בשביל ביכורים שנקראו ראשית

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 

"בזכות ביכורים שנאמר בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא ביכורים כד"א ראשית ביכורי אדמתך" (בראשית רבה א' א')

 מאמר זה פלאי הוא על פניו, כשאמרו חז"ל "בשביל ישראל שנקראו ראשית" הדברים מתישבים על הלב הלא הארכנו לעיל (מאמר "בשביל התורה") להוכיח מדברי חז"ל דהאדם הוא נזר היצירה ותכלית הבריאה, ואדם מישראל הוא מובחר האנושי. וכן כשאמרו "בשביל תורה שנקראת ראשית" ניחא הלא תורה קדמה לעולם, ותנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית "אם אין ישראל מקבלין את התורה אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו", ומובן אפוא דלא נברא העולם אלא בשביל התורה. אך הביכורים הלא אינם אלא אחד מכ"ד מתנות כהונה. ומה ענינם המיוחד שרק בהם אמרו שלא נברא העולם אלא בשביל ביכורים.

 והנראה בזה דממקרא ביכורים למדים אנו שכל ענין הביכורים הכרת הטוב הוא, וכל המביא ביכורים מביא וקורא, ומתחיל מארמי אובד אבי עד שאומר "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'". תחילת ההודאה על ראשית ימיה של האומה, בימי אבות אבותינו, עד שהוא מודה על חסדי ה' שעליו.

 וההודיה היא תכלית הבריאה, כך למדנו מדברי הרמב"ן בסוף פרשת בא "וכונת כל המצות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין א-ל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו". וכבר הבאתי בפרשת וילך (מאמר "תהלתי יספרו") את מש"כ בתרגום יונתן על הפסוק "יהודה את יודוך אחיך" (בראשית מ"ט ח') שברכת יעקב אבינו ליהודה היא שכל שנים עשר שבטי י-ה יקראו יהודים על שם יהודה ולא יאמרו זה ראובני, זה שמעוני, וכו' אלא יהודי עי"ש. אך לא נתבאר בדבריו טעם ברכה זו ומה ענינה.

 וביארנו דכיון שההודיה היא תכלית עבודת ישראל וסוד ענינו וכמ"ש הנביא (ישעיהו מ"ג כ"א) "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", מן הראוי שכל בני א-ל חי יקראו יהודי על שם יהודה ששמו ניתן לו ע"י לאה שאמרה "הפעם אודה את ה'".

 וכמה גדולה מדה זו של הכרת הטוב לא רק במידות שבין אדם לחברו, אלא אף בין אדם למקום. הלא בתוכחתו של משה רבינו לבני ישראל בשירת האזינו אמר להם "הלה' תגמלו זאת, עם נבל ולא חכם, הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך". (דברים ל"ב ו') ופירש הרמב"ן "לפי דעתי העושה טובת חנם יקרא נדיב, והמשלם רעה תחת טובה יקרא נבל... אם כן יאמר הכתוב הזאת תגמלו את ה' על הטובות שעשה עמכם, עם נבל שהוא משלם רעה תחת טובה"

 כמה מעלות טובות יש במדה יקרה זו של הכרת הטוב, המכיר טובה לזולתו, הוא ענותן ושפל ברך, בהכירו שהוא נזקק לחסדי אחרים, הוא שמח וטוב לב בהיותו מוקף עם מיטיבים ואנשי חסד המיטיבים עמו, הוא גומל חסדים מדה כנגד מדה. ומי שאינו מכיר טובה חסר כל אלה קשה יום וכבד לב הוא ונפשו עגומה עליו.

 בואו ונתאמץ במדה יקרה זו להכיר בטובת זולתנו וביותר בטובת המקום ב"ה בכל יום בכל עת ובכל שעה.

ב

 ועוד דבר גדול למדנו מפרשת ביכורים ואף הוא יסוד כללי בעבודת האדם, והוא בחינת ה"ראשית". החשוב והחביב אינו נדחה לסוף, אלא צריך להקדימו ולקבעו ב"ראשית". דוד מלך ישראל השתוקק לבנות את בית המקדש ואמר (שמואל ב'- ז' ב') "אנכי יושב בבית ארזים וארון האלקים ישב בתוך היריעה" ובמדרש אמרו (ילקוט שמעוני שמואל ב' רמז קמ"ד) "כתוב אחד אומר האתה תבנה לי בית וכתוב אחד אומר לא אתה תבנה לי הבית, היאך אני מקיים שני מקראות הללו, אלא לא אתה תבנה שאין אתה בונה אותו האתה תבנה שבנך בונה אותו, אתה הקדמת כבודך לכבודי שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין בית המקדש אבל שלמה בנך מקדים כבודי לכבודו שנאמר ובשנה האחת עשרה בירח בול וגו' כלה הבית ואחר כך את ביתו בנה שלמה" דוד בנה לעצמו בית ארזים כאשר ארון האלקים בתוך היריעה, ומשו"כ לא זכה לבנות את בית המקדש.

 מכל המתנות כולן לא מצאנו אלא בביכורים שעוד בתחילת גידולן של הפירות מצווה אדם להפרישן וכך שנינו במסכת ביכורים (פ"ג משנה א') "כיצד מפרישין הבכורים יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים". התרומות והמעשרות אין מפרישין אותן עד שיראו פני הבית ויגמור מלאכתן, לא כן הביכורים אותן יש להפריש מראשיתן עוד טרם היותם ראויים למאכל. וממצוה זו נלמד דרך חיים ותוכחת מוסר להקדים להקב"ה את הראשית של כל דבר.

 הוא שאמרו חכמים לא נברא העולם אלא בזכות ביכורים שנאמר "בראשית ברא אלקים".

תגיות: