קידושי רבקה וברכות ארוסין

מרן הגאב"ד שליט"א
  • Print

כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק וגו' ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה וגו' (בראשית כ"ד).

א

הנה יש לעיין במהות שליחות אליעזר, האם היה שליח לקידושין, או שמא שליח לנישואין היה ואפשר דהיה שליח לתרוויהו, או שמא לא היה כלל שליח לא לקידושין ולא לנישואין אלא היה שליח להביא את רבקה אל יצחק שישאנה, וכדכתיב "ולקחת אשה לבני ליצחק".

בכתובות (ז' ע"ב) ילפינן דברכת חתנים בעשרה מבועז שנאמר (רות ד' ב') "ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה", והקשו בתוס' דבמסכת כלה ילפינן מקרא ד"ויברכו את רבקה", ותירצו דמבועז ילפינן דברכת נישואין בעשרה ומרבקה ילפינן ברכת ארוסין וכתבו התוס' דיש ללמוד ממעשה דרבקה דמברכין ברכת ארוסין אף במקדש ע"י שליח שהרי אליעזר שליח קידושין היה כמבואר ע"פ מסכת כלה ובירכו ברכת ארוסין. ובספר הדר זקנים מבעלי התוס' מבואר על הפסוק "ויקח עשרה גמלים" שלקח עשרה אנשים מילדי אברהם לברך ברכת אירוסין[1].

אך בהמשך דבריהם כתבו התוס' דקרא אסמכתא בעלמא היא ופשטיה דקרא לא איירי בברכת ארוסין אלא בברכה הכתובה להלן "אחותנו את היי לאלפי רבבה", ולדבריהם אין ראיה דאליעזר שליח קידושין היה.

ובפרקי דר' אליעזר (פט"ז) איתא דאליעזר שליח לנישואין היה, וילפינן מקרא ד"ויברכו את רבקה" ברכת נישואין, ובפירוש החזקוני משמע דאליעזר היה שליח בין לקידושין ובין לנישואין דכתיב (בראשית כ"ד י') "ויקח העבד עשרה גמלים" וכתב החזקוני שם וז"ל "להרכיב עליהן עשרה אנשים לברך ברכת ארוסין ונישואין" עכ"ל, ומדברכו ברכת ארוסין ונישואין הרי שהיה שליח לתרוויהו.

ובספר מושב זקנים עה"ת מבעלי התוס' כתב דאליעזר לא היה שליח לקידושין או לנישואין, אלא היה שליח בעלמא להביא את רבקה, דאי נימא דהיה שליח לקידושין או לנישואין איך קידש יצחק את רבקה ע"י אליעזר הא אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא ימצא בה דבר מגונה כמבואר בקדושין (מ"א ע"א), ועוד דהא מצוה בו יותר מבשלוחו, ומכח זה כתב דלא קדשה ע"י שליח ואליעזר לא נשלח אלא להביאה, [אמנם אין זו קושיא כ"כ דאיסור זה אינו מוחלט כמ"ש הנודע ביהודה (מהדורא קמא אהע"ז סי' ע"ז) דאם קיבל על עצמו שלא תתגנה עליו מותר, וברש"י בקידושין שם מבואר דרק אם יכול לקדשה בעצמו אסור לקדשה ע"י שליח, ויצחק הרי נאסר עליו לצאת לחוץ לארץ כמ"ש רש"י (כ"ו ב') וכ"כ החזקוני (כ"ד ח') ולא היה יכול לקדשה בעצמו].

הרי לן ד' שיטות בדבר, דבמסכת כלה מבואר דהיה שליח קידושין, בפרקי דר"א מבואר דהיה שליח נישואין, לדעת החזקוני היה שליח לקידושין ונישואין, ולבעלי התוס' במושב זקנים ואף לדעת התוס' בכתובות ז' ע"ב היה שליח למצוא את רבקה ולהביאה בלבד.

ואם אליעזר לא היה שליח אלא למצוא אשה ליצחק כמבואר במושב זקנים ובתוס', נראה לפרש את הפסוק "ויביאה יצחק האהלה, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה" (כ"ד ס"ז), ותמוה למה כתיב ויקח את רבקה אחרי שכבר כתוב ויביאה יצחק האהלה, אלא הכונה ויקח את רבקה, שקידשה כדכתיב כי יקח וכו' דהיינו קידושין, ותהי לו לאשה בנישואין שהיא עיקר ענין האישות, ודו"ק.

ב

והנה אי נימא דאליעזר שליח קידושין היה צריך לומר דקדשה בכסף או בשוה כסף, ובפסוק נ"ג כתיב "ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנות נתן לאחיה ולאמה", ונראה דכסף הקידושין היו הכלי כסף וכלי זהב שנתן לרבקה, והמגדנות היו סבלונות שנתן לאחיה ואמה, ובתואל אביה לא קיבל מאומה, (ויעוין בפירוש החזקוני שכתב דהצמידים והנזם שנתן לה בתחילה לאחר שהשקתו לא היו לשם קידושין אלא לשם מתנה ושידוכים ע"פ המבואר בקידושין (נ' ע"ב) דמסבלי והדר מקדשי), וצ"ב דביבמות (ס"א ע"ב) כתבו התוס' דבסדר עולם (פ"א) איתא דרבקה היתה בת ג' שנים בשעת קידושיה, והרי קטנה אין לה יד לקבל קידושין אלא ע"י אביה, והיה אליעזר צריך לתת כסף הקידושין לבתואל ולא לרבקה, אמנם לפי מה שכתב החת"ס בשו"ת (יו"ד סי' שי"ז) דבגוי אין הגדלות תלוי בשנים אלא בדעת דלא ניתנו שיעורים לב"נ, אתי שפיר דרבקה היתה בת דעת והיה לה יד לקבל קידושיה.

ונראה עוד ע"פ המבואר בקידושין (י"ט ע"א) ד"אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך" והיינו דע"י שנותן אדם רשות לבתו לקבל קידושיה מתקדשת, ונחלקו שם הראשונים בטעם הדבר, דעת הרשב"א דהאב זוכה בכסף הקידושין שקבלה ומתקדשת בזה דהוי כאילו נתן המקדש לאביה, אך דעת מקצת הראשונים דבההיא הנאה דיש לאב מתקדשת בו ודעת הרא"ש (סי' כ"ה) דהאב נותן לבתו הקטנה כחו לקבל קידושיה עיי"ש. (ועיין במנחת אשר קידושין סי' ט"ו בביאור פלוגתתם), וה"נ יש לומר דבתואל הסכים לקידושין ואמר לרבקה "צאי וקבלי" ולכן חלו הקידושין אף שלא נתן אליעזר כסף הקידושין אלא לרבקה.

ג

עוד יש לבאר לפי השיטות דאליעזר היה שליח קידושין, דבמרדכי ריש פ"ב דקידושין (אות תק"ה) הביא בשם הקדוש מרדוש, דהעושה שליח לקדש אשה ומסר לו הטבעת אין השליח יכול לעשות שליח אחר לקדשה ואפילו נאנס בדרך, משום דמילי נינהו ומילי לא ממסרי לשליח, ואע"ג דגבי גט קי"ל דשליח עושה שליח (כדאיתא בקידושין מ"א ע"א), לא דמי דגבי גט אשה מתגרשת בע"כ ויד השליח כיד הבעלים וכיון דיכול לגרשה אף בלא רצון האשה ואינו תלוי כלל בדעתה לכן לא מיקרי מילי, משא"כ שליח לקידושין אין האשה מתקדשת אלא מדעתה וכיון דתלוי בדעת אחרים ואין ביד השליח לבצע שליחותו אלא מדעת האשה לכן מיקרי מילי דלא ממסרי לשליח, והקשה המשך חכמה "על דרך הצחות" (כ"ד נ') דהא אליעזר היה שליח אברהם לקדש אשה ליצחק ובודאי לא היה לאברהם כח לעשות שליח לקידושי יצחק אלא א"כ היה הוא עצמו שליח של יצחק, וא"כ אליעזר היה שליח דשליח ואיך מהני שליחותו הא הוי שליחות דמילי ומילי לא ממסרי לשליח כמבואר.

וכתב דהא דאין שליח עושה שליח בקידושין משום דאפשר דהאשה לא תתרצה לכן הוי מילי, אמנם בקידושי רבקה הא כתיב (פסוק נ'-נ"א) "ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'" וא"כ בטלה דעתם ולא יכלו לסרב, ושוב לא הוי שליחות דמילי ושפיר יכול היה אברהם למנות את אליעזר כשליחו.

ואף דמבואר בקידושין (מ"ה ע"ב) דלא חציף אינש לשוייה לאבוה שליח ואיך היה אברהם שליח ליצחק, צ"ל כפי שמבואר שם דארצוי ארצי קמי', דיצחק גילה דעתו לאברהם דחפץ הוא בקידושי אשה ולא מינהו להדיא להיות שליחו ואף באופן זה הוי שליח דיצחק, או אפשר דיצחק מינה את אליעזר שליח לקדש לו אשה אך לא אמר לו תנאי הקידושין, ואברהם השביע את אליעזר בעניניה, ונראה יותר דיצחק לא עשה את אברהם שליח דלא חציף לעשות כן, אלא ביקש ממנו לשלוח את אחד העבדים ברוח קדשו, וא"כ הוי "אומר אמרו" דלא הוי מילי כמבואר בגיטין (ס"ו ע"ב) דבאומר אמרו מהני.

ד

אמנם עדיין יש לעיין בכל פרשת קידושי רבקה דבפסוק נ"ג מבואר דקדשה בכלי כסף וכלי זהב, ואח"כ בפסוק ס' כתיב "ויברכו את רבקה", ולמסכת כלה הוי ברכת ארוסין, וא"כ היה מעשה קידושין לפני ברכת ארוסין והלא בעינן ברכת ארוסין לפני מעשה קידושין, וכן פסק המחבר (אהע"ז סי' ל"ד ס"א).

אך מצאנו שנחלקו הראשונים בזה אי מברכין ברכת ארוסין לפני מעשה הקידושין או לאחריו, דעת הרמב"ם (פ"ג מה' אישות הלכה כ"ג) דמברך קודם הקידושין ואח"כ מקדש כדרך שמברכין קודם כל המצוות עובר לעשיתן, ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקידושין דהוי ברכה לבטלה, וכן פסק הרי"ף הובא בתשובות הרא"ש (ריש כלל כ"ו), (וע"ע תשובות הרי"ף סי' רצ"ג) לעומת זה כתבו התוס' בפסחים (ז' ע"א) בשם ר"ת דברכת ארוסין מברכין לאחר מעשה הקידושין, וכ"כ האור זרוע (ח"א הלכות ק"ש סי' כ"ה) בשם הבה"ג, השאילתות (סי' ט"ז), תוס' רי"ד (כתובות ז' ע"ב), וכן השיג הראב"ד שם על דברי הרמב"ם וכתב כדברי הראשונים הנ"ל.

וברא"ש (פ"ק דכתובות סי' י"ב) הביא ב' דעות הנ"ל דיש שכתבו דמברך בתחילה, דבכל הברכות מברך עליהם עובר לעשייתן כמבואר בפסחים (ז' ע"ב), ויש שכתבו דצריך לברך אחר הארוסין שמא תחזור בה האשה בשעת מעשה והוי ברכה לבטלה, ועוד דבכל המצוות מברכין עובר לעשייתן משום דמזכירין עשיית המצוה בברכה משא"כ בברכת ארוסין אין מברכין "אשר קדשנו במצותיו וצונו לקדש את האשה", לכן אין צריך לברך עובר לעשייתן, ועיין בקרבן נתנאל שם שכתב דמדהביא הרא"ש דעה זו באחרונה נראה שהסכים עמה ומברכין הברכה לאחר הקידושין, ועי"ש עוד במה שדן אם כונת הרא"ש היא דלכתחילה מברך לאחר המעשה או שמא רק בדיעבד אם לא בירך לפני הקידושין מברך לאחריה.

ובריטב"א כתובות (ז' ע"ב) כתב דברכת ארוסין יש לברך לאחר הקידושין דאינה ברכת המצוות מדלא אמרינן אקב"ו על מצוות הקידושין, אלא הוי כקידוש היום דמברכין לאחר כניסת היום, הכא נמי מברכין לאחר קידושין ועי"ש מה שהאריך בזה, וכ"כ בעיטור (הל' ברכת חתנים שער שני חלק ראשון) דמקדשי והדר מברכי מידי דהוי אקידושא דבתר דקדיש יומא מקדש על הכוס.

ונראה דהרמב"ם והרא"ש אזלי לשיטתיהו דנחלקו אי קידושין הוי מצות עשה או לא הוי אלא הכשר מצוה לקיים מצות פו"ר, דשיטת הרמב"ם (פ"א מה' אישות ה"ב) דקידושי אשה הוי מ"ע, ולכן פסק הרמב"ם דמברכין לפני הקידושין דשפיר הוי ברכת המצוות, משא"כ הרא"ש דכתב בכתובות (ז' ע"ב) דאין זה אלא הכשר מצוה לפו"ר ואין גמר המצוה בשעת הקידושין, לכך פסק דמברכין לאחר הקידושין דאין זה ברכת המצוות. אמנם בשיטת התוס' בפסחים (ז' ע"א) המובא לעיל דכתבו דמברכין לאחר הקידושין אין לומר כן דהא כתבו דברכת ארוסין הוי ברכת המצוות ואפ"ה מברכין לאחר הקידושין וטעמם משום דאין עושה המצוה מברך אלא אחר ובכל ברכה דאחר מברך מברכין לאחר העשיה, וגם הראב"ד שם נוקט דמברך לאחר הקידושין מטעם אחר, שמא תחזור בה האשה ולא תקבל קידושין ונמצא ברכה לבטלה עי"ש, עכ"פ לשיטות הראשונים הנ"ל דמברכין לאחר מעשה הקידושין אתי שפיר סדר מקראי הקודש דבתחילה קידש אליעזר את רבקה בשליחות יצחק ורק אח"כ ברכו ברכת ארוסין.

ה

והנה אף אם נימא דצריך לברך לפני מעשה הקידושין כשיטת הרמב"ם והרי"ף מ"מ אם לא בירך לפניה אפשר דיכול לברך עד שעת נישואין דהוי מצוה הנמשכת עד הנישואין, וכ"כ התוס' סוכה (ל"ט ע"א) לגבי לולב דאף דנפיק בהגבהתן אפ"ה מברך עד לאחר הנענועים דלא נגמרה המצוה עד שעת נענוע, וכן לגבי נטילת ידים דמברך עד לאחר שניגב ידיו אף דבעינן עובר לעשייתן דכיון דבעינן ניגוב ידיים מקרי עובר לעשייתן כל זמן שלא קיים המצוה בשלמותה, וה"נ כל זמן דלא נשאת אפשר לברך ברכת ארוסין דעדיין מיקרי עובר לעשייתן.

ובתשובות הריב"ש (סי' פ"ב) כתב השואל בשם הראב"ד דהמקדש אשה ע"י שליח צריך לקדשה פעם שנית דמצוה בו יותר מבשלוחו וצריך לברך שוב ברכת ארוסין אלא דיברך בלא הזכרת השם. והריב"ש דחה דבריו וכתב תמהני פה קדוש כמו הראב"ד ז"ל איך יאמר דבר זה, דמאי דאמרינן "מצוה בו יותר מבשלוחו" היינו דוקא היכי דבא לקדשה בתחילה בזה אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו, אך לאחר שנתקדשה ומקודשת היא מה יועילו קידושין שניים, וכתב הריב"ש דהא דנהגו בעיר אחרת לקדש בשעת נישואין אף דכבר נתקדשה ע"י שליח היינו משום שאם לא יקדש יאמרו שנשאה בלא קידושין שלא ידעו שנתקדשה ע"י שליח ולכך התקינו לקדש שוב ולברך ברכת אירוסין אך בלא הזכרת השם, ובסוף דבריו כתב דכאשר לא ברכו ברכת אירוסין בשעת קידושין אפשר לברך אח"כ דכל זמן ששם ארוסה עליה מברכין, אבל לאחר שנכנסה לחופה אין מברכין דכבר נסתלק מעליה שם ארוסה והוי נשואה, ולכן במקום שלא ברכו ברכת אירוסין בשעת קידושין נהגו לחזור ולקדש בשעת נישואין אף דמקודשת היא יפה הם עושין דאם היו מברכין ברכת אירוסין בלא קידושין היה נראה כברכה לבטלה, ולכן מקדש הבעל שוב בשעת נישואין לא משום דלא חלו קידושין הראשונים אלא שלא יהיה נראה ברכה לבטלה, ומבואר בדברי הריב"ש דלעולם אפשר לברך ברכת ארוסין עד שעת כניסה לחופה דעדיין שם ארוסה עליה, וא"כ אף להני ראשונים דבעינן ברכה עובר לעשייתן שפיר אפשר לברך אף אח"כ ואתי שפיר הא דברכו ברכת ארוסין בקידושי רבקה אף לאחר קידושיה, אלא דבדעת הרמב"ם מבואר להדיא דלאחר הקידושין שוב לא יברך דמה שנעשה כבר נעשה והוי ברכה לבטלה.

ו

והנה בדעת הפרקי דר"א דאליעזר שליח נישואין היה וברכו ברכת נישואין צריך ביאור איזה נישואין היו בפרשה זו והרי יצחק לא היה שם, ונראה דהנה בכתובות (מ"ח ע"א) תנן "לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל לנישואין, מסר האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל, הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל הרי היא ברשות האב, מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל", ומבואר דאם מסר האב את בתו לשלוחי הבעל מיקרי הכנסה לרשותו והוי נשואה, וא"כ י"ל דהא כתיב (פסוק נ"ט) "וישלחו את רבקה אחותם" וגו' וא"כ היה בזה מסירה לשלוחי הבעל ובזה הוי כנשואה ושפיר ברכו ברכת נישואין.

אלא דאכתי צ"ע דבפסוק נ"ט כתיב "וישלחו את רבקה" ורק בפסוק ס' כתיב "ויברכו את רבקה" וא"כ היו נישואין לפני ברכת נישואין והא בעינן ברכה עובר לעשייתן כמבואר לעיל, ובודאי אין לברך ברכת נישואין אחרי הנישואין, וי"ל דבפסוק ס"א לאחר הברכות כתיב "ותקם רבקה ונערותיה... ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך" והקשה הספורנו הא כבר כתיב בפסוק נ"ט "וישלחו את רבקה אחותם" וגו' ומה הכפילות בהא דכתיב "ויקח העבד את רבקה וילך", ותירץ דשלוחי לבן הלכו עמם כברת דרך, וכשנפרד הימנו לקח העבד שהיה שליח הבעל את רבקה מיד שלוחי האב, וא"כ הוי לי' הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל דעדיין ברשות האב היא (כדאיתא בכתובות מ"ז ע"ב), ולא הוי נישואין עד לאחר שלקח אליעזר את רבקה מיד לבן והלך לו, ולפי"ז א"ש דבאמת ברכו ברכת הנישואין לפני הנישואין כשאר ברכות דהוי עובר לעשייתן.

ובתשובות רע"א תנינא (סי' נ"א) כתב דבמסר האב לשלוחי הבעל צריך שיהיו שלוחי הבעל ברי שליחות וחרש שוטה וקטן או עכו"ם פסולים לשליחות זו, וקשה לפי זה הרי אליעזר עבד היה ולא ישראל וא"כ איך היה שליח של יצחק כיון דאינו בר שליחות, אך כבר כתבתי במקום אחר דלא כדברי הרעק"א ולא בעינן שיהיה בר שליחות ואף עכו"ם כשר כיון דהוי מציאות של הכנסה לרשותו בזה שנמסרה לשליח הבעל ולא צריך בזה דיני שליחות כלל אלא כניסה לרשות הבעל בפועל (עיין מנחת אשר על אירוסין ונישואין סי' י"ג) ולכן שפיר היה אליעזר שליח דיצחק.

