פתיחה לחומש במדבר – הנהגת הגילוי וההסתר

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 חומש זה קרוי בפי חז"ל חומש הפקודים (סוטה ל"ו ע"ב). ויש ללמוד מכך שפקודים אלה הם ענין מרכזי בספר זה, ויש להתבונן אפוא במה חשיבותם ומהות ענינם של שני הפקודים שבספר. זה שבפרשת במדבר וזה שבפרשת פנחס.

 ועוד מצינו בחז"ל (שבת קט"ו ע"ב) די"א שפרשת ויהי בנסוע ספר בפני עצמו היא, ולא נתבאר היטב טעם הדברים. הלא לא מצינו כותיה בשאר ארבעת החומשים שיתחלקו לכמה ספרים, ודבר זה אומר דרשני.

 הגאון הנצי"ב בפתיחה שכתב לספר במדבר ביאר שתי תמיהות אלה בחדא מחתא, ועיקר דבריו "משום דעיקר זה הספר הוא המחליף ומשנה הליכות עם ה' בחיי העולם מאז שהגיעו לא"י מן הדרך שהלכו במדבר. שבמדבר היו מתנהגים במדת תפארת שהלך לימין משה שהוא לגמרי למעלה מהליכות הטבע. ובארץ ישראל הלכו בדרך הטבע בסתרי השגחת מלכות שמים ב"ה. וזה השינוי התחיל עודם במדבר בשנת הארבעים כמו שביארנו בפ' חקת. עפ"י זה השינוי נעשו מלחמות ישראל עם הכנעני ועם סיחון בדרך הטבע.וגם המטה לא היה עוד ביד משה תמיד אלא לעת הצורך לפי ההכרח כמו שביארנו שם. וע"ז השינוי המצוין בזה הספר אמרו חז"ל בבראשית רבה פ"ג ויבדל אלקים בין האור ובין החשך זה ספר במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים ובין באי הארץ".

 בחומש זה עבר עם ישראל מדרך הנהגה של אתגליא למהלך של אתכסיא, מהארת פנים גדולה ועצומה שהיתה מנת חלקם מאז יציאת מצרים, לדרך של הסתר פנים שתלווה אותו עד סוף ימי הגלות.

 וכן ביאר הגאון את מהות שני הפקודים וההבדל שביניהם "אכן עיקר ההפרש הזה היה ניכר בשני הפקודים שהיו שני ענינים שוים בחומר המעשה, ונשתנו בצורת המעשה לפי הליכות ישראל. מש"ה בפעם הראשונה היה עפ"י סדר הדגלים מד' רוחות כמרכבה לשכינה. והיה אפרים ראש הדגל וקודם למנשה ולא כן בפקודי פ' פינחס בשנת הארבעים. כמש"כ בפנים ב' כ'. ועוד בפקודי פ' במדבר היו הראשים מוכרחים להיות מאותו השבט. ולא כן היה בפקודי פ' פינחס כמש"כ בפנים א' מקרא ב'. מש"ה רשום זה הענין מאד. עד שראו חז"ל לקרוא שם להספר חומש הפקודים".

 ועיין במשך חכמה פרשת פנחס (כ"ו ג') שביאר שבמנין הראשון שבפרשת במדבר נמנו ע"י ראשי המטות דהיינו נשיאי השבטים, אבל במנין השני בפרשת פנחס נפסלו הנשיאים לאחר שנשיא שבט בישראל חטא וגרם לכ"ד אלף מישראל שיפלו במגיפה, ולכן היה המנין ע"י משה ואלעזר הכהן עי"ש. וגם מדבריו נשמע דהמנין הראשון היה ברוממות מעלתם של ישראל כשנשיאי השבטים הלכו בראש העם לקרבם אל אביהם שבשמים, אך בפקודים השניים כשלו נשיאי העדה ומעמדם היה בשפל.

 ועוד ביאר הגאון הנצי"ב לפי דרכו את משמעות פרשת ויהי בנסוע "והנראה דעפ"י זה הכונה אמרו חז"ל דויהי בנסוע הארון הוא ספר בפ"ע. ללמדנו באשר כי התחלת השינוי היה מן ויהי העם כמתאוננים וגו' כי בשביל שהתנהגו במדת תפארת נענשו מיד אחר שחטאו. כי היה צל ההשגחה על יד ימינם ודבר זה היה קשה עליהם לסבול עד שגרם לשלוח מרגלים כאשר יבואר ר"פ שלח. ומזה נשתלשל והלך עד שהגיע לזה השינוי כאשר יבואר שם. וא"כ פרשה זו קטנה היא המחלקת בין שני אופני הליכות ישראל". (ועיין עוד לקמן פרשת במדבר מאמר "הביאו לפני ספר יוחסין").

 לו זכינו היה שם שמים מתקדש על ידינו ברוב התפארת כאשר הקב"ה מתהלך בקרב המחנה לעיני עדה ועולם וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר. ומשלא זכינו נגזר עלינו לקדש שם שמים בתוככי הסתר הפנים כאשר כפופים אנו ונתונים למאורעות הזמן ופגעי הטבע.

 וזה כחו של עם ישראל, רק עם זה בידו לעמוד בנסיון המר של הגלות הקשה והחשוכה, כמו שאמרו (ביצה כ"ה ע"ב) "מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין" ורק בעזות דקדושה שבהם, יכולים הם לשאת בגאון את דגל ה' ולפיד האש להאיר את חשכת הגלות וההסתר ולקדש שם שמים.