בין דם לדם – עונשה של מחלוקת

מרן הגאב"ד שליט"א
  • Print

 "ארז"ל (בזוה"ח ובמדרשות, על פסוק כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך) ששאלו מלה"ש להקב"ה, (בשעת החורבן) רבש"ע, כתבת בתורתך, ושפך את דמו וכסהו בעפר, וכאן כתיב שפכו דמם כמים, כי דמה בתוכה וגו'. כתבת בתורתך, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, וכן כתיב הבנים נשחטים וכו', א') כתבת בתורתך, וצוה הכהן ופנו את הבית, וכאן וישרפו בית האלקים וכל כלי מחמדיה להשחית, א"ל הקב"ה, כלום יש שלום בעולם, הואיל ואין שלום אין כלום, וכ"ז רמזה לנו התורה בפסוק הזה, כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם, היינו ושפך את דמו וכו', בין דין לדין, דהיינו אותו ואת בנו וכו' כנ"ל, ובין נגע לנגע היינו וצוה הכהן וכו' כנ"ל, התשובה לכל זה, דברי ריבות בשעריך, שע"י המריבות והעדר השלום שבהם, גורם לכל זה, ומסיים וקמת ועלית אל המקום, שע"י ירושלים עיר שחוברה לה יחדיו, שבה נעשו כ"י חברים, וע"י התורה יתאחדו ויתווך השלום ביניהם"    (לקוטי תורה להאריה"ק פרשת שופטים).

 כמה נוראים הדברים, וכמה חודרים עד עומקא דתהומא רבא.

 כל המצוות הללו, כיסוי הדם, אותו ואת בנו, ופינוי הבית המנוגע, ביטוי הם למדת הרחמים, אך כאשר "דברי ריבות בשעריך" מדת הדין שולטת בכיפה ומלאכי רחמים משתתקין ואין מליץ יושר מול מגיד פשע.

 כמה קשה עונשה של מחלוקת, כבר כתב רש"י בפרשת קרח (במדבר ט"ז כ"ז) "בא וראה כמה קשה המחלוקת שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא ב' שערות ובית דין של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים" אכן כמה קשה עונשה של מחלוקת, יונקי שדים שלא טעמו טעם חטא, עוד חלב אמם נוטף משפתותיהם אף הם נספים בעון המחלוקת! והדבר מתמיה, הלא אין עונש בלא חטא, ואין עונשין אלא א"כ מזהירין, ואיך יענשו אלה שאינם ברי עונש, ועוד דלא רק זאת שאינם ברי חיוב ועונש, הרי אף טעם חטא לא טעמו וכי יונקי שדים בעלי ריב ומדון הם להרבות מחלוקת בישראל.

 ונראה מזה דעונש הציבור יש כאן, וכאשר קהל ועדה אנשי ריב ומדון הם נענשים הם כציבור וממיטים הם בהנהגתם הקלוקלה אסון על עם ה' כולו, עליהם ועל זרעם, על נשיהם ועל טפם!

 וכנגד עונש המחלוקת סגולת השלום, גם כאשר במדת הדין ראויים ישראל לפורענות ולעונש סגולת השלום לעורר מדת הרחמים ולהגין מכל צער ונזק ולהיות כתריס בפני הפורענות וכך אמרו חז"ל (במ"ר פרק י"ט ב') "רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור והיה דוד מתפלל עליהם ואומר (תהלים יב) אתה ה' תשמרם נטר אורייתהון בלבהון תנצרם מן הדור זו לעולם ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין ע"י שהיו בהם דלטורין, הוא שדוד אמר (שם נז) נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע ולשונם חרב חדה אלו הזיפים שנאמר (שם נ"ד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול באותה שעה אמר דוד (שם נ"ז) רומה על השמים אלהים סלק שכינתך מבינותם, אבל דורו של אחאב כולו עובדי עבודת כוכבים היו וע"י שלא היו בהם דלטורין יוצאין למלחמה ונוצחין" הרי לן סגולה מופלאה של מדת השלום, עובדי עבודה זרה היו ולמרות זאת היו יוצאים למלחמה ונוצחין משום ששלום היה ביניהם.

 וכיוצא בדבר אמרו (ב"ר פל"ח ז') "אותן של דור המבול לא נשתיירה מהם פליטה ואלו של דור ההפלגה נשתיירה מהם פליטה אלא דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל שנאמר (שם כ"ד)גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו לפיכך לא נשתייר מהם פליטה אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה את זה שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת לפיכך נשתיירה מהן פליטה, רבי אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול לשלוט בהם כיון ששלום ביניהם שנאמר (הושע ד) חבור עצבים אפרים הנח לו אבל משנחלקו מה הוא אומר (שם) חלק לבם עתה יאשמו הא למדת גדול השלום ושנואה המחלוקת" לא בכדי אמרו חכמים "גדול השלום ושנואה המחלוקת".

 תא חזי מה שאמרו חז"ל בסוף ששה סדרי משנה במשנה האחרונה במסכת עוקצין (פ"ג מי"ב) אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".

 ונראה בביאור 'כלי מחזיק ברכה' בדרך משל למה הדבר דומה, אדם שיש ברשותו כלים שבורים וסדוקים, גם אם ימזגו לו יין המשומר ושמן אפרסמון לא ישאר בידו מאומה שהרי אין בידו כלי מחזיק ברכה, הקב"ה משפיע שפע אלקי, ברכות שמים מעל וברכת תהום רובצת תחת, בחסדיו המרובים חפץ הוא להשפיע ברכה עד שיבלו שפתותינו לומר די, אך אם אין בידנו כלים, לא ישאר בידנו מאומה, וכלי זה אינו אלא השלום, ורק ע"י השלום נוכל לקבל ברכת ה'.

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום