מילה שאינה מחויבת אם יש בה איסור חובל

מרן הגאב"ד שליט"א
  • Print

זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר (בראשית י"ז י')

א

הנה דנו האחרונים באברהם אבינו למה לא קיים מצות מילה לפני שנצטוה כדרך שקיים כל שאר המצוות, וראיתי בפנים יפות בפרשתנו שכתב דכיון דגם לב"נ אסור לחבול בעצמו ממילא היה אסור לא"א למול לפני שנצטוה, ולמדנו מדבריו דהמל את התינוק כשאין בזה חיוב לא רק שאין בזה מצוה אלא אף איסור יש בו ומצינו כן בעוד מרבותינו האחרונים, אך לבבי לא כן ידמה, ואמרתי אשנה הלכתא דא.

הנה החת"ס בחי' שבת (קל"ג ע"ב) כתב בביאור שיטת הרמב"ם (פ"ב ממילה ה"ב) דאף בימי החול אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין לאחר שפירש (ועי' במנח"א לשבת סי' ל"ב אות א' מה שכתבנו בדבריו) דס"ל לרמב"ם דאם פירש כבר אסור לו לחזור על ציצין שאין מעכבין משום איסור חובל בחבירו שהוא בלאו ד"לא יוסיף" ובשלמא כל זמן שלא פירש הרי זה חלק ממצות המילה שהתורה התירה בה את החבלה אבל כשפירש אין בזה אלא הידור מצוה בלבד ואין מתירין איסור חבלה בחבירו בשביל הידור מצוה עי"ש.

ועצם היסוד דיש איסור חובל בחבירו בהידור מצוה דמילה או בכל ענין ואופן שמל וחוזר בדבר שאינו מעכב את המילה כתב ג"כ בשו"ת דברי חיים (ח"ב יו"ד סוסי' קי"ד) בענין גילוי העטרה ע"י פריעה דהיינו כשהסיר את הציצין המעכבין את המילה ע"י פריעה דשי' החכמת אדם שלא יצא יד"ח מילה ושי' הד"ח הוא דאף דלכתחלה ודאי צריך הסרת הערלה מ"מ בדיעבד יוצא גם בגילוי העטרה בדרך פריעה אף בלי חיתוך הערלה (ולעיל בסי' י"ג אות ב' דנתי בדבריהם באריכות) וכתב הד"ח דמי שמל שוב בכה"ג צריך להתרות בו שיפסל לעדות כדין מכה נפש מישראל וחובל בחבירו עי"ש, וזה כדברי החת"ס דאחר שפירש אסור לחזור על מה שאינו מעכב במילה משום לא יוסיף, וכדברי הפנ"י לגבי מילה לפני שנצטוו.

אך לענ"ד יש לדון בזה לפי מש"כ הרמב"ם (פ"ה מחובל ומזיק ה"א) "אסור לחבול בין בעצמו ובין באחרים וכו' וכל החובל באדם כשר מישראל בדרך נציון עבר בלא תעשה" וכו' עי"ש, הרי שאין איסור אלא בחובל בדרך נציון וריב ולא כשחובל לשם מצוה או הידור מצוה ואין כונתו כלל להזיק ולצער את חבירו (ואין להקשות דאף שליח בי"ד המוסיף רצועה אחת מסתמא אינו עושה כן בדרך נציון אלא מתוך טעות במספר, אך באמת נראה דאף במוסיף ומכה את החוטא בטעות ג"כ נחשב דרך נציון כיון שתכלית ההכאה היא לצער ולהעניש את החוטא הרי זה דרך נציון אף אם עשה כך מתוך טעות מ"מ ההכאה היא לשם צער ועונש וז"פ).

אך באמת נתקשיתי בדברי הרמב"ם מהמבואר בסנהדרין (פ"ד ע"ב) דרב לא שביק לברי' למישקל לי' סילוא, מר ברי' דרבינא לא שביק לברי' למיפתח לי' כותא דלמא חביל בי' ועובר משום מכה אביו ואמו והקשו שם "אי הכי אחר נמי דלמא חביל בי' ועובר משום לא יוסיף" ותירצו דבאחר הוי שגגת לאו ובבנו הוי שגגת מיתה, הרי מבואר דאף בחובל בחבירו כשמוציא לו קוץ מבשרו וכדו' יש בו שגגת לאו אף שאין זה כלל דרך נציון ולטובה כונתו, ולכאו' צ"ע על דברי הרמב"ם.

וצ"ל דדרך נציון אין פירושו בכונת נציון אלא באופן של נציון דהיינו מכה שאין בה טובה ותועלת לנחבל והכאה שהיא למותר ואין בה תועלת לנחבל הוי דרך נציון וחייב עליו, אבל מכה שהיא לרפואה או לתועלת אחרת אין בו לאו כלל, אבל כשאין בו תועלת הוי דרך נציון ועובר בו אף שאין כאן כונת צער ונציון ולכן הקשו בסנהדרין דאף באחר יש חשש דלמא חבל בי' יותר מן הצורך והוי שגגת לאו דכל מכה שאין בה טובה ותועלת לנחבל יש בו לאו אף שאין בו כונת הכאה וצער לנחבל.

ומ"מ נראה בסברא דכאשר חוזר על ציצין שאין מעכבין שעכ"פ יש בו הידור מצוה אין כאן לאו דלא יוסיף ואף שאין מעכב במילה כיון דעכ"פ יש בזה מצוה והידור אינו דרך נציון, (אך לפי מה שידוע מהבית הלוי והגרי"ז דאחר שפירש כבר אין בזה הידור כלל אפשר דבאמת יש בזה שוב לאו דלא יוסיף כיון שכבר אין בזה הידור ומצוה כלל, אך כבר ביארתי את הנלענ"ד בזה שלא כדבריהם עיין במנחת אשר לשבת שם).

וראיתי בחי' הגר"ח על הש"ס (סטנסיל אות שמ"א) שכתב דאין "דרך נציון" תנאי באיסור חובל וגדרו אלא מציאות הדין ואין כונת הרמב"ם אלא למעט רב החובל בתלמידו ואב בבנו כדי לחנכם ולפי"ז לק"מ על הרמב"ם מהגמ' בסנהדרין ולא מהרמב"ם על דברי האח' הנ"ל, אך הדברים דוחק גדול בלשון הרמב"ם.

ב

והנה יש לעיין לפי"ד הפנים יפות בסומא המל עצמו לר' יהודה דפטור מן המצוות אם עובר על האיסור לחבול בעצמו שהרי מצווה הוא בל"ת ומסתמא אסור לו לחבול בעצמו ככל אחד מישראל, ולכאורה נראה פשוט דמותר לו למול ואף יש בזה מדת חסידות ככל אינו מצווה ועושה וכמו"כ נראה פשוט דאחר המל אותו אינו עובר באיסור חובל וצ"ע בטעם הדבר.

ונראה דמאחר דיש מצוות מילה שוב ליכא במילה איסור חובל כלל דהותרה חבלה אצל מילה ושוב אין איסור אף באינו מצווה, והגע בעצמך אבי הילד בודאי נתחייב למולו בקטנות אף שהקטן סומא, וכי אפשר שעד י"ג יש מצוה על האב ועל הבי"ד למולו ולאחר שנתגדל יש בו איסור חובל אלא ע"כ דמאחר שיש בזה מצות מילה אין בזה איסור חובל כלל כנ"ל. אך אפשר דמ"מ לפני שניתנה תורה לא היה רשות לא"א למול עצמו משום איסור לחבול בעצמו דעדיין לא הותרה איסור חבלה משום מצות מילה, אך באמת נראה דכיון דכל איסור חובל בעצמו אינו לאו אלא דילפי' מנזיר שנקרא חוטא על שציער עצמו מן היין כמבואר בב"ק (צ"א ע"ב) בודאי לא שייך איסור זה כשכונתו לקיים מצות ה' אף כמי שאינו מצווה ועושה ואף לפני שניתנה. (ובגוף הדין נראה פשוט דאבי התינוק הסומא בודאי חייב למולו אף אם חובת האב הוא במקום בנו בעצם כדמשמע בדברי הרמב"ן והריטב"א בקידושין (כ"ט ע"א) ומדברי הרמב"ם בפיה"מ בקידושין שם כידוע, מ"מ נראה פשוט דחייב האב למולו, ואפשר עוד דסומא חייב במילה אף שהוא פטור מן המצוות דאפשר דשאני מילה שהיא ברית ואף הסומא בכלל בריתו של הקב"ה עם ישראל ועיין עוד מה שנתבאר בדין סומא במצוות לקמן (סי' ס"ח) ועדיין צ"ע בכ"ז וקצרתי מאוד.

ויש להעיר אם אאע"ה הי' מטיל ציצית בבגד פשתן, דלכאורה לפי"ד הפנים יפות אסור הי' לו לעשות כן כיון שלא נצטווה, אך יש לחלק בין איסור חובל דלפני שנצטווה לא הותרה לעדל"ת דאף לפני שנצטווה יש לדון דין עדל"ת שהרי גם בלאו עדיין לא נצטווה וא"כ יבא עשה דאינו מצווה וידחה לאו דאינו מצווה משא"כ במילה דלא התירה התורה איסור חובל ודו"ק. ולדברי הראב"ד בתחילת פירושו לתו"כ דאף עשה שאינו מצווה דוחה ל"ת וכלאים בציצית מותר לאשה בודאי קיים א"א ציצית בכלאים, ודו"ק בכ"ז כי קצרתי.

והנה שוב עיינתי בתו"ד הפנים יפות וראיתי שיש להעיר בדבריו בכמה נקודות, א' במה שכתב דעכו"ם מצווה שלא לחבול בעצמו מקרא דשופך דם האדם באדם דמיירי אף בחבלה ולא בקטלא, ולכאו' זה תמוה דמבואר להדיא בב"ק (צ"א ע"ב) דקרא זה מיירי רק בקטלא ומה דאסור לחבול בעצמו ילפי' ממה דנזיר איקרי חוטא כמבואר שם וא"כ מנ"ל דגם ב"נ נצטוו בכך, ועוד דבבראשית (מ"א נ"ה) כתב רש"י דיוסף אמר למצרים שימולו, ואיך הכשיל אותם באיסור לדעת הפנים יפות, ושו"ר במשך חכמה פרשת וישלח שכתב דאנשי שכם נתחייבו מיתה משום חובל בעצמו ועיין פרדס יוסף שם שהביא תוספתא שבן נח חייב על חבלת עצמו ועיין תוס' שבועות (ל"ו ע"א ד"ה ושמור) ובמצפה איתן שם וצ"ע עדיין.

ועוד ראיתי בדבריו שכתב דע"כ צ"ל דאשה הוי בכלל בי"ד לענין חיוב מילת הבן דאם אינה מצווה כלל אסור לה למול משום איסור חובל והרי למדנו בעבו"ז (כ"ז ע"א) דאשה כשרה למילה, ומבואר בדבריו דאף לאחר שניתנה מצוות מילה יש איסור חובל במי שאינו מצווה בה, וזה תמוה מאוד לענ"ד דכיון שתינוק זה חייבין למולו איך יהא איסור על האשה למולו, אלא נראה פשוט דלאחר שניתנה מצות מילה אין בו איסור חובל כלל וכן בסומא כנ"ל, ויש לתמוה עוד על הפנים יפות דא"כ החוטף מצות מילה מן האב הוי חובל כיון שבכה"ג אין עליו שום מצוה ודוחק לחלק בין מי שחייב עכ"פ במקום שאין אב לאשה דלעולם פטורה, ועוד יש לדחות דבריו מיבמות (ס"ד ע"ב) לגבי מי שהורה למול תינוק שמתו אחיו מחמת מילה ואמרו לו "קשרית איסורא וסכנתא" ופרש"י דעבר באיסור שבת וסכנה הרי דאיסור חובל אין בזה אלא איסור שבת וסכנה ודו"ק בכ"ז כי קצרתי.

ובגוף דבריו נראה פשוט דאף אם חובל בחבירו עובר בכל ענין (ודרך נציון בא לאפוקי רק אב המכה בנו וכדו' כנ"ל מהגר"ח) מ"מ חובל בעצמו אין בו איסור כשכונתו טהורה לשם מצוה וכנזיר עצמו דאם כונתו שלימה הוי מצוה וא"כ בודאי לא היה אברהם עובר בכלום אם היה מל עצמו קודם שנצטוה, אך באמת גם המל אחרים אין בו איסור אף כשאין בזה חיוב כמבואר לעיל ויש עוד להוכיח כן מדברי רש"י סו"פ לך (י"ז כ"ד) דמשמע דאברהם פרע את ילידי ביתו, ואף שלא נצטוה על הפריעה וע"כ דקיים מצות פריעה עד שלא ניתנה וכ"כ התוס' ביבמות (ע"א ע"ב) וראי' מכך דאף איסור חובל בחבירו אין בזה ודו"ק.

ג

ובגוף השאלה למה אברהם אבינו לא מל את עצמו קודם שנצטוה כבר דנתי בזה לעיל (סי' י"ד אות ג'), ונאמרו בזה עוד דרכים רבות כידוע, ובשם הגרי"ז מבריסק אמרו, דכל עוד לא נצטוו במצות מילה אין חפצא של ערלות וממילא לא שייך לקיים מצות מילה שענינה הסרת הערלה, ולענ"ד יש לעיין בזה, דכיוצא בזה יש לדון בכמה מצוות, כגון תרומות ומעשרות דלפני שניתנו מצוות אלו אין כאן חפצא של טבל, ואעפ"כ קיימו האבות מצוות אלה וכי יש גדר וחפצא של נבילה לפני שניתנה מצות שחיטה ואעפ"כ מבואר בחולין (צ"א ע"א) דקיימו מצות שחיטה דאמר יוסף למשרתיו "פרע להם בית השחיטה", וע"כ צ"ל דאף לפני שניתנו מצוות אלו, מ"מ מצד עצם הפריעה חוקק בפנימיותה ענינים אלו שגופי תורה תלויים בהם, ואכמ"ל.

ומשחר ילדותי היה נלענ"ד (ושוב ראיתי בזה שכיונתי לדעת גדולים) דכיון דמצות מילה ברית היא ולא מצוה בלבד, לא שייך לקיימה כמתנדב ואינו מצווה, דכל גדר ברית התחייבות היא משני צדדים הכורתים אותו, ולא יתכן ברית מצד אחד בלבד, ומשו"כ לא קיים אברהם אבינו מצוה זו ולא נכנס בה עד שנצטווה ליכנס לברית עם הקב"ה במצווה נשגבה זו.