היחיד והרבים

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (י"א, כ"ו).

 כבר תמהו רבים וטובים על לשון התורה בפסוק זה, שפותח בלשון יחיד ראה, ומסיים בלשון רבים, אנכי נותן לפניכם.

 וראיתי שיש מפרשים שרמז יש כאן למה שאמרו (קידושין מ' ע"ב) "לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא וכל העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי זכה ועשה מצוה אשריו שהטה עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות עבר עבירה אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה.

 והוא שנאמר "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה".

 ובפשטות הענין למדנו מכאן, דעל האדם לבחון ולהתבונן בכל מעשיו, איך הם ישפיעו על הכלל כולו. כאשר אדם עובר עבירה ברבים וממנו ילמדו וכן יעשו עתיד הוא ליתן את הדין לא רק על מעשיו אלא אף על מה שגרם לאחרים לקלקל וכבר הבאתי את מה ששמעתי מפי מו"ר הגה"ק מצאנז קלויזנבורג מה שאמר החפץ חיים על אחד ממנהיגי המהפכה הבולשביקית ברוסיה שבילדותו למד בחדר תשב"ר (ליאון טרוצקי שבילדותו נקרא לייבל ברונשטיין), שהמלמד שפשע בחינוכו עתיד ליתן את הדין לא רק על נפש הילד אלא אף על מליוני נפשות שנדחו על ידו מתחת כנפי השכינה.

 ומדה טובה מרובה ממדת פורענות, ראה מה שכתב האור החיים (שמות א' כ') "וייטב אלקים למילדות וירב העם", צריך לדעת מה היא ההטבה...כי בראות ה' יראתם מאלקים הזמין להם עשות מצוות לאין קץ להרבות שכרן והוא אומרו וייטב... ומה הוא הטובה, וירב העם שבזה יגדל זכותם כי כולם יחשבו להם כשלא הרגום".

 כך צריך אדם לכלכל מעשיו ואיזה חכם הרואה את הנולד, כיצד ישפיעו מעשיו על זולתו לטב ולמוטב.

 והוא שאמר הכתוב ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה.

ב

 ועוד נראה בביאור הכתוב דכל יחיד מצווה לראות לנגד עיניו את צרכי הרבים ולשאת בעול עם חביריו, פוק חזי מה שאמרו במדרש תנחומא ר"פ משפטים "מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, אם משים אדם עצמו כתרומה הזו שמושלכת בזוית הבית ואמר מה לי בטורח הציבור, מה לי בדיניהם, מה לי לשמוע קולם, שלום עלי נפשי הרי זה מחריב את העולם הוי ואיש תרומות יהרסנה". הרי לן שאסור לו לאדם לפרוש מטורח הציבור ולומר שלום עלי נפשי.

 וכה הפליגו חז"ל במצוה לישא בעול הציבור עד שאמרו שם "מעשה ברבי אסי כשהיה מסתלק