נבואת משה רבינו

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים (ל"ד י').

"כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים. ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים שכל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד שנאמר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו כל הנביאים על ידי מלאך לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה ומשה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר פה אל פה אדבר בו ונאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ונאמר ותמונת ה' יביט כלומר שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל וכו' כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין ומשה רבינו אינו כן הוא שהכתוב אומר כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חבירו כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עמדו שלם. כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו ומשה רבינו אינו כן אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת ולפיכך מתנבא בכל עת וכו'. הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלו כשאר העם ולפיכך אין פורשים מנשותיהם ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים" (רמב"ם יסודי התורה פ"ז הלכה ו').

הנה חידש לנו הנשר הגדול שבד' דברים מתייחדת נבואתו של משה רבינו מנבואת שאר כל נביאי ישראל, ונפרט בקצרה, א: כל הנביאים בחלום או במראה ומשה ער ועומד, ב: כל הנביאים ע"י מלאך ומשה לא ע"י מלאך אלא פא"פ. ג: כל הנביאים נבהלים ומתמוגגין ומשה "כאשר ידבר איש אל רעהו". ד: כל הנביאים לא בכל עת שירצו ומשה רבינו כל זמן שיחפוץ.

ונראה לכאורה ברור דכל ארבעת אלה שורש אחד להם וכל הנחלים הולכים אל הים ומוצא אחד לכולם, ויסוד הדבר דכל הנביאים הנבואה שרתה עליהם ומשה רבינו לבדו השיג את הנבואה בכחו והשרה את הנבואה על עצמו, וביסוד הדברים כבר ביאר הרמב"ם בפרק ז' משמונת פרקי ההקדמה למסכת אבות דמשה רבינו לבדו מכל בני האדם היה בעל "מחיצה אחת" והשיג את כל המעלות והשלימיות האפשריות להשגת מין האדם ומלבד היותו אדם לא היה כל מסך מבדיל בינו ובין הקב"ה, ומשו"כ בידו היה להשיג את רוח הנבואה השלימה כאשר הוא עומד בדעתו ובכוחו, משא"כ כל שאר הנביאים שלא השיגו את תכלית השלימות היו צריכים הכנה דרבה ואף לאחר הכשר והכנה היו מתבטלים ונבהלים וכעין תרדמה נפלה עליהם ואף לאחר כולי האי ואולי היו רואים בחלום ובחידות.

ובדרך זה מובן שמצינו בגדולי הדורות שביארו דברים נוספים שבהם חלוקה נבואת משרע"ה ושונה מנבואת כל שאר הנביאים, עיין נפש החיים שער ג' פי"ד שכתב לגבי נבואת משה רבינו "וכן היה משיג נבואתו בכל המקומות באיזה מקום שיהיה בהשוואה גמורה בלא שום חילוק כלל כמאמרם בשמו"ר פ"ב למה דיבר הקב"ה עם משה מתוך הסנה...ללמדך שאין מקום פנוי בארץ מהשכינה שאפילו בתוך הסנה היה מדבר עמו, והוא כפי מדרגתו הנוראה. ובשם הגר"ח מבריסק ידוע, שמשה רבינו היה יכול לשאול את הקב"ה ספיקותיו והקב"ה ענהו ולא ניתן כח זה לשאר הנביאים ואף לא למלאכי השרת, והגר"ח ביאר בזה את הכתוב בפרשת בהעלותך "בכל ביתי נאמן הוא" ואמרו חז"ל (ספרי שם פיסקה ק"ג) "בכל ביתי נאמן הוא חוץ ממלאכי השרת, רבי יוסי אומר אף ממלאכי השרת" דלשיטת ר' יוסי מלאכי השרת אינם אלא מקבלים דבר ה' ועושים שליחותו ורק משה לבדו היה נאמן ביתו של הקב"ה ושואל ומבקש כבן המתחטא ושואל לאביו את כל שאלותיו ובקשותיו.

ובאמת כבר כתב שם האבן עזרא "בכל ביתי נאמן הוא, טעמו כבן בית שיכנס בלא רשות, ואם יצטרך ידבר צרכיו, ואתם כאשר אתודע לכם בחלום תדעו, ואם לא אין לכם רשות לשאול", והגר"ח בבהירות דבריו כיון לדברי ראב"ע.

ולכאורה יש לשאול, למה הרמב"ם לא כתב אף חילוקים אלה שבין נבואת משה לנבואת כל שאר הנביאים, אלא נראה כמבואר, דאף אלה בכלל, דכיון שמשה לא בטל מדעתו וישותו ועצם טבעו ודעתו נזדככו תכלית הזיכוך עד שזכה לדבוק בקב"ה בטבעו ודעתו ותכונותיו העצמיות, ע"כ זכה לבחינת "פה אל פה אדבר עמו", וזה שכתוב "כאשר ידבר איש אל רעהו" (ועיין מדרש שמות רבה פרשה כ"ז רעהו זה הקב"ה וכ"ה ברש"י שבת ל"א ודו"ק ואכמ"ל).

ויסוד הדברים, דהנבואה אינה מתנה בלבד שהקב"ה נותן לנביא אלא מעלה נשגבה במעלות העבודה שאין אדם זוכה לה אלא בעבודה עצומה ובקדושה ובטהרה עד שהוא זוכה לדבוק באלקי עליון ורוח הקדושה וטהרת הנבואה אופפת אותו ושורה עליו, וכגודל הקדושה גודל נבואתו, והוא שכתב בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תתי"ו) כאשר נשאל מה שמצינו לפעמים שהנבואה באה במשל ובחידות לפעמים בלי משל, ותחלה הביא י"א דאין הדבר תלוי אלא במהות הנבואה דכאשר הקב"ה מוסר שליחות לנביא הנבואה באה בלי משל וחידה אך אין הקב"ה מגלה עתידות אלא בדרך משל וחידה, ושוב כתב הרדב"ז עיקר דעתו "ואני חושב שהכל לפי הכנת הנביא והתבודדותו כי לפעמים יהיה מוכן לקבל הנבואה ואז יראה את הנבואה בלי משל וחידה, כמי ששומע דברי חבירו ואינו נרתע ממנו ומבין מה שאומר לו ופעמים יהיה לו קצת הכנה ויראה המשל או החידה ויבין הכונה ולפעמים יהיה בלתי מוכן ויצטרך לשאול פירוש המראה שנאמר הלא ידעת מה המה אלה ואומר לא אדני, וכאילו המלאך הדובר בנביא מתמיה עליו הלא ידעת כי היה ראוי להכין עצמך כדי לידע כונת המראה, ולכן לא יראה להם דבר זה אלא בתחלת נבואתם שעדין לא הורגלו להתערב עם הצורות הקדושות"

הרי לן מדבריו דמעלת הנבואה תלוי במדת ההכנה, ובאמת יותר מזה הוא תלוי בגדולת הנביא ורוב קדושתו, וכמבואר בשערי קדושה ח"ג שער ה' – ו' ובכל ספרי הקבלה, ואכמ"ל.

ב

כתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג' הלכה ח' "שלשה הן הנקראים אפיקורסין האומר שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני אדם והמכחיש נבואתו של משה רבינו והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני אדם כל אחד משלשה אלה הן אפיקורסין שלשה הן הכופרים בתורה האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה".

והגר"י מקוטנא בספרו ישועות מלכו בסוף הספר קונטרס מעט צרי, תמה על הרמב"ם דהלא כל התורה נבואתו של משה רבינו הוא ואם מכחיש נבואת משה רבינו הלא הוא אומר שאין תורה מן השמים והוא כופר בתורה, וכתב לדחוק דאולי הכונה שמכחיש את ספר איוב או פרשת בלעם שנכתבו ע"י משרע"ה לפי"ד חז"ל, ודוחק.

ולולי דבריו היה נראה דאין כונת הרמב"ם שהוא מכחיש את דברי נבואתו של משה, אלא את תוקף נבואתו, דהיינו שכופר בעיקר ז' מי"ג העיקרים שמשה רבינו היה אב לנביאים ושנבואתו נשגבה ונעלה מכל שאר דברי הנבואה, ודו"ק.

ג

הנה ראיתי דבר יקר על למאוד בספר תולדות יצחק להגאון הקדמון רבי יצחק קארו זצ"ל זקנו של מרן הבית יוסף בפרשה זו עה"פ "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", דבג' מקומות מצינו מעלתו של משה על שאר הנביאים. בפרשת וארא (וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם"), בפרשת בהעלותך (פה אל פה אדבר בו"), ובפרשת ברכה (ולא קם עוד נביא וכו') ודקדוק גדול יש בדברים, בפרשת וארא למדנו על מעלת משה מן האבות הקדושים, בפרשת בהעלתך מעלתו על כל נביאי דורו, ובפרשת ברכה מעלתו על כל הנביאים העתידים לקום אחריו עי"ש, ודפח"ח.

ד

חידוש גדול כתב הרמב"ם באגרת תימן ""שכבר הבטיחנו הבורא יתברך שכל מי שעמד על הר סיני שהם מאמינים בנבואת משה רבנו בכל מה שבא על ידו...שכן אמר הקב"ה יתברך (שמות יט, ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם"...וכן אמרו רבותינו ז"ל על כל המסתפק בנבואה לא עמדו אבותיו על הר סיני".

ולמדנו מדבריו דלא זו בלבד שמצווין אנו להאמין בייחודה של נבואת משה וכל הכופר בנבואתו בכלל אפיקורוס הוא, אלא אף הבטיח הקב"ה בתורתו שכל מי שעמדו רגלי אבותיו על הר סיני אכן יאמין בו לעולם, והוא שאמר הקב"ה בתורתו וגם בך יאמינו לעולם, והדברים מחודשים עד למאוד.

ה

ומאחר ונתבאר מעלת נבואתו של משה רבינו שכל כולה מיוסדת על מעלת קדושתו ועבודתו של משה, נראה להבין חידוש עצום שכתב הכהן הגדול מאחיו במשך חכמה בענין ציוויו של הקב"ה והבטחתו "וגם בך יאמינו לעולם", דהנה כתב הגרמ"ש בהקדמה לחומש שמות "...איך צוה השם שיאמינו לעולם במשה, הא 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' ואין הידיעה מכרחת הבחירה. ושמא יבחר משה אחר זה חלילה, להוסיף מדעתו, ועל כרחין, שהשי"ת שלל ממנו הבחירה לגמרי ונשאר מוכרח כמלאכים, והטעם שהתכלית הוא הבחירה, שבלא הבחירה אין מעלה על האדם יותר מכל הנמצאים...רק שמשה מצד עצמו עמל ויגע כל כך, עד שהעלה עצמו למדרגה גבוהה שבמדרגות שיבטל הבחירה, אם כן זה עיקר תכלית האנושי, השלימות היותר אפשרי, לכן זכה שיבטל הבחירה..." והדברים מופלאים.

ונראה ביסוד הדברים דהנה ידוע בשם הגר"א בביאור הכתוב "תנו עוז לאלקים", וכי איך יתן האדם עוז ותעצומות לאלקי השמים ואלקי הארץ שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם שלית אתר פנוי מיניה והוא הכל יכול והכל יודע מסבב וממלא כל עלמין, אלא שתחום אחד הוציא כביכול מתחום שליטתו והוא בחירת האדם, דכך עלתה במחשבה לפניו ית"ש, "ובחרת בחיים", וכאשר האדם מתעלה ממדרגה למדרגה בביטול הבחירה עד שזוכה ומעצמו נמשך לטוב ומואס ברע, וכדרך שאמר דוד המלך "רגלי מוליכות אותי לבית המדרש" בכך הוא נותן עוז ותעצומות להקב"ה, ואכמ"ל.

וכיון שזכה משרע"ה לכל המעלות שבעולם עד שהשיג את תכלית השלימות, הרי בכך הגיע לביטול הבחירה עד ששוב הבטיחו הקב"ה וגם בך יאמינו לעולם, ודו"ק בכ"ז.