בשביל התורה שנקראת ראשית

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 

"ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ. ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם" (בראשית א, כו-כז).

 דרשו חז"ל, "מאי 'כי זה כל האדם' - אמר רבי אלעזר כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה... שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה שמעון בן זומא אומר לא נברא כל העולם אלא לצוות לזה", (שבת, דף ל ע"ב). נמצא שכל הבריאה לא נבראה אלא לצורך האדם. וכך מתפרש הפסוק "נעשה אדם בצלמנו ... וירדו בדגת הים וגו'" - לא נבראה כל הבריאה אלא לתכלית זו שירדה בה האדם וישתמש בה לצורכו.

 מיהו אותו 'אדם' שלצורכו נבראה כל הבריאה כולה? - אמרו חכמים "אתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם" (ב"מ קיד ע"ב, יבמות סא ע"א). ביחס לעם ישראל בלבד נאמר שלצורך ה"אדם" נבראה כל הבריאה, כי, לענין זה, רק 'אתם קרויים אדם'. וכן דרשו חכמים (ויק"ר ל"ו) "'בראשית' - בשביל ישראל שנקראו ראשית דכתיב 'ראשית תבואתה'". והיינו שלתכלית ישראל נבראה כל הבריאה.

 והקשה האור החיים ממה שנאמר במדרש "בראשית - בשביל התורה שנקראת ראשית" ומשמע מזה שמי שזכה בתורה זכה בכל העולם, ומי שלא זכה בתורה אין לו ליהנות מהעולם אפילו עד מדרך כף רגל, זולת אם ישמש לתועלת עמלי התורה, ולכאורה סתירה יש בדבר, האם נברא העולם לתכלית עם ישראל כולו, או רק לעמלי התורה? וביאר האור החיים שאין סתירה בדבר כלל וכלל, משום שכל מה שנקראו ישראל 'ראשית' אינו אלא משום שקבלו את התורה שנקראת 'ראשית'. ומעתה, נמצא שרק בן ישראל העמל בתורה נקרא אדם שבשבילו נברא העולם.

 ואמרו חז"ל שאלמלא התורה לא נתקיימו שמים וארץ (פסחים ס"ח ע"ב) והיה העולם חוזר לתוהו ובוהו (דב"ר פ"ח). ושני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, בעל הדגל מחנה אפרים בפרשת בא, מפרש בשם זקינו הבעש"ט זי"ע, וכך כתב בנפש החיים בשער ד פרק כה, שאם ירפו ישראל ויחדלו רגע אחד מעסק התורה ישוב העולם מאליו לתוהו ובוהו.

 נמצא שהבריאה כולה נבראה לצורכו של בן ישראל העמל בתורה, וממילא תלוייה היא בעמל התורה. "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה). ונמצא שהעמל בתורה הוא הצדיק המקיים את העולם, שעליו נאמר "בעשרה מאמרות נברא העולם... ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות"(אבות, פ"ה מ"א).

 לא רק עולם הזה נברא לעמלי תורה. אף אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, לעמלי תורה הוא שמור. שכך נאמר במדרש:

 "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד שנאמר (ירמיה נ"ג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אי זה הוא ברית שנוהג ביום ובלילה זו תלמוד"

(מדרש תנחומא נח פרק ג).

 ועוד אמרו (ב"ר י"ב, ו):

 אר"י בר סימון אותה האורה שנברא בה העולם אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול ומעשה דור הפלגה שהן מקולקלים עמד וגנזו מהם שנאמר (איוב לח) וימנע מרשעים אורם. ולמה גנזו? - אלא גנזו לצדיקים לעתיד לבא... רבי לוי בשם רבי נזירא אמר שלשים ושש שעות שמשה אותה האורה שתים עשרה של ע"ש ושתים עשרה של ליל שבת ושתים עשרה של שבת".

 שלושים ושש שעות שמש אור הגנוז. פירש בספר בני יששכר (מאמרי חודש כסלו, וכן איתא ב'מדרש פנחס' לרבי פנחס מקוריץ זי"ע), דאותן שלושים ושש שעות ששמש אותו אור עד שנגנז, כנגד שלושים ושש מסכתות הש"ס. אור הגנוז לעמלי תורה שבע"פ הוא שמור, ובתורה שבעל פה הוא גנוז.

 אמרו חז"ל על שמיני עצרת: עם כלות ימי הסוכות מבקש הקב"ה "עצרו עימי יום אחד ואשמח עמכם יחדיו". ויש לעיין בדבר - מה יועיל היום הנוסף, הלא למחרת תקשה הפרדה.

 ויש לבאר עינינו של החג ומהותו בדרך משל: בנים שנכספה נפשם לראות פני אביהם שלא ראו שנים רבות, גמרו אומר ויצאו לדרכם. מהלכים היו בדרך חתחתים אל בית אביהם. חצו אגמים ונהרות הרים וגאיות עד שסוף סוף ראו פני אביהם. השמחה היתה עצומה, נפלו הם זה על צוארו של זה התחבקו והתנשקו באהבה גמורה. משנקפו הימים והוצרכו לחזור איש איש למקומו ולעירו, עצבים היו על הפרידה הממשמשת ובאה. אמר להם האב: אל תתעצבו. אף אני אבוא עימכם לביתכם. לא נפרדים אנו.

 בצאת ישראל מסוכת החג, עזה כמות אהבתם, ונפשם עצבה על הפרידה מצילא דמהמנותא. והקדוש ברוך הוא משיבם, קשה עלי פרידתכם, לכן עיצרו עימי יום אחד - בו נשמח יחדיו בשמחת התורה. בשמחת התורה נשמח יחדיו כל השנה. לא ניפרד כיון שתורתי עמכם. אפילו יחיד שעוסק בתורה שכינה עימו, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך" (אבות פ"ג). בהגותכם בתורה הנני עמכם. אל תעצבו בני כי במחיצתכם אני. זו היא חתימתו של חג, וסיומו של ירח האיתנים.

 בעמל התורה וחדוות עיונה, נשלים זאת התעודה תכלית נזר הבריאה, יכון עולם כרצון עליון, ומהרה ישיב שכינתו לציון וארמון על משפטו ישב.

תגיות: