בשני יצריך

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" (ו' ה')

בשני יצרך ביצר הטוב וביצר הרע (רש"י שם)

כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחה ומוסר (משלי ו' כ"ג).

 "משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הליסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך. נזדמנה לו אבוקה של אור ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ועדיין מתירא מחיה רעה ומן הליסטים ואינו יודע באיזה דרך מהלך כיון שעלה עמוד השחר ניצל מחיה רעה ומן הליסטים ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם" (סוטה כ"א ע"א).

 נראה ביאור עומקו של משל זה.

 הנה כבר ביארו גדולי הדורות דיש שני גדרים ביצר הרע, ושמא תאמר שני יצרים רעים ישנם אחד יצר פנימי שבלבו של אדם, ואחד חיצוני הבא עליו מבחוץ להכשילו ולהחטיאו.

 א: כח התאוה שבאדם המשוכו לתענוגי עולם הזה ולעינוגי הבשר הוא בחינה אחת של יצר הרע, (ועיין שנות אליהו להגר"א ברכות פ"ט מ"ה דתאות האכילה הוא יצה"ר). ב: מלאך שזה תפקידו ויעודו להסית ולהדיח, וכמ"ש (ב"ב ט"ז ע"א) "הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות, יורד ומסית עולה ומסטין יורד ונוטל נשמה".

 הרי לן דיש יצר פנימי בלבו של אדם, וכך אמרו עוד "יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב" (ברכות ס"א ע"ב), ומאידך יצר רע שהוא בריה בפנ"ע וכמ"ש "יצר הרע מסיתו לאדם בעוה"ז ומעדי עליו לעולם הבא (סוכה נ"ב ע"ב) ועיין עוד בזוה"ק (בראשית ק"י ע"ב) "יצה"ר שליח של גיהנם הוא", ויסוד הדברים למדתי מדברי מהר"ל בנתיבות עולם נתיב "כח היצר" פרק א', ועיין עוד באגרת המוסר למהר"י סלנטר.

 והנה אמרו חז"ל (ב"ב י"ז ע"א) דיצה"ר לא שלט באברהם יצחק ויעקב, ויש לתמוה וכי לא היו בני בחירה, ולא היה להם כל נסיון בעבודתם בקודש, אלא נראה דהיצר הפנימי לא שלט בהם מאחר שתקנו את מדותיהם ודבקו בכל לבם ונפשם בהקב"ה ובתורתו, אך מ"מ היצר החיצוני נלחם גם בהם.

 ונראה דשני היצרים משולים לקוצים וברקנים ופחתין מחד ולחיות רעות ולסטים מאידך. אין הפחתין והקוצים באים על האדם להזיקו ולצערו אלא הוא זה שבעוורונו וסכלותו נתקל בהם ומזיק לעצמו. והן הם משל ליצר הפנימי השוכן בלבו של אדם, והוא זה שהולך בעוורון אחר תאות לבו. לא כך חיות רעות ולסטים, הם באים על האדם ורודפים אחריו, ולא ימלט האדם מהם אא"כ קל הוא כנשר וגבור כארי, והן משל ליצר החיצוני הבא להסית את האדם ולהפיל אותו בפח יוקשים.

 והוא שהמשילו חז"ל. האדם ללא תורה וללא מצוה דומה למי שהולך באישון לילה ובאפילה ומתיירא גם מן הקוצים והפחתים וגם מחיות רעות ולסטים, שהרי אין לו מה שיגן עליו מן היצר החיצוני ולא מה שישבור כח התאוה והיצר הפנימי. התורה היא המעדנת נפשו של אדם ושוברת את כח היצר, וכמ"ש (קידושין ל') אמר הקב"ה לישראל בראתי יצה"ר ובראתי לו תבלין ותורה שמה" הרי שהתורה היא התבלין נגד יצר הרע. והמצוות המגינות על האדם בזכותן אדם ניצל מיצה"ר.

 ואפשר גם לאידך גיסא המצוות מקדשות את האדם וכמו שמברכינן אשר קדשנו במצוותיו, אך התורה גם מגינה עליו מן היצר החיצוני וכמו שאמרו (קדושין ל' ע"ב) "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח שנאמר הוי כל צמא לכו למים ואומר אבנים שחקו מים".

 וזה שאמרו כיון שנזדמנה לו אבוקה של אור (נר מצוה) ניצל מן הקוצים והברקנים והפחתין, וכיון שעלה השחר (תורה אור) ניצל מחיות רעות ולסטים.

 אמנם עדיין אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך, כי לא ידע האדם מה חובתו בעולמו, ומה שליחותו הוא ונסיונו האישי אלא ע"י התבוננות ולימוד בדרכי המוסר, וללא מוסר יתעה בדרך ולא ישיג אורחות חיים, ומקרא מלא דבר הכתוב (משלי י' י"ז) "אורח לחיים שומר מוסר ועוזב תוכחה מתעה" וזה שאמרו כיון שהגיע לפרשת דרכים יודע הוא באיזה דרך יהלך.

 והוא שאמר הכתוב "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר".