חנוכה – הפסק בברכות (תש"ע)

מרן הגאב"ד שליט"א

א

חנוכה


מי שכבר בירך על הדלקת נר חנוכה ואחד מילדי הבית הפיל את החנוכיה ונשפך השמן ונכבו הנרות. האם עדיף שידליק במנורה מוכנה של אחד מבני הבית או יתקן שוב נרותיו ויתן שמן חדש, והאם צריך לחזור ולברך או יוצא יד"ח ע"י ברכתו הראשונה.

 

הנה לא זכרתי מדברי הפוסקים שידונו בשאלה זו ממש בנ"ח, אך בכף החיים סימן תרע"ו ס"ק י"א הביא מהגר"ח פלאגי בספר רוח חיים שדן לגבי מי שבירך על הנר ונמצא שעדיין לא מזגו את השמן לתוך הנרות אם צריך לחזור ולברך וכתב דאם כד השמן מונח לפניו אי"צ לחזור ולברך אך אם אין הכד לפניו צריך לחזור ולברך. והוכיח כן מדברי הט"ז בסימן רע"א ס"ק י"ט שדן לגבי מי שקידש על היין ונמצא מים והט"ז השתית את דבריו על המבואר בסימן ר"ו ס"ו דמי שבירך על הפרי ונפל מידו ונוטל פרי אחר דצריך לחזור ולברך ושם מבואר בדברי המחבר דאם יש לפניו פירות אחרים אי"צ לחזור ולברך, וה"ה בני"ד תלוי אם כד השמן מונח לפניו עי"ש.

ולענ"ד אין הנדון דומה לראיה דע"כ לא אמרו אלא כשבירך על פרי מסויים ואוכל פרי אחר וכן בקידש על משקה מסויים בחשבו שהוא יין ונמצא מים שבירך על דבר מסויים ושוב רוצה לאכול דבר אחר, אבל כשבירך על פרי בחושבו שהוא בצלחתו ונמצא הפרי בתוך הסל ודאי יצא יד"ח וה"נ כשחשב שהשמן בתוך הנר ונמצא שעדיין השמן בתוך הכד מסתבר דיצא יד"ח, וכעי"ז מצינו בסימן תרנ"א במג"א ס"ק כ"ה במי שבירך על הלולב ושוב מצא שאין הערבה באגד דאין צריך לחזור ולברך עי"ש, וכך נראה בני"ד.

ובאמת אילו היה ני"ד דומה להא דסימן ר"ו לא היה מועיל כלל מה שכד השמן מונח לפניו, דכבר כתב הרמ"א בסימן ר"ו שם ובמשנ"ב ס"ק כ"ו דאין הדבר תלוי אם הפרי לפניו אלא אם דעתו עליו ואם אין דעתו עליו חוזר ומברך אף אם הפרי היה לפניו על השלחן, ואם היה דעתו עליו אף מה שלא היה לפניו אינו צריך לחזור ולברך עליו עי"ש. ולפי"ז נראה פשוט דאף אם כד השמן מונח לפניו כיון שלא היתה דעתו עליו שהרי לפי דעתו המוטעת שיש שמן בנר לעולם אין צרוך להשתמש גם בשמן שבכד בלילה הזה נמצא שאין דעתו עליו, אבל לעיקרן של דברים נראה דאין זה דומה כלל להא דסימן ר"ו ובני"ד לכו"ע אי"צ לברך כמבואר.

אמנם הנידון דומה לשאלתנו, דכיון דנשפך השמן וצריך שמן אחר שמא צריך לחזור ולברך.

ולגבי שאלתנו בנשפך השמן נראה לדון בשמונה ראיות ממרחבי השו"ע והפוסקים.


ב

ציצית


בסימן ח' מבואר במשנה ברורה ס"ק ל' דאם בירך על הטלית ונמצא פסול לפני שלבשו ונוטל טלית אחר צריך לחזור ולברך. ומקור הלכה זו מהפמ"ג במש"ז ס"ק י"ד, והביא ראיה להלכה זו מהא דבסימן ר"ו כמבואר, אמנם המשנ"ב שם ס"ק מ"א כתב דאם נמצאו ציציות פסולות והחליפן אי"צ לברך שוב. וצ"ע מה בין טלית אחר לציצית אחרת, והלא כל עיקר מצות ציצית בציציות הוא ולא בעצם הטלית. (אמנם במק"א כתבתי דע"י הציצית נעשה כל הבגד "בגד של ציצית" וכמו שמצינו בכלאי בגדים דע"י מעט צמר שבכנף הבגד נעשה כולו שעטנז, ולכן מברכינן להתעטף בציצית אף שהעיטוף בטלית הוא ולא בציצית, וזה שכתב רש"י בס"ק ט' ע"ב דטלית נאה הוי בכלל הדור מצוה, וכעי"ז מבואר גם במשנה כלים פי"ז מי"ג דכלים שבים טהור אבל אם יש בו חוט אחד משל יבשה כולו טמא עי"ש היטב. אך מ"מ שיגרת ההבנה באחרונים דאין עצם המצוה אלא בציצית ולא בטלית).

ולכאורה מוכח מזה דלענין ברכה די בכך שחלק מחפצא דמצוה בעינו ואף שהוא מחליף את הציצית כיון שהטלית נשאר בידו ומתעטף בה בברכה ראשונה סגי' ליה. וצ"ע לפי"ז לענין שאלתנו בנר חנוכה דאפשר דאף שנשפך השמן והא צריך להדליק בשמן אחר מ"מ כיון שהנר והפתילה לא נשתנו אפשר דאינו צריך לחזור ולברך.

ולפי"ז יחודש דאם ירצה להדליק במנורה של אחד מבני המשפחה המוכנה לפניו צריך לחזור ולברך כיון שלא היתה דעתו כלל על נר שמן ופתילה אלו, והוי כפרי שנפל מידו דחוזר ומברך על פרי אחר, אבל אם יתקן את המנורה שהופלה אינו מברך שוב כיון שהפתילה והנר שבירך עליהם קיימים לפניו, והו"ל כציצית אחרת באותה הטלית כמבואר.

אמנם כבר דנו האחרונים אם הנר והפתילה הם מעצם המצוה ומעכבים במצות נ"ח או לא דבשערי תשובה סימן תרע"ג ס"ק י"ג הביא מש"כ בחסד לאברהם דאין להדליק נ"ח בקליפי ביצים. ודבריו נתבארו באריכות באבני נזר או"ח ח"ב סימן ת"ק דצריך כלי בנ"ח דומיא דמנורה שבמקדש, והנר הוא הכלי (ולא כמו שהבין במנחת פתים שם דפסול ביצים משום דנמאסים ע"י שמן ומשום ביזוי מצוה נגעו בו עי"ש). וכבר נתגלה כת"י מר"י סגי נהור בן הראב"ד שהחסל"א הביא ד"ז בשמו, ונדפס בספר הזכרון להגר"י הוטנר ע"י מכון ירושלים, ושם כתוב להדיא דצריך כלי בנ"ח ולכן פסול בקליפות ביצים, (ועיין מס' פרה פ"ה מ"ו דאין מקדשין מי חטאת בקליפי ביצים משום דלא הוי כלי דבקידוש מי חטאת כלי כתיב עי"ש).

אמנם גדולי האחרונים נקטו דלא צריך כלי שהרי דנו השבות יעקב והחכם צבי סימן מ"ה בנרות שעוה שמדביקים אותם לכותל ומדליקין כך נ"ח, והביא דבריהם בבאה"ט בסימן תרע"ג, דיש שנהגו להדביק נרות שעווה בכותל ולהדליק בהם נר חנוכה עי"ש. (ואפשר דבנרות מוצקים לא צריך כלי דעצם הנר יש לו תורת כלי משא"כ בשמן נוזלי וצ"ע). ובאבנ"ז שם כתב לפי דרכו דשאלה זו נחלקו בה הראשונים ועי"ש מה שהביא מהמהר"ל בספר נתיבות עולם סוף נתיב התורה שפירש ספיקת הגמ' בב"ק ט' ע"ב אם שליש מלגו או מלבר עי"ש.

וגם לענין הפתילה יש לתהות דבשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סימן ל"א כתב דאין צורך בעצם בפתילה ואילו היה אפשר להדליק את השמן ללא פתילה ג"כ היה כשר (ודנתי במק"א לפי"ז להכשיר נ"ח בגז אף שאין בו פתילה ונר וכדו' ואכמ"ל).

אך באמת נראה עיקר מטעם אחר דבנר חנוכה אי"צ לחזור ולברך אף אם מחליף גם את הנר והפתילה וכפי שיבואר לקמן. ועוד יבואר טעם אחר במה שנתבאר דעל טלית אחרת חוזר ומברך ועל ציצית אחרת אינו חוזר ומברך.

ובגוף השאלה במי שבירך על הטלית עיין שו"ת מוצל מאש סימן י"ז והובא בשע"ת סוס"י ח' באחד שבירך על הטלית ונחטף מידו ורוצה להתעטף בטלית אחרת וכתב בסוף דבריו דספק ברכות להקל ולא יחזור לברך עי"ש.


ג

תפילין


בסימן כ"ה במשנ"ב סק"נ כתב דמי שבירך על התפילין ונמצאו פסולים, צריך לחזור לחזור ולברך על תפילין אחרים. ובביאור הלכה כתב שם דמ"מ אם נקרעו הרצועות והוא מחליפם אינו צריך לברך שוב. ועיין עוד בשו"ת זרע אמת או"ח סימן ה' שגם הוא דן במי שלקחו ממנו את התפילין לאחר שבירך עליהם והסיק שצריך לחזור ולברך על תפילין אחרים מהא דסימן ר"ו עי"ש. ויש להסתפק בביאור הטעם מה בין תפילין אחרים לרצועות אחרות, וגם בזה היה אפשר לומר כמו שכתבתי לעיל לגבי ציצית דדי בכך דחלק מהחפצא נשאר בידו שלא יחזור ויברך. אך באמת אין טעם זה נראה עיקר לא בציצית ולא בתפילין, ונראה טעם אחר בביאור הלכה זו לגבי תפילין.

ובאמת יש לבאר הלכה זו בשתי דרכים. א: עצם המצוה ועיקרה הנחת התפילין והרצועות אינם אלא תשמישי מצוה ולא חלק מעצם התפילין שאנו מצווין בהנחתן, וזה כונת הבה"ל דעיקר הברכה על התפילין ולא על הרצועות. ומשו"כ לא איכפת לן בהחלפת הרצועות אלא בהחלפת התפילין. ב: אין הדבר תלוי אלא בנוסח הברכה, וכיון שבברכת התפילין אינו מזכיר את הרצועות אלא את התפילין דהלא אומר "להניח תפילין" ו"על מצות תפילין" צריך לחזור ולברך על תפילין אחרים ולא על רצועות אחרות.

נפ"מ בין שתי דרכי הבנה אלו, במי שבירך על הלולב ונמצאו ההדסים פסולים, וצריך להחליפן האם צריך לחזור ולברך, דאם בנוסח הברכה תליא מילתא אין צריך לחזור ולברך דהלא על הלולב מברך ולא על ההדס, דאינו מזכיר בנוסח הברכה אלא את הלולב. אבל אם בעיקר המצוה תליא מילתא פשוט דכל ארבעת המינים עיקר הם ולא טפלים זל"ז וא"כ צריך לחזור ולברך. (ולפי דרך א' הנ"ל דדי בכך שחלק מהחפצא נשאר בידו ג"כ אינו חוזר ומברך כיון ששלושת המינים ישארו בידו וז"פ).


