כבוד אביו וכבוד זקנו (תשע"ו)

מרן הגאב"ד שליט"א


"ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק" (בראשית מ"ו א').

"חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם" (רש"י בשם המדרש).

א

פסק המהרי"ק (שורש ל') דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו, דלא מצינו בשום מקום שיהיה חייב בכבודו, והביאו הרמ"א (יו"ד סימן ר"מ סכ"ד), (ומתוך כך פסק המהרי"ק דאין בן הבן חיב לומר קדיש על סבו יותר משאר כל אדם דאמירת קדיש משום כיבוד אב היא עי"ש). וכתב הרמ"א דאין נראה כדבריו אלא חייב בכבוד זקנו אלא דכבוד אביו חשיב טפי מכבוד זקנו וראיה מדברי המדרש הנ"ל, וכתב הט"ז דתימה על דעה הראשונה שהוא המהרי"ק דנעלם ממנו פירוש רש"י בחומש, וכבר תמה בזה הדרכי משה בסימן ר"מ ובסימן שע"ו. ועי"ש בגליון מהרש"א מה שתי' דברי המהרי"ק, ובביאור הגר"א שם הביא ב' ראיות נוספות לשיטת המהרי"ק דאין אדם חייב בכבוד זקנו. א. מסוטה (מ"ט ע"א) שם מבואר דרב אחא בר יעקב ביקש מבן בתו ר' יעקב להשקותו מים וא"ל לאו ברך אנא ופי' רש"י "ואין עלי לכבדך כבן", ומוכח דאין חיוב על נכד לכבד לזקנו וכתב הגר"א לחלק בין אבי אביו לאבי אמו עי"ש, ב. במכות (י"ב ע"א) מבואר דאע"ג דאין בן נעשה גואל הדם לאביו אך בן בנו נעשה, ופי' רש"י "משום דאין מוזהר על כבודו" וגם מזה משמע כשיטת המהרי"ק דאין חייב בכבוד זקנו, וכבר האריכו בזה האחרונים ליישב דברי רש"י והרמ"א ואכמ"ל בזה.

והנה במקור הדין דחייב אדם בכבוד זקנו מצאנו כמה דרכים באחרונים, החרדים מ"ע מן התורה התלויות בפה (פרק י"ב אות ג'-י') כתב כיון דבני בנים הרי הן כבנים חייב לכבדו כאביו, (ובמהרי"ק שם כתב דלא מצינו דבני בנים ה"ה כבנים אלא לענין פריה ורביה אך לא בכל ענין), ובב"ח (סימן ר"מ) כתב כמה טעמים בדבר: א. דהרי זקנו נקרא אביו בתורה כמו שאמר ה' ליעקב (בראשית כ"ח י"ג) "אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק" וגו' הרי דאף אבי אביו נקרא אביו. ב. דבקידושין (ל' ע"א) מבואר דאבי אביו חייב ללמדו תורה וילפינן מקרא (דברים ד' ט') ד"והודעתם לבניך ולבני בניך" ואיך נאמר דהוא נחשב לו לבן ללמדו תורה ואין זקנו נחשב לאביו לענין כבוד. ג. דבריש סימן ר"מ כתב הטור דצריך ליזהר מאוד בכבוד אביו ואמו דג' שותפין יש באדם אביו ואמו והקב"ה יעו"ש, וא"כ מטעם זה הרי גם אבי אביו מיקרי שותף ביצירתו וצריך לכבדו כאב.

ובשדי חמד בערך כבוד אב (מערכת כ' כלל קכ"א) כתב טעם נוסף בכיבוד זקנו, דנכלל בכיבוד אב דכבוד הוא לאב שבנו מכבד את אביו, וכעין דברי הרמב"ן בספר המצוות (שורש ב') דכבוד אחיו הגדול הוא ענף מכיבוד האב דכבוד הוא לאב שבניו מכבדים זה את זה ולאחר מות האב שוב אינו חייב בכבוד אחיו הגדול, ודלא כדברי הרמב"ם בהלכות ממרים (פ"ו הט"ו) דהוי חיוב מחמת עצמו לכבד אחיו הגדול וילפינן מ"ואת אמך" עי"ש, וכעין זה כתב בשד"ח דכבוד הוא לאב שמכבדים את אביו, ולדבריו אין חיוב בעצם לכבד את זקנו אלא דנכלל בכבוד אביו, משא"כ לדברי הב"ח והחרדים חיוב כבוד זקנו הוא מצד עצמו דבני בנים ה"ה כבנים או משום דנקרא אב וכנ"ל.

וב' נפק"מ יש בדבריהם: א. באופן דמת האב, לדברי השד"ח אי"צ לכבד זקנו דלא שייך שוב טעמא דכבוד האב, ואין נכלל בגדרי הכבוד דמכבדו לאחר מותו דכבוד זה אין שייך אלא בחיי האב כמ"ש הרמב"ן שם, משא"כ לדברי הב"ח והחרדים מחויב לכבדו אף לאחר מות האב דלגבי כבוד מיקרי זקנו אב, ב. באבי אמו, דכתב בביאור הגר"א (סי' ר"מ ס"ק ל"ד) דטעם דבני בנים ה"ה כבנים לא שייך אלא באבי אביו משא"כ באבי אמו דבני בנות אינם כבנים, וכמבואר בב"ר (פרשה צ"ד אות ו') וכן מתבאר מסוטה (מ"ט ע"א) וכנ"ל. וא"כ לדברי החרדים אי"צ לכבד זקנו דהוי אבי אמו ואף לב"ח אפשר דלא מיקרי אביך אלא באבי אביו וכאברהם ויעקב משא"כ לדברי השד"ח חייב אף בכבודו דהרי מכבד בזה את אמו, ובאופן דהוי תרתי לריעותא אבי אמו ומתה אמו אפשר דבזה לכו"ע אין חייב בכבודו דאין לחייבו משום כל טעם שהוא, דהרי שוב אין בזה כבוד אב ובני בנות הרי אינם כבנים, אמנם יעוין בחרדים דכתב בפירוש דבני בנים הרי הם כבנים אף לגבי אבי אמו ושלא כדברי הגר"א.

 

ב

בקדימת כבוד אב לכבוד זקנו

פסק הרמ"א (יו"ד סי' ר"מ סעיף כ"ד ובתשובות סימן קי"ח) דחייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו, והקשה בשו"ת תשובה מאהבה (סי' קע"ח) דבקידושין (ל"א ע"א) שאל בן אלמנה את ר' אליעזר אבא אומר השקיני מים ואמא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם, א"ל הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך, והכא נמי נימא כיון דאתה חייב בכבוד זקנך ואביך חייב בכבוד אביו הנח כבוד אביך ועשה כבוד זקנך שאתה ואביך חייבים בכבודו, ואמאי חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו דמשמע דאם שניהם מבקשים הימנו בזמן אחד יניח כבוד זקנו ויעשה כבוד אביו, ומ"ש מאבא ואמא דמניח כבוד אמו ועושה כבוד אביו.

ומכח קושיה זו חולק התשובה מאהבה על דברי הרמ"א וסובר דאין אדם חייב בכבוד זקנו וכשיטת המהרי"ק הנ"ל ולכן צריך לכבד לאביו לפני זקנו דאינו חייב בכבודו, וכן פסק בשאילת יעב"ץ מר' יעקב עמדין (ח"ב סימן קכ"ט) עי"ש, ובתשובות רעק"א קמא (סימן ס"ח) כתב בשם ספר לוית חן עה"ת דבחיי אביו חייב להקדים כבוד זקינו דגם אביו חייב בכבודו ובתשובה מאהבה שם כתב דהיכא דשניהם מבקשים כבודם באמת זקנו קודם מטעם זה, ורק בזה שלא בפני זה חייב יותר בכבוד אביו ועי"ש שחילק בין זקנו חי או מת, אבל מסתימת דברי הרמ"א משמע דבכל ענין אביו קודם וכך כתב הרעק"א בהגהות ליו"ד שם וא"כ צריך ליישב קושיא זו.

ונראה ליישב קושיתו בהקדם מה דיש לחקור בדברי הגמ' שאתה ואמך חייבים בכבוד אבא, האם זה סיבה וסברא דלכך חייב בכבוד אב יותר מבכבוד אם כיון דתרוויהו חייבים בכבודו, וסברא הוא דכבוד אב קודם לכבוד אם, או דלמא הוי סימן וראיה מדחזינן דאתה ואמך חייבים בכבודו סימן הוא דכבוד אב גדול מכבוד אם.

ונראה פשוט דהוי סברא וסיבה ולא ראי', דבכריתות (כ"ח ע"א) תנן האב קודם לאם בכל מקום יכול מפני שכבוד האב עדיף על כבוד האם ת"ל איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולין אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו ע"כ, הרי דאין כבוד אב גדול מכבוד אם בעצם דהרי שקולים הם אלא סברא הוא שאביו קודם משום שאתה ואמך חייבים בכבודו.

עוד מוכח כן בקידושין (ל"א ע"א) דמבואר דאם נתגרשו ואין האם חייבת בכבודו מניח המים לפניהם והולך לו, וע"כ מפני ששקולים הם ואין כבוד אב גדול מכבוד אם אלא דלעולם חייב בכבוד אב קודם לכבוד אם משום דהאם אף היא חייבת בכבודו אך בנתגרשו שוב אין דין קדימה. ועוד נראה בסברא דהלא הא דאשה חייבת בכבוד בעלה אינו משום כבוד אב אלא משום כבוד בעל וא"כ אין להביא ראיה מזה דכבוד אב גדול מכבוד אם, דבשלמא אם היתה האם חייבת משום כבוד אב ראיה היא דכבוד אב גדול מכבוד אם משום דאתה ואמך חייבים בכבוד אב אך כיון דהיא חייבת בכבודו משום היותו בעל ולא משום היותו אב אין מזה ראיה דכבוד אב עדיף על כבוד אם אלא ע"כ דסברא הוא משום דאתה ואמך חייבים בכבודו. א"כ יש לן ג' הוכחות דחיוב כבוד אב קודם לכבוד אם הוא רק משום סברא דאתה ואמך חייבים בכבוד אביך, אך לא בעצם חיוב הכבוד דהרי שקולים הם.

וכ"ז הוא דוקא בכבוד אב ואם משא"כ במה דמבואר בכריתות שם דכבוד רבו קודם לכבוד אביו דאתה ואביך חייבין בכבוד רבך כונה אחרת יש בו. דהנה בכריתות (כ"ח ע"א) תנן דאם זכה הבן לפני הרב הרב קודם את האב בכל מקום מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו, ומשמע לכאורה דאב חייב בכבוד הרב של בנו אף דאינו רבו של אב, וזה תימא מאיזה טעם יהיה חייב בכבודו והלא לא רבו הוא, ואין לומר שהכונה משום שהוא ת"ח וכל ישראל מצווין לכבד ת"ח, דהלא באמת מבואר בב"מ (ל"ג ע"א) דכבוד אב קודם לכבוד ת"ח ורק רבו מובהק קודם לאב ולא אומרים אתה ואביך חייבים בכבוד ת"ח, וע"כ דאין זה סברא משום דאתה ואביך חייבים בכבודו בפועל דהא אין האב חייב בכבוד רב זה, אלא צ"ל דסימן וראיה הוא דכבוד רב גדול מכבוד אב דהלא האב נמי מחויב בכבוד רבו וכיון דבין האב ובין הבן חייבים בכבוד רבם ככל ישראל ראיה הוא דכבוד רב גדול מכבוד אב, וכדמבואר בב"מ (ל"ג ע"א) דאבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודמת שאביו מביאו לחיי העוה"ז ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העוה"ב, חזינן דכבוד רבו גדול בעצם מכבוד אביו ולא דמי לכבוד אביו על אמו דהוי סברת קדימה בלבד.

וביבמות (ה' ע"ב) איתא יכול יהא כיבוד אב ואם דוחה שבת ת"ל "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבים בכבודי". וסברא זו דכולכם חייבים בכבודי ודאי ראיה וסימן דכבוד השי"ת גדול מכל דבר ולכן נדחה כיבוד אב ואם מפני כבודו יתברך ואינו סברא וסיבה ככבוד אב שקודם לכבוד אם.

אמנם בדברי התוס' שם ביבמות נראה דלא כדברינו, דהק' בד"ה כולכם אמאי בעינן קרא דאין כיבוד אב ואם דוחה שבת תיפוק לי' דאתה ואביך חייבים בכבוד המקום וכדאמרינן בקידושין (ל"א ע"א) דכבוד אב גדול מכבוד האם דאתה ואמך חייבים בכבוד אביך, ותי' דסברא דקידושין דאתה ואמך חייבים בכבוד אב ילפינן מהכא, דלאחר דחזינן דגזירת הכתוב דכיון דאב חייב אף הוא בכבוד המקום לכן אי"צ לשמוע בקולו לחלל השבת ה"ה כל היכא דהוא ואחר חייבים בכבוד אב צריך לכבד האב ולא השני ולכן אי"צ לכבד האם בשעה שצריך לכבד אב וכ"ז ילפינן מקרא דאמו ואביו תיראו, ומוכח מדברי התוס' דכבוד המקום וכבוד האב ואם חד דינא הוא ומחד קרא נפקא, וצ"ע.

אך באמת היה נראה פשוט ד"כולכם חייבים בכבודי" אינה סברא כלל, אלא קביעה דכן גזרה תורה דכולכם חייבין בכבודי ובמקום כבוד שמים אין מצות כאו"א, ודו"ק.

והנה סברא זו ד"אתה ואמך חייבים בכבוד אביך" עדיין יש לפרש בב' אנפין, דבחזו"א (אהע"ז סי' קמ"ח) בחידושים על מסכת קידושין (דף ל"א ע"א) משמע דכל היכא דהאב והאם מבקשין מהבן לכבדם כיון דחוב מוטל על האשה לכבד בעלה כאילו בטלה בקשתה ואינה קיימת לגבי כבוד האב, ולכן אין הבן חייב בכבודה דהוי כאילו אינה דורשת ממנו לכבדה כיון דגם האב דורש לכבדו, (ואפילו אינה יודעת דביקש האב כבודה בטל לגבי כבוד האב), וזה הביאור דאתה ואמך חיבים בכבוד אב ולכן צריך לכבד האב.

אך נראה לומר באופן אחר, דבאמת אין ריעותא במצות כבוד האם לגבי כבוד האב דהרי שקולים הם, אלא דכל היכא דשקולין צריך לכבד האב משום דאתה ואמך חייבים בכבודו, וזו סברא מסויימת שחידשו חז"ל בדיני קדימה דבדין הוא להקדים כבוד האב כיון שגם האם חייבת בכבודו. ולפי"ז נראה לומר דרק כששני חיובי הכיבוד שקולים במצותם חידשו חכמים להקדים את אביו אבל אם מצוה אחת גדולה מחברתה בדין הוא להקדימה דזה הכלל היסודי בדיני קדימה דכל הגדול והמקודש קודם ודו"ק בזה.

וראיה לזה נראה דהנה בשו"ע (יו"ד סי' ר"מ סכ"ד) נפסק דחייב אדם בכבוד חמיו, וכתב הט"ז דילפינן מדוד שקרא לשאול חמיו אבי (שמואל א' כ"ד י"ב) חזינן דחייב בכבוד חמיו, ובסי"ז נפסק דאשה נשואה פטורה מכיבוד אב ואם בעודה נשואה מפני שמשועבדת לבעלה וחייבת בכבודו, (ובשד"ח כתב דילפינן מקרא ד"והוא ימשול בך") ואמאי לא נימא דחייבת בכבוד אביה כיון דהיא ובעלה חייבים בכבודו, ועיין בפתחי תשובה (ס"ק כ') דהוכיח מקושיא זו כדברי הב"ח דאין חייב לכבד חמיו אלא כשאר זקנים עי"ש.

ועוד דביבמות (ס"ב ע"ב) מבואר דמצוה לישא בת אחותו, ובתוס' כתבו בשם רשב"ם דה"ה בת אחיו, ובפשטות מיירי באחיו הגדול ובכה"ג יש ב' סיבות לכבדו דהוי אחיו הגדול ובנוסף לכך דהוי חמיו, ואפ"ה אין האשה חייבת לכבד אביה אלא את בעלה אף דבעלה מחויב אף הוא בכבוד אביה.

עוד נפסק בשו"ע (סכ"א) דחייב אדם לכבד אשת אביו אע"פ שאינה אמו, ובעל אמו אע"פ שאינו אביו וילפינן מאת אביך ואת אמך אבל פשוט דאמו קודמת לבעלה ואמאי לא נימא אתה ואמך חייבין בכבודו. וע"כ נראה דכל היכא דיש לפנינו ב' חיובי כיבוד ואחד מהם הוא גדול יותר כגון בכבוד בעל וכבוד חמיו כיון דכבוד בעל מצותו גדולה מכבוד חמיו בזה וודאי דחייבת בכבוד בעל ולא אמרינן את ובעלך חייבים בכבודו, וכן באחיו הגדול או באשת אב דלא דרשינן אלא מיתורא דקרא, וזה נראה גם ביאור למה כבוד אב קודם לכבוד רב שאינו רבו מובהק (ב"מ ל"ג ע"א) אף שאתה ואביך חייבין בכבוד רב, וכן בכ"מ דאין שתי המצוות שקולים צריך להקדים את הגדול בהם ורק בכבוד אביו ואמו דשקולים הם ואין אחד גדול מהשני וכדמוכח בכריתות ובקידושין בזה אמרינן דצריך לכבד האב על פני האם שאתה ואמך חייבים בכבוד אב.

ולפי"ז מיושב שפיר קושית התשובה מאהבה דכבוד זקנו אינו אלא מטעם דבני בנים ה"ה כבנים או משום דקרוי אביו וכדבארנו באות א', אך זה ודאי דכבוד אב המפורש בתורה גדול יותר מכבוד זקנו וא"כ פשוט הוא דצריך לכבד אביו ולא אמרינן אתה ואביך חייבים בכבוד אביו.

והנה יש לעיין במי שאחיו הוא רבו המובהק והוא אומר השקיני מים ואביו אומר השקיני מים מי קודם, דרבו לפני אביו אבל אתה ואחיך חייבין בכבוד אביך, ולדברינו כיון דלא שקולין הם אחיו קודם, וצ"ע.

והנה יש לעיין בדיני השבת אבידה, אבידת אביו ואבידת אמו איזה מהן קודם, דלגבי אבידת אביו ואבידת רבו אמרו אבידת רבו קודמת, אך נראה דאבידת האב אינה קודמת לאבידת האם, דלא שייך לומר אתה ואמך חייבין באבידת האב דבאמת אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת ואין אדם חייב להפסיד ממונו ואבידתו בשביל אבידת אחרים וא"כ אין האם חייבת להקדים אבידת בעלה לאבידתה.

והנה אחרי כתבי כל הנ"ל ראיתי חידוש גדול בספר חסידים "אע"ג דחייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו, הנה יצחק ויעקב ואחד מבני יעקב בא לעבוד ליעקב או להאכילו או להשקותו או לשום צורך, ויצחק צריך כיעקב לא יתכן שיעשה צרכי יעקב ויצחק יושב ומצפה עד שיעשה צרכי יעקב, זה היה עון ליעקב, וגם בן יעקב חייב בכבוד יצחק".

ומדבריו מבואר כמ"ש בספר לוית חן דכל כה"ג אמרינן אתה ואביך חייבים בכבוד זקנך. ועוד מבואר מדבריו כסברת החזו"א דכיון דעבירה היא להקדים כבודו לכבוד אביו משו"כ גם הנכד צריך להקדים כבוד זקנו לכבוד אביו, ודו"ק.

ג

בכבוד בעל שקודם לכבוד אב

בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' רנ"ה) כתב להתיר לאשה תוך י"ב חודש למות אביה ואמה להשתתף במסיבה משום כבוד בעלה, ויסוד דבריו דדין אבילות די"ב חודש משום כיבוד אב ואם הוא שהרי רק על אביו ואמו נוהג אבילות די"ב חודש וכבוד חיים גדול וקודם לכבוד המתים כמ"ש הנודע ביהודה תנינא (אהע"ז מ"ה) עי"ש.

ולכאורה נראה ראיה לדבריו מהמבואר בש"ך (יו"ד סי' שמ"ד סק"ט) דאף שפסק הרמ"א שם דאין אדם יכול למחול שלא ינהגו אחריו אבלות מ"מ באב ואם שומעים להם, ונראה מזה דאבילות די"ב חודש משום כבודם הוא ואב שמחל על כבודו כבודו מחול, וא"כ מטעם זה יש לדחות אבילות זו שהוא משום כיבוד או"א משום כבוד הבעל ושיעבודו.

אך באמת יש לדון במסקנת האג"מ לענ"ד, דאף אם נאמר דאבילות י"ב חודש משום כיבוד או"א הוא, מ"מ נראה לכאורה דכיון דמצוה דרבנן היא מדיני אבילות הוי ככל מצוה דרבנן אף אם שורשו וטעמו הוי משום כיבוד אב, וכיון שבכל מצוה אף בדרבנן אין שומעין לאב לעבור על מצוה נראה פשוט דגם כבוד בעל אינו דוחה מצות התורה ואפילו מצוה דרבנן.

ובגוף ההנחה דאבילות זו משום כיבוד אב ואם היא יש לפקפק, דלא אמרו בגמ' דמכבדו במותו באבילות עליו, אלא נראה דאין זה דין כיבוד אב ממש אלא דכך תקנו חכמים להחמיר באבילות אביו ואמו כמו שהחמירה התורה בכבודם, ומה שיש להוכיח מדברי הש"ך הוא רק דאבילות זו משום יקרא דשכבי הוא ולפיכך מהני מחילתן וכמ"ש בסנהדרין (מ"ו ע"ב) דאם הספידא או קבורה הוי יקרא דשכבי מהני בהו מחילת המת, ואטו נימא דכבוד אב או כבוד בעל ידחה קבורה או הספידא, דכיון שאינם אלא משום כבוד ידחו משום כבוד אב או בעל, וכן יש לתמוה לפי המבואר בהגהות רעק"א שם שתמה על הרמ"א וטען דיש לשמוע בקול כל מת שמצוה שלא להתאבל עליו כיון דאבילות הוי יקרא דשכבי מדאין מתאבלין על מאבד עצמו לדעת, ואטו לפי דבריו ידחו כל דיני אבילות ואף בתוך שלשים משום כבוד בעל או אב, אלא נראה טפי דאף דדיני אבילות הוי יקרא דשכבי ואף אם נאמר די"ב חודש הוי משום כיבוד או"א (מה שאינו מוכרח כלל כנ"ל) מ"מ כיון דהוי הלכות אבילות שתקנו חכמים כמצוה וכחובה הוי ככל דיני התורה שאינם נדחים משום כבוד אב או בעל, כך נראה לכאורה לענ"ד לדון בדברי הגאון.

ושו"ר בשו"ת חיים שאל (ח"א סוף סימן כ"א) בענין אשה תוך י"ב חודש שבעלה הזמין כלי נגינה לשמחת ברית מילה של בנם, שכתב דכבודו עדיף מכבוד אביה וכעין דברי האג"מ, אך למסקנת ההלכה כתב כו"כ סברות, ומ"מ כתב גם כעין סברת האג"מ.

אמנם אפשר דשאני הא דכלי זמר שאין הבעל כופה על אשתו לבטל אבילותה בקום ועשה אלא שאינה יכולה למחות בו משום דחייבת בכבודו יותר מבכבוד אביה, משא"כ בני"ד שכופה אותה ומצוה עליה שתבטל בקו"ע מצות האבילות וזה אין בידו לעשות, ודו"ק בזה, ואני על משמרתי אעמודה.

 

כמה ימי שני חייך

"ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם" (מ"ז ח'-ט').

כל הקורא את תשובתו של יעקב אבינו לשאלת פרעה ישתומם, מה אריכות הדברים, ומה כונתו של יעקב בדברו על ימי חייו ושנות מגוריו, ולמה מתייחס הוא בכלל לשני חיי אבותיו, כאשר פרעה לא שאלו אלא על ימי חייו הוא, (ועיין בספורנו לפי פשוטו של מקרא).

ונראה בזה דיעקב אבינו איש תם ענותן ושפל ברך, יעקב שאמר "קטונתי מכל החסדים", כאשר הוא נשאל "כמה ימי שני חייך" נשבר לבו בקרבו, וכי "חי" אנכי שואל הוא את עצמו הלא "רשעים בחייהם קרויים מתים וצדיקים במיתתם קרויים חיים" (ברכות י"ח ע"ב), והלא חיי בעלי החכמה ומבקשיה ללא תלמוד כמיתה חשובים" (רמב"ם פ"ז מהלכות רוצח הלכה א'), והלא אין חיים אלא תורה שנאמר 'כי היא חייכם ואורך ימיכם', יעקב אבינו אינו יכול לומר על עצמו שימיו ימי חיים הם, אמנם "ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה", שנות מגורים הם, אלה השנים בהם מתגורר הוא בעוה"ז אבל אין אלה שנות חיים, "מעט ורעים היו ימי שני חיי, ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם". אצל אבותי הגדולים היתה חפיפה מוחלטת בין ימי חייהם לשנות מגוריהם, אברהם זקן בא בימים, וכן יצחק בנו, כל ימיהם, ימי תורה וימי עבודה היו, כל ימי מגוריהם ימי חיים היו, חיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים, אמנם אצלי אומר יעקב בענותנותו נפרצו הדרכים, שלשים ומאת שנה ימי מגורי אך מעט ורעים היו ימי שני חיי...

וזה הנראה פשר הכתוב באדם הראשון (בראשית ה' ה') "ויהיו כל ימי אדם אשר חי", ולכאורה יש כאן יתור לשוני, דפשיטא שמדובר בימים אשר חי ולא בימי מותו, אלא שהכתוב משמיענו שכל ימיו ימי חיים היו, וכך אצל אברהם (כ"ה ז') "ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי", אבל בישמעאל כתיב (כ"ה י"ז) "ואלה שני חיי ישמעאל" ולא כתיב "אשר חי", דימי מגורים היו אלה ולא שנות חיים, וכדבריו של יעקב אבינו בענותנותו.

אך לא כן מעידה תורתנו הקדושה על יעקב אבינו, אלא "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה" (מ"ז כ"ח) כאברהם ויצחק כך יעקב כל ימיו שנות חיים היו, חיים לדורי דורות ולנצח נצחים.