ז

אמנם עדיין קשה לפי מסכת כלה דאליעזר היה שליח קידושין והלא עבד היה ואין עבד נעשה שליח לקידושין כיון שאינו בתורת גיטין וקידושין כמבואר בקידושין (כ"ג ע"ב), ובפנים יפות תירץ דה"מ בעבד של אחר אך בעבד של המקדש מהני כיון דיד העבד כיד רבו מהני אף שאינו בתורת שליחות, ויש לדון בזה דלכאורה לא מהני גדר זה אלא לענין זכיית ממון ולא לענין שליחות לקידושין, (אמנם בתוס' רי"ד גיטין כ"ג ע"ב מצינו סברא זו דבעבד דידי' מהני משום דהוי כידו אף דלא הוי בתורת גיטין וקידושין עי"ש), ועוד דאליעזר היה עבד אברהם וקידש אשה ליצחק וא"כ לא שייך בזה יד עבד כיד רבו, אמנם לפי מש"כ רש"י (בראשית כ"ד י') דאברהם כתב שטר מתנה ליצחק על כל נכסיו ניחא דיצחק קנה את אליעזר ונעשה עבדו.

אך בעיקר הקושיא נראה לכאורה דכל זמן שלא ניתנה תורה ולא נתחדשה תורת גיטין וקידושין לא בעינן שיהא השליח בתורת גיטין וקדושין דהלא תורה זו דגו"ק עדיין לא נתחדשה ואיך נאמר דצריך להיות בתורת דבר שעדיין לא ניתן, ודו"ק.

וכעי"ז נראה דהאבות הקפידו על השחיטה כמבואר בחולין (צ"א ע"א) על הפסוק (בראשית מ"ג ט"ז) "וטבוח טבח והכן" דיוסף אמר פרע להם בית השחיטה, והלא מי שאינו בר זביחה פסול לשחוט כמבואר ביו"ד (סי' ב' ס"א) אלא שלפני מתן תורה לא שייך גדר בר זביחה, וכמו"כ נראה לגבי מילה דלפני שנצטווה אברהם אבינו לא שייך פסול דאינו בן ברית והארכתי בזה במק"א. (עיין לקמן פרשת וישלח סימן מ"ט אות ב', ועיין עוד לעיל סימן י"ד אות ג').

ח

והנה צ"ע בכל חלות הנישואין דיצחק ורבקה, דהא רבקה קטנה היתה בשעת מעשה כפי שכתבנו לעיל בשם סדר עולם דבת ג' היתה ונתקדשה לדעת בתואל דהוי קידושין מן התורה, דבשעה שנתן לה אליעזר הקידושין עדיין היה בתואל חי, ולפני הנישואין בפסוק נ"ה כתיב "ויאמרו אחיה ואמה" וכתב רש"י "ובתואל היכן היה אלא רצה לעכב ובא מלאך והמיתו", וא"כ לא היה בתואל חי בשעת נישואין ואיך נשאה יצחק בלא אביה דלא אשכחן נישואין אלא ע"י האב כמבואר בכתובות (מ"ז ע"א).

ובמרדכי פ"ב דקידושין (אות תקט"ז) הביא דנחלקו בזה רבינו אפרים ור"ת, לגבי קטנה שנתקדשה ע"י אביה ומת אביה לפני הנישואין ולא היו לו עוד בנים אלא היא וירשה כל נכסיו, והיתה הקטנה חולה ונוטה למות ורצה החתן לישא אותה לפני מותה כדי לירש את כל נכסיה, אך קרוביה טענו דכיון דהוי קידושין מדאורייתא ע"י אביה לא מהני נישואין מדעת הקטנה ולכן אינו יכול לישא אותה, דעת רבינו אפרים דאין לה נישואין דקטנה לאו בת קנין היא וחופה במקום קנין עומדת ולכן אין היא יכולה להקנות עצמה אליו, ואף נישואין מדרבנן ע"י אמה ואחיה לא הוי כיון דהקידושין היו מדאורייתא ע"י אביה, אך דעת ר"ת דאע"ג דהקידושין היו מן התורה מהני נישואין ע"י הקטנה, דהא דבעינן נישואין לדעת אביה אינו אלא שלא יבא וימחה אך במקום דליכא חשש שימחה כגון שמת מהני הנישואין אף בלא אב ולכך יכול החתן לשאת אותה, ולדעת ר"ת שפיר חלו נישואי רבקה אף שמת בתואל כיון דליכא אב שימחה, וצריך ביאור בדברי ר"ת דהא כיון דקטנה אינה בת קנין איך תקנה עצמה לבעל דהא חופה במקום קנין עומדת ובכל קנין בעינן דעת מקנה וקטנה אין לה דעת להקנות.

ונראה בביאור דבריו דיש לחלק בין קידושין לנישואין, דבקידושין בעינן דעת מקנה משא"כ בנישואין, דהנה אמרו בקידושין (י"ט ע"ב) המקדש את האשה ע"מ שאין לה שאר כסות ועונה תנאו בטל דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה, ולכאורה שאר כסות ועונה תלויים בנישואין ולא בקידושין והוי לי' למיתני "הנושא את האשה ע"מ שאין לה שאר כסות ועונה", ונראה מזה דנישואין אינם חלות אלא מצב של אישות דהא קידושין ילפינן מפסוק מפורש (דברים כ"ד ה') "כי יקח איש אשה", ונישואין ילפינן מפרשת נדרים (במדבר ל' י"א) "אם בית אשה נדרה", וכל גדר הנישואין הוי מצב של בית אישה והשלמה וגמר לקנין הקידושין, דבשעת הקידושין הוקבעו כל תנאי וחיובי הממון אלא שאינם חלים בפועל עד שעת נישואין וליכא שום מעשה קנין בשעת הנישואין, ולכן אף קטנה שנתקדשה ע"י אביה יכולה להנשא לבדה ואף דאין לה דעת וכח קנין, דנישואין הוי השלמה מציאותית למעשה הקידושין שנעשו ע"י האב, וזה הביאור בדברי ר"ת וא"כ שפיר חלו קידושי רבקה אע"ג דמת בתואל אמנם לדעת רבינו אפרים עדיין צ"ע. (ובעיקר גדר נישואין עיין עוד לעיל סי' י', ובמנחת אשר על קידושין סי' י"ג).

 


[1]  ובספרי האחרונים יש פירושים רבים המושתתים על ההנחה שאליעזר קידש את רבקה ליצחק, עיין קדושת לוי בפרשה זו שכתב לפרש מה שאמר אליעזר (פסוק ל"ג) "לא אוכל עד אם דברתי דברי", דכיון דאין חתן אוכל ביום חופתו כמו שהביא הרמ"א (אהע"ז סי' ס"ה ס"ג וכן בסי' ס"א ס"ב) ה"ה שליח לקידושין צריך לצום ולכן לא אכל אליעזר, ומלבד החידוש לומר ששליח לקידושין צריך להתענות, ולכאו' אין זה ענין אלא בחתן עצמו, (ואפשר דתלוי בטעם הצום דבבית שמואל סי' ס"א סק"ו הביא בשם מהר"ם מינץ ב' טעמים להתענות, א. דהוא יום סליחה ונמחל עוונותיהם ב. שמא ישתכר ולא יהיה דעתו מיושבת, ונפק"מ בין שני הטעמים אם צריך להשלים עד צאת הכוכבים, והנה אם נאמר דהטעם הוא משום כפרה ומחילת עונות אין זה אלא בחתן, אך אם מחשש שכרות שיפסול את הקידושין ה"ה בשליח, ועי"ש בב"ש שכ' דאב המקבל קידושין עבור בתו הקטנה צריך להתענות לפי טעם זה ודו"ק), קשה טובא דהלא אליעזר שתה מים ולא התענה כמבואר בפסוק י"ח. ובחידושי מהרי"ל דיסקין כתב בדרך אחר דאברהם אבינו שחרר את אליעזר על תנאי, דאם יקדש את רבקה הלא עבד פסול לשליחות קידושין כיון שאינו בתורת גיטין וקידושין כמבואר בקידושין (כ"ג ע"ב) ולכן שחררו על תנאי שאם יקדש את רבקה יהיה משוחרר, והלא שנינו (ברכות מ"ה ע"א, או"ח קצ"ט ס"ו) דעבדים מזמנים לעצמן, ולכן אמר אליעזר שאינו יכול לאכול, שאינו יודע מקום אכילתו עד שידע אם שליח לקידושין הוא ובן חורין או שמא עדיין עבד הוא ודפח"ח.