אל הכפורת היו פני הכרובים

מרן הגאב"ד שליט"א
  • Print

 

"ויעש שני כרבים זהב מקשה עשה אתם משני קצות הכפרת כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת עשה את הכרבים משני קצותיו ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת היו פני הכרבים" (ל"ז ז' - ח' - ט').

 "ושני כרובים בדמות מלאכים שנקראו כרובים ובדמות ילדים קטנים להורות שאם הרב דומה למלאך ה' צבאות והוא נקי מן החטא כתינוק בן שנה אז יבקשו תורה מפיהו וצריך להיות נקי מאלהים ואדם כי לצאת ידי שמים היו הכרובים פורשים כנפים למעלה ולצאת ידי הבריות היו פניהם איש אל אחיו המורה גם אל השלום הניתן לאוהבי התורה והיו יחדיו תואמים בשלום ורעות אל הכפורת יהיו פני הכרובים שכל מגמת פניהם יהיה אל התורה שבארון לא כאותן אשר המה חכמים בעיניהם ודורשים לכבוד עצמם ולא לכבוד התורה ונועדתי לך שמה כי אין להקב"ה בעולמו כ"א ד' אמות של הלכה ובמקום שהשלום מצוי כי שאם אין לומדין לקנטר ומשום היה הקול נכנס אל אהל מועד כמו שפרש"י לפי שהארון נושא לכל הכלים המקודשים ועל ידו יחול השפע האלהי על כולם וכבר מצינו שהיה הארון נושא את נושאיו והוא כדמות רמז למחזיקים בידי לומדי התורה נראין נשואות והם נושאות מן לומדי התורה" (כלי יקר כ"ה י').

 הכרובים מקומם על הכפרת שעל ארון העדות ובו לוחות הברית, במקום המקודש ביותר שאין דומה לו בקדושתו, קודש הקדשים שאפילו מלאכי השרת אינם רשאים להכנס אליו (כמבואר בירושלמי יומא ז' ע"ב וסוכה כ"א ע"ב) שם מקומם של שני הכרובים! ודמות הכרובים כמלאך ה' צבאות, וכתינוק בן יומו! (כמבואר בסוכה ה' ע"ב ובב"ב צ"ט ע"א)

 ללמדך שעל ישראל להיות גבוהים ונשגבים כמלאכי מרום, ונקיים וטהורים כתינוק בן יומו שלא טעם טעם חטא, ורק כך תורה יבקשו מפיו שהרי על הכפרת שעל הארון שוכנים הכרובים, לשמור את דרך עץ החיים (ועיין בראשית ג' כ"ד "וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים ובאבן עזרא שם כתב די"א גם שם דהוי כפני נערים).

 ועוד זאת למדנו מן הכרובים, כפל עבודת האדם בעולמו וסוד שלימתו פרשי כנפיים למעלה לרמז שצריך לשעבד לבו אל אביו שבשמים, וכהא דמס' ראש השנה (כ"ט ע"א):

 "והיה כאשר ירים משה ידו וגב ר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלין כיוצא בדבר אתה אומר עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי נחש ממית או נחש מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים"

 ומאידך היו פניהם איש אל אחיו, לרמז למצוות שבין אדם לחבירו שבלעדיהם אין האדם קרב אל הקודש ונוגע באפס קצהו, הלא ידוע מה שכתב אדוננו הרמב"ן (שמות כ' י"ב - י"ד) על סוד שני לוחות הברית שלוח אחד היה במצות שבין האדם למקום והלוח השני במצוות שבין אדם לחבירו, ועיין ברש"י פרשת עקב (דברים ט' י') דלחת חסר כתיב ללמדך ששניהם שוות, שני הלוחות זה שעליו חקוקים (באש שחורה ע"ג אש לבנה) "אנכי ולא יהיה לך" וזה שעליו חקוקים "לא תגנב ולא תענה" שווים היו, כי שניהם כאחד, שלימות האדם המה, וזה בלא זה אין בהם חפץ. (וכבר ידוע בשם הגר"י סלנטר שמשה רבינו בראותו את העגל חשב לשבור רק את הלוח האחד שבו כתובים אנכי ולא יהיה לך אבל הלוח השני שעליו כתובים מצוות שבין אדם לחבירו חשב ליתן לבני ישראל כי מה ענין חטא העגל למצוות אלה, ואמר לו הקב"ה שכל התורה מקשה אחת ושני לוחות כאחד כרוכים ירדו מן השמים ולא ניתן לחלקם ולהפרידן זה מזה עי"ש ודפח"ח).

 וכשם שמצינו בכרובים פרשי כנפיים למעלה... ופניהם איש אל אחיו, כך מצינו בברכת כהנים שצריך בה נישאת כפים... ופניהם כנגד פני העם, ולבי אומר לי שענין אחד הוא, שהרי כדי להאציל ברכת ה' על עמו ישראל, צריך את שלימות העבודה. נשיאת כפים... שישעבדו לבם אל אביהם שבשמים, ופניהם לפני העם, פניהם איש אל אחיו... לברך את עמו ישראל באהבה.