"ר, אך מ"מ לא קיימו בזה מצות חז"ל להדליק על פתח ביתו מבחוץ אלא דינו כהדלקה בפנים. (ושוב שמתי אל לבי שהטור בסימן תרע"ז הביא משו"ת הרא"ש כמנהג שכתב בסי' תרע"ב להדליק בפנים באופן שיראה מבחוץ עי"ש ודו"ק).

ומ"מ לדינא, אף שנטיית לבי להקל בזה ולומר דכיון שנראה באופן מושלם מבחוץ הו"ל כפתח בית מבחוץ ממש ובפרט שחושש הוא מפני הגנבים והרי כתב הריטב"א דבכל צער ואיבה הו"ל כשעת הסכנה וכן מפני רוח נושבת ולא גרע חשש גניבה מרוח נושבת, אך מ"מ מי שנוקט שצריך מעיקר הדין להדליק על פתח ביתו מבחוץ לעיכובא אפשר שיחמיר בזה להדליק בחוץ ממש, ועדיין צ"ע בזה.

ושוב נשאלתי באחד שדלת הבית עשויה זכוכית שקופה, ואם ידליק מבחוץ ממש אינו יכול להדליק בטפח הסמוך לפתח, ומבפנים יכול הוא לעשות כן, ואפשר דבכה"ג נכון להדליק מבפנים כדי להדליק בטפח הסמוך לפתח כמצוה דלכתחילה, וצ"ע.