ד

לולב

 

כתב המג"א סימן תרנ"א ב"ק כ"ה "כתב בא"ח מעלה בהר"מ שנטל לולב ובירך ואח"כ ראה שלא היה בו ערבה וחזר ונטלו עם הערבה ובירך על נטילת ערבה ושהחיינו משום הערבה נהי שאין צריך ליטול אלא ערבה בלבד מ"מ מצוה מן המובחר ליטול ד' מינים בב"א". ושוב העיר המג"א מהמבואר בסימן ר"ו דכל שדעתו עליו בשעת הברכה אף שאינו לפניו שוב אי"צ לברך שנית, וא"כ למה צריך לברך שוב על הערבה, עי"ש.

הרי שגם המג"א דימה ברכת המצוה לברכת הנהנין בסוגיא זו, ומדברי הארחות חיים משמע דאף שדעתו עליו צריך שוב ולברך, אף דלכאורה עובדא דידיה דומה למי שבירך על נ"ח ולאה שוב שלא מזגו את השמן עדיין שכתבתי לעיל את הנלע"ד דאין צריך לברך שנית, וכן גם בני"ד שהרי התכוון לברך על ערבה זו אלא שחשב שכבר נאגד הלולב ונמצא שעדיין לא נאגד, ועדיף טפי מהא דסימן ר"ו. וצריך לי עיון בדברי הא"ח ואף בדברי המג"א, ודו"ק בזה.


ה

שופר ומזוזה


ומ"מ חזינן בדברי המשנ"ב דנקט דדין ברכת המצוה כדין ברכת הנהנין, וכמו שהמברך על הפרי ונפל מידו חוזר ומברך על פרי אחר, כן דין המברך על המצוה ומקיים אותה בחפץ אחר. וכ"כ המשנ"ב גם לגבי שופר בסימן תרפ"ה דאם בירך על השופר ואינו יכול לתקוע בו דצריך לחזור ולברך אם נוטל שופר אחר שלא היתה דעתו עליו, והביא הלכה זו משו"ת בנין עולם בסימן ל"א והבנין עולם השתית את דבריו על הא דברכת הנהנין, כנ"ל.

וכעין דבריהם לגבי ציצית, תפילין ושופר כתב בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סימן רפ"ה לגבי מזוזה. דאם בירך על מזוזה אחת וקובע אחרת צריך לחזור ולברך וגם הוא ייסד דבריו על הדמיון בין ברה"מ לברה"נ  ככל החזיון הנ"ל.

ולכאורה יש מקום לחלק בין כל הני ובין שופר, דהלא אין המצוה עצם התקיעה בשופר אלא שמיעת קול שופר כמ"ש הרמב"ם בפ"א משופר ה"א וכ"ה בטור ובשו"ע סימן תקפ"ה ומשו"ה מברכין "לשמוע קול שופר". (ולא כשיטת ר"ת שמביא הרא"ש בפ"ד מר"ה דמברכין "על תקיעת שופר"). ואין השופר אלא מעין מכשירי המצוה בעלמא, וא"כ אינו מברך על השופר אלא על מצות שמיעת הקל ומה לן באיזה שופר ישמיע קול זה.

וראיתי בכף החיים בסימן תקפ"ה בס"ק ט"ו ובס"ק ל"ז שחלק על מסקנת המשנ"ב בס"ק ט"ו פקפק משום דגם בסימן ח' נחלקו הפוסקים לגבי ציצית, וא"כ ספק ברכות להקל וכדין ציצית כך דין שופר. אך בס"ק ל"ז כתב לחלק בין ציצית לשופר ואף שלשונו קצרה וסתומה נראה כונתו כמו שכתבנו לחלק בין שופר שבו המצוה היא בקול ולא במעשה שעושה בעצם החפצא לציצית וכדו' שבו המצוה מתקיימת בגוף החפצא כמבואר.


ו

דעת החולקים


אך בשו"ת מהרש"ג יו"ד סימן ד' וסימן נ"ז טען בתוקף נגד כל הדמיון בין ברכת הנהנין לברכת המצוה. ונקט דרק בברכת הנהנין מברך על הפרי המסויים ולכן אם נטל פרי אחר צריך לחזור ולברך אבל בבה"מ מברך על המצוה ולא על החפצא, ולכן נפטר בברכתו אף אם נטל שופר אחר או תפילין אחרים וכדומה. וכבר קיימתי סברא זו מנפשאי לפני זמן רב, ויסוד הדבר לענ"ד, דאף דגם בבה"נ אינו מזכיר בנוסח הברכה את החפצא המסויים שמברך עליה אלא נותן הודיה על המין דהיינו פרי העץ ופרי האדמה ומיני המזונות וכדו', מ"מ הסיבה המחייבת בברכה זו היא הפרי המסויים שאוכל דכיון דאסור להנות מעוה"ז בלי ברכה נמצא שפרי זה מחייב אותו לברך ולכן אין ברכה זו פוטרתו כשנהנה מפרי אחר. אבל בברכת המצוה אין החפצא מחייבתו אלא עצם המצוה המוטלת עליו בציווי התורה ועל המצוה הוא מברך ולא על חפצא מסויימת ולא מסתבר שיחזור ויברך משום שהוא מקיים מצוה זו בשופר אחר או תפילין או מזוזה אחרת וכדו'. ונראה שזה גם כונת המהרש"ג שיצא לחלוק על דברי רבו המהר"ם שיק לגבי מזוזה שבירך עליה ונמצאה פסולה כמבואר לעיל.

ובאמת כבר כתב סברא זו הבנין עולם הנ"ל ונפלאתי בדבריו דבתחילה כתב כסברתנו הנ"ל דשאני ברכה"נ מברכה"מ, אך שוב פסק דאם נוטל שופר אחר צריך לחזור ולברך, ואין מסקנה זו מתיישבת עם תחילת דבריו והסברא הנ"ל, וצ"ע.


ז

קריאת התורה

 

ובאמת נראה ראיה גדולה לדרכנו זו ממה שנראה לכאורה כסתירה בין שתי הלכות בהל' קריאת התורה, דהנה בסימן ק"מ ס"ג מבואר דאם טעה ובירך על פרשה אחת וגללו למקום הראוי צריך לחזור ולברך, ולעומת זאת מבואר בסימן קמ"ג ס"ד במשנה ברורה ס"ק י"ט דאם נמצא פסול בס"ת וצריך להוציא ס"ת אחר אינו חוזר ומברך. ולכאורה ק"ו הוא דאם על פרשה אחרת חוזר ומברך על ס"ת אחר לא כ"ש. אך כבר ביאר זאת בשו"ת שבות יעקב ח"א סימן א' דאינו מברך על הספר תורה אלא על מצות הקריאה, ומה לי ס"ת זה או אחר, והמשנ"ב שם הביא דבריו, ומובן לפי זה דעל ס"ת אחר אינו חוזר ומברך, אבל על פרשה אחרת חוזר ומברך דהו"ל כאילו בירך על מצוה אחרת דפרשה זו שהוא בירך עליה אין כלל מצוה לקרוא אותה.

ונראה באמת דכאשר התכוין לפרשה לא נכונה הרי זה כברך על טלית זו ולובש אחרת דחוזר ומברך, והתחבטנו לעיל מה בין טלית אחרת לציצית אחרת. ונראה בזה דשאני טלית דכל טלית היא סיבה מחייבת בפני עצמה דכל כל טלית חייב להטיל ציצית ואם ילבש עשר טליתות חייב להטיל ציצית על כל אחת מהן, נמצא דשאני ציצית משאר המצוות הנ"ל, דהיינו תפילין, שופר, מזוזה, וכדו' דבכל הני מברך על עצם המצוה והחפצא אינו אלא מכשיר שעל ידו מקיים מצותו, וכן הוא בציצית, אבל טלית שאני דהטלית היא המחייבתו במצות ציצית ולכן מברך על כל טלית וטלית כדרך שמברך על כל פרי ופרי. ונראה עוד דכל פרשה ופרשה שבקריה"ת הרי היא ככל טלית וטלית. וכך נראה פשוט דאם בירך ע"מ לקבוע מזוזה בפתח זה ונמצא פתח זה פטור ממזוזה או שכבר יש בו מזוזה, ורוצה לקבוע בפתח אחר או בבית אחר דודאי חוזר וקורא כיון שכל פתח סיבה מחייבת הוא והוי כמו טלית אחרת משא"כ בשופר, תפילין, ציצית, מזוזה וכדו', ודו"ק בכ"ז כי נכון הוא.

ונראה עוד דמאן דס"ל דגם בס"ת אחר צריך לחזור ולברך אין מזה ראיה דכך הוא בכל מצוה כגון תפילין ושופר, דשאני ברכה זו דקריאת התורה דאינה ככל ברכת המצוה אלא תקנה מיוחדת שמברך על קריאת התורה ובאמת אינו מברך בנוסח של ברכה"מ אלא אומר ברכת השבח דאשר בחר בנו ואפשר דמשו"כ הוי מהות התקנה לברך על הס"ת ולא ככל ברכה"מ שמברך על המצוה ודו"ק.

וכעין סברא זו לחלק בין ברכה"נ לברכה"מ כבר כתב הבית מאיר בסימן תרל"ט בחולקו על המג"א שכתב שם בס"ק י"ז דהיוצא מסוכה לסוכה מברך על כל סוכה, והב"מ כתב דעל המצוה מברך ולא על הסוכה ולכן לא יחזור ויברך עי"ש.

ועוד רגע אדברה במה שנחלקו הט"ז והאחרונים בסימן תפ"ט לגבי מי שהתכוין בשעת ברכתו לה' ימים לעומר ושוב נתברר לו שו' ימים היום, דלשיטת הט"ז חוזר ומברך ולא יצא יד"ח בברכתו אך האחרונים חלקו עליו כמבואר שם בשעה"צ סקמ"א, ונראה דלשיטת הט"ז ימי הספירה הוי כפירות שונים וכטליתות שונות וכפרשה אחרת בס"ת דכל יום מילתא אחריתי היא, אך להלכה נקטו דאין כאן אלא טעות באופן קיום המצוה ופרטיו, ודו"ק בזה.


ח

מסקנת ההלכה

 

ונתברר דנחלקו האחרונים במי שבירך על חפצא אחת ברכת המצוה ושוב אין בידו לקיים המצוה בחפצא זו אם צריך לברך על חפץ אחר, ולכאורה ראוי להכריע דספק ברכות לקולא. אך יותר בזה נלענ"ד דשאני נר חנוכה מתפילין ושופר וכדו' דבנר חנוכה אינו מברך על השמן והפתילה, אלא על האש דכל המצוה היא ההדלקה והשלהבת היא חפצא דמצוה ולא נר שמן הפתילה דכולם הוי כמכשירי מצוה בלבד, ולכן נראה להכריע דיתקן המנורה וימלא שוב שמן בנרות ולא יברך שוב אלא סומך על ברכתו הראשונה כנלענ"ד.

 

 

בהעלותך את הנרות

הנה פעמים רבות הסברנו שמנורת המאור שבמקדש רומזת לתורה וממנה הושפע שפע רב של שמחת התורה לישראל. אף זאת הסברנו פעמים רבות דנרות חנוכה אף אם רומזים לתורה ולאור הגנוז שנגנז בה.

אך מדברי הרמב"ן למדנו יתירה מזו, נרות חנוכה נרות המקדש הם לעולם. ואף לאחר שחרב בית המקדש ובטלו הקרבנות, מנורת המאור הולכת ומאירה בנרות חנוכה. הנרות הללו קודש הם, ולעולם יש בהם מקדושת הקודש והמקדש.

הבית חרב, שבת המזבח, השלחן שמם, אך המנורה לא בטלה ולא שבתה. היא נטלה את מקל נדודיה ונדדה לה לבתי ישראל די בכל אתר ואתר. שם היא מאירה באור הגנוז, על פתח ביתם מבחוץ.

ראה מה שכתב רבינו הרמב"ן בריש פרשת בהעלותך.

"למה נסמכה פרשת המנורה לחנוכת הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם... אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות בוקר וערב. לשון רש"י ממדרש אגדה. ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות ואל נחמו בקטורת בקר וערב... ובכל הקרבנות ובמנחת חביתין ובעבודת יוה"כ שאינה כשרה אלא בו.

אבל ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצונו לומר חשמונאי כהן גדול ובניו... וראיתי עוד בילמדנו, וכן במדרש רבה, אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מוכן, הקרבנות כל זמן שביהמ"ק קיים הן נוהגין. אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם".

הרי לן מדברי הרמב"ן דנרות חנוכה לא נרות של זכרון בלבד הם לזכר הנס אלא נרות המקדש הם דאף שהקרבנות בטלים "אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו".

ועוד זאת למדנו מדברי הרמב"ן שהן הם דברי חז"ל שנרות חנוכה נרותיו של אהרן הם, ובהם נתנחם מעצבונו. ולכאורה תמוה דהלא כל בני ישראל מדליקין נרות חנוכה ולא הכהנים בלבד, ובמה נתנחם אהרן בנרות אלה.

ונראה מזה דאף שכל בני ישראל מדליקים נרות אלה נרות של אהרן הם ואנו שליחיו. שהרי נס חנוכה ע"י שבט לוי היה וחשמונאי כהן גדול היה, והן הם שמסרו נפשם על קדושת ה' במלחמה נגד היונים, ואף נרות חנוכה נרות של אהרן המה, ושליחותייהו דקמאי עבדינן.

ויש להבין לדרכנו מה שמצינו במקורות רבים דהרבה הלכות בנר חנוכה נגזרות מהלכות מנורת המקדש, ונביא מקצתן.

א:         כתב רש"י בשבת (כ"ב ע"ב) דמה שאמרו הדלקה עושה מצוה היינו משום דגם במנורת המקדש מצות בהדלקה, עי"ש ברש"י "כדאשכחן במנורה".

ב:         כתב הר"ן (שם כ"א ע"ב) דאסור להשתמש לאורו של נר חנוכה "דכיון שעל ידי הנס שנעשה במנורה תקנוה ועשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל".

ג:          כתבו הראשונים דלכתחלה יש להדליק בשמן ולא בשאר דברים כמו שהדליקו במנורת המאור שבמקדש (עיין במאירי כ' ע"ב ובדרכי משה סימן תרע"ג בשם הכלבו).

ד:         כתב הטור בסימן תרע"א דמדליקין בבית הכנסת בדרום זכר למנורה שהיתה בדרום.

ה:         כתב מהר"ש אבוהב (מובא בשערי תשובה סימן תרע"ט סק"א) דיש להתפלל מנחה לפני הדלקת נר חנוכה דמנחה כנגד תמיד של בין הערביים היא ונר חנוכה זכר הוא למנורה הדולקת אחר התמיד.

ו:          י"א דצריך להדליק בתוך כלי דומיא דמנורה, עיין שע"ת תרע"ג י"ג בשם חסד לאברהם ומקור הדברים במהר"י סגי נהור בן הראב"ד, ועיין עוד באבני נזר או"ח ח"ב סימן ת"ק.

כל אלה ההלכות מאירים באור חדש בדברי הרמב"ן שנרות חנוכה יש בהם ניצוץ מאור הגנוז של מנורת המאור שהדליקו אהרן ובניו משרתי ה'.

 

תגיות: