אלה פקודי המשכן

מרן הגאב"ד שליט"א
  • Print

 

"אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן: ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה: ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש" (שמות ל"ח כ"א-כ"ג)

 "אלה פקודי המשכן ... א"ר יעקב בר' אסי למה הוא אומר ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך בשביל ששקול כנגד בריאת עולם כיצד בראשון כתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכתיב (תהלים ק"ד) נוטה שמים כיריעה ובמשכן מה כתיב ועשית יריעות עזים (שמות כ"ו) בשני יהי רקיע ואומר בהן הבדלה שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים ובמשכן כתיב והבדילה הפרוכת לכם (שם) בשלישי כתיב מים שנאמר יקוו המים ובמשכן כתיב ועשית כיור נחשת וכנו נחשת וגו' ונתת שמה מים (שם ל') ברביעי ברא מאורות דכתיב יהי מאורות ברקיע השמים ובמשכן כתיב ועשית מנורת זהב (שם כ"ח) בחמישי ברא עופות שנא' ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף ובמשכן כנגדן לעשות קרבנות כבשים ועופות (ובמשכן והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה) (שם) בששי נברא אדם שנאמר (בראשית א') ויברא אלהים את האדם בצלמו בכבוד יוצרו ובמשכן כתיב אדם שהוא כהן גדול שנמשח לעבוד ולשמש לפני ה' בשביעי ויכולו השמים והארץ ובמשכן כתיב ותכל כל עבודת בבריאת העולם כתיב ויברך אלהים ובמשכן כתיב ויברך אותם משה בבריאת העולם כתיב ויכל אלהים ובמשכן כתיב ויהי ביום כלות בבריאת העולם כתיב ויקדש אותו ובמשכן כתיב וימשח אותו ויקדש אותו ולמה המשכן שקול כנגד שמים וארץ אלא מה שמים וארץ הם עדים על ישראל דכתיב העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים ל') אף משכן עדות לישראל שנאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות לכך נאמר ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך וגו'" (תנחומא פקודי פרק ב').

 מדברי המדרש עולה שמעשה המשכן מדוקדק בפרטיו כעין בריאת העולם, המשכן עולם קטן הוא, עולם ומלואו בזעיר אנפין. וממילא פשוט שקיום המשכן כימי עולם, וקיים הוא לעד. ואכן, משכן שעשו ישראל במדבר לשעה ולדורות עשוי, לא שלטו בו זרים ולא נפל ביד אויב. משכן וכליו הינם עדות לישראל, כאז כן עתה.

 וראה בדברי הספורנו (שמות פרק ל"ח כ"א) "משכן העדות. ספר מעלות זה המשכן שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים. ראשונה, שהיה משכן העדות, שהיו בו לוחות העדות. ב', אשר פקד על פי משה. ג', שהיתה עבודת הלויים ביד איתמר, כי אמנם משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר היתה. ד', ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה, שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו, מיוחסים וצדיקים שבדור, ובכן שרתה שכינה במעשי ידיהם ולא נפל ביד אויבים. אבל מקדש שלמה שהיו עובדי המלאכה בו מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו, והוצרך לחזק את בדק הבית ונפל בסוף הכל ביד אויבים. אבל בית שני שלא היה בו גם אחד מכל אלה התנאים לא שרתה בו שכינה ונפל ביד אויבים, כי אמנם בית שני לא היה משכן העדות, שלא היו בו לוחות העדות, ולא פוקד כי אם על פי כורש ולא היו שם בני לוי, כמו שהעיד עזרא באמרו ואבינה בעם ובכהנים, ומבני לוי לא מצאתי שם ומן המתעסקים בבנינו היו צידונים וצורים, כמבואר בספר עזרא".

 מקדש שעשה משה מופלאים שבדור עמלו בהקמתו ובשל כך לא שלטה בו יד זרים, כי לא יבואו זרים בקודש.

 לא כן מקדש שעשה שלמה אף כי בקודש כל פועל עשייתה מכל מקום נשתתפו בבנינו שלוחי חירם מלך צור להיות אף הם בעושי המלאכה, הללו לא יבינו ולא ישכילו לידע את סוד השראת שכינתו ית"ש בבית ארזים. נקצבו איפוא ימי הבית בהם תשרה שכינה בהר אשר חמד אלוקים, ומשתמו אלה כמו מאליהם הורעו יסודות הבית. השראת שכינתו יתברך תלוייה היא בחפץ הלב, באהבתו, בכמיהתו, באמיתת בקשת האדם השראת שכינה.

 ויברך אותם משה אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ד' אלו' עלינו וגו' והוא אחד מי"א מזמורים שבתפילה למשה (רש"י).

 לעתיד לבוא מקבצין אומות העולם כל כסף וזהב שבעולם ובונים בית מקדש לשמו, וקודשא בריך הוא בז להם ואינו חפץ אלא בקדש שעשו ישראל ה"ד אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו (מדרש שה"ש).

 וצריך ביאור, למה יבוז הקב"ה למשכן האומות אם אכן יבנו בית אשר גדול יהיה בתפארתו מכל קודמיו.

 נראה ביאור הענין לפני מה שכתב הרמב"ן (שמות כ"ה א') "וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר - וכמו שנאמר שם (לעיל כ"ד ט"ז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה' כ"א) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן (להלן מ' ל"ד) והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד "את כבודו ואת גדלו" והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד' ל"ו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז' פ"ט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו ונכפל "וידבר אליו" להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד' ל"ו), ועל כן היו שניהם זהב וכן אמר הכתוב (להלן כ"ט מ"ב מ"ג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי. והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי' להלן פסוק כ"א) יבין סוד המשכן ובית המקדש".

 מעתה, לא כל הרוצה ליטול את השם יטול, בל יהינו המוני עם ליקרב אל מלאכת עשיית הארון פן יהרסו לראות. לבד משה ובצלאל חושבי שמו -

 ויעש בצלאל את הארון בכולם לא הזכיר בצלאל אלא על הארון לומר שהיה בצלאל יודע סוד הארון והמרכבה שהארון הוא כנגד כסא הכבוד (בעה"ט ל"ז א').

 "וכן אמרו במדרש רבה מפני מה כל הכלים כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו ארון אמר רבי יהודה ברבי שלום אמר הקב"ה יבואו הכל ויתעסקו בארון שיזכו לתורה והעסק שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון או יעזור לבצלאל עזר מעט או שיכוונו לדבר" (רמב"ן כ"ה י').

 ארון העדות נשגב מיתר הכלים "יבואו כולם ויתעסקו בעשייתו" ומהו העסק שיתעסקו בו "שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון או יעזרו לבצלאל עזר מעט או שיכוונו לדבר"

 פתח בצלאל בפני דורשי ד' צוהר אל הקודש, אל סודות מעשה מרכבה והיו הם מתעסקים בארון חושבי מחשבתו ומכווני כוונתו, הוי אומר ועשו ארון. ללמדך כי עיקר מלאכת המשכן וכליו בכוונה טמירה וטהרת לבב ורק על ידי כן תשרה שכינה במשכן.

 הוא שאמר דוד המלך ע"ה בהתנדבו לבנין הבית "וידעתי אלוקי כי אתה בוחן לבב ומישרים תרצה אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה ועתה עמך הנמצאים פה ראיתי בשמחה להתנדב לך".

 בנין המשכן הוא יצירת עולם - וזהו שאמרו חז"ל (ברכות נ"ה ע"א) אודות חכמת בצלאל: "אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כתיב הכא וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת וכתיב התם ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב בדעתי תהומות נבקעו".

 לחשוב מחשבות פירוש לצרף ולחשוב כביצירת שמים וארץ בבנין עולם המתוכן לגילוי כבודו יתברך לחשוב מחשבות לבוא אל החצר הפנימית לראות בזיו הטרקלין. בנין הבית טמיר ונשגב הוא, ברגש הלב, בטהרת הדעת, בסוד המחשבה האלוקית. וכן נאמר בזוהר (חלק ג' דף קי"ז א') "עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה עד דאתא אברהם ואתקיים עלמא אבל לא אשתלים... אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב אחיד באמצעיתא בגופא ואתכליל בתרין סטרין אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועכ"ד לא אשתלים עד דקבילו ישראל אודייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין". בעשיית המשכן נשלמה יצירת בראשית. כונן עולם בו תשרה שכינה, נשלם חפץ העליון, ביום כלות משה להקים את המשכן.

 עתה נבין מאמרם ז"ל:

 אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא עשה משכן ארון וכלים אמר לו שמא בצל אל היית וידעת (ברכות נ"ה א').

 והתמיהה עולה מאליה, מה נתפעל משה מתשובתו של בצלאל, הלא דרכו של עולם הוא לבנות הבית ואח"כ להכין הכלים להכניס בתוכו? - אלא מכך שאמר בצלאל "מנהגו של עולם", התפעל משה רבינו. לא מדרך הבנאים והנגרים לבדם למד בצלאל, אלא מבריאתו של עולם. ירד משה רבינו לסוף דעתו של בצלאל, שיצירת המשכן היא כבריאת העולם. כך היה מנהג ד' בבריאת העולם, יצר עולמו, ואח"כ מלאו בבעלי חיים ובני אדם, אף המשכן כן. זו חכמה של מי שהיה בצל א-ל ויודע שהמשכן כנגד בריאתו של עולם הוא. אם יודע בצלאל סוד זה, הגון וראוי הוא למלאכת המשכן. יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ.

 וזאת עלינו לדעת, המשכן לא נפל ביד אויב. לא נפסק כוחו ולא כלה. המשכן - בידינו הוא. עסק התורה הנרמז מן הארון, אור האמונה המבהיק מן המנורה, שולחנו של אדם הדומה ללחם הפנים, כבש המזבח שלא נבנה במעלות המרמז שיזהר אדם בכבוד זולתו שלא לבזותו, מעיל הנשמע בבוא כהן אל הקודש מכוון כנגד חטאי הקול, חושן העדות מכוון אל עיוות הדין, ציץ הקודש מכפר על עזות פנים. מקדשו של משה לא שלטו בו זרים. עודנו קיים. וכן נאמר בתנחומא פרשת תרומה -

 דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה כל דבר שאמר הקב"ה בתורה 'לי' ישנו בעולם הזה ולעולם הבא כיצד והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי כל הארץ (ויקרא כ"ה) בעוה"ז ולעוה"ב. כי לי כל בכור (במדבר ג') בעוה"ז ולעוה"ב. והיו לי הלוים (שם ח') לעוה"ז ולעוה"ב. ישראל דכתיב (שמות י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים בעוה"ז ולעה"ב. ויקחו לי בעוה"ב ולעה"ב.

 "ואלה פקודי המשכן משכן העדות. מהו העדות? - שכל זמן שישראל עוסקים בתורה ובקרבנות תהא עדות להם שאינם יורדים לגיהנום" (שמו"ר נ"א ז'). הוא אשר אמרנו - כל זמן שישראל עוסקים בתורה - משכן העדות קיים.