מורשה קהלת יעקב

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

(שיחה למחנכים ומרביצי תורה)

"א"ר יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמדו כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית" (סנהדרין צ"א ע"ב).

"ר"ל שאינו לומד עם התלמיד כמו ר' פרידא שהיה למד עם תלמידו ארבע מאות פעם עד שהיתה שגורה בפיו לפי שאומר שאין התלמיד הגון וראוי לכך וא"א לו ללמדו הרי גוזלו מנחלת אבותיו שהתורה היא מורשה לכל ישראל מששת ימי בראשית ר"ל לפי בריאותם וטבעם מששת ימי בראשית מוכנים כל ישראל ללמוד תורה" (מהרש"א שם).

 אין לך אדם מישראל שאין לו חלק בתורה, וחלקו זה שלו היא מורשה קהילת יעקב, מה ירושה אין לה הפסק אף מורשה זו אין לה הפסק, וזה תפקיד האדם למצוא את חלקו שלו בתורה.

 וידוע מה שפירש האלשיך את תפלתנו "ותן חלקנו בתורתך" שנזכה למצוא את חלקנו בתורה, והוא שאמרו (מגילה ו' ע"א) "יגעת ומצאת תאמין", שעל האדם למצוא את חלקו בתורה, והגר"א הוסיף בדרך זה לבאר את מה שאמרו חז"ל (נדה ל' ע"ב) תינוק במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה דהיינו חלקו שלו בתורה, וכשהוא יוצא לאויר העולם מלאך סוטרו ומשכיחו, אך חלק זה כבר קנאו ואף שנאבד ממנו, דרכו של בעל אבידה לחזר אחר אבידתו (עיין מעלות התורה לאחי הגר"א וספר פתחי נדה להגר"ב רנשבורג בנדה שם).

 ועיין מאמר נפלא במד"ר (פרשת צו ט' ג') "מעשה ברבי ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר אמר לו משגח רבי מתקבלא גבן, אמר לו אין, הכניסו לביתו האכילו והשקהו בדקו במקרא ולא מצאו במשנה ולא מצאו באגדה ולא מצאו בתלמוד ולא מצאו אמר לו סב בריך, אמר לו יברך ינאי בביתיה אמר לו אית בך אמר מה דאנא אמר לך אמר לו אין, אמר לו אמור אכל כלבא פסתא דינאי, קם תפסה, אמר לו ירתותי גבך דאת מונע לי אמר לו ומה ירתותך גבי אמר לו חד זמן הוינא עבר קומי בית ספרא ושמעית קלהון דמינקיא אמרין (דברים לג, ד') 'תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב' מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא 'קהלת יעקב'. אמר לו למה זכית למיכלא על פתורי אמר לו מיומי לא שמעית מלא בשא וחזרתי למרה ולא חמית תרין דמתכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון אמר לו כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא, קרא עליו 'שם דרך' דשים ארחה סגי שוי".

 אף הפשוט שבפשוטים חלק יש לו בתורה והמונעו מחלקו בתורה כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שהרי התורה היא מורשה קהלת יעקב".

 ויש חשיבות יתירה בהתבוננות זו והוא שאמרו חכמים בחכמתם (עבו"ז י"ט ע"א) אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו", מקום שלבו חפץ סימן הוא זה שזהו חלקו בתורתו ובו יעשה חיל בתלמודו.

 והדברים יש בהם תוכחה מגולה למחנכים ולר"מים, כל ילד וכל נער, כל בחור וכל צורב לכולם חלק בתורה המיוחד לו מששת ימי בראשית, ועלינו למצוא חלקו של כל אחד ואחד.

"ותן חלקנו בתורתך"

*           *           *

 ועוד דרשו חז"ל בפסוק זה "דרש רב שמלאי תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה... מאי קרא 'תורה צוה לנו משה מורשה' תורה בגימטריא תרי"א, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" (מכות כ"ג ע"ב).

 פסוק זה כולל כל התורה כולה וכל מצות התורה תלויין בו, ונראה לכאורה דמזה הטעם אמרו (סוטה מ"ב ע"א) דקטן היודע לדבר מלמדין אותו פסוק זה.

 מחד, יש לכל אחד ואחד מישראל חלקו שלו בתורה, ומאידך כל תרי"ג מצוות שבתורה מורשה הן לכל קהלת יעקב, וכולן עלינו חובה. רמ"ח מצוות עשה כנגד אבריו של אדם, וכמו שכתב רש"י שם במכות "דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה", ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה ימות השנה, וברש"י שם "שבכל יום מזהירים עליו שלא יעבור".

 ונראה שיש רמז בפסוק זה, שבעה תיבות יש בו כנגד שבעת ימי בראשית שהרי כל הבריאה כולה בשביל תורה שנקראת ראשית, "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים לא שמתי". וכ"ו אותיות יש בו כנגד שם הויה, כי בי-ה ה' צור עולמים בשם הויה נבראו כל העולמות, וכולם לא נבראו אלא משום "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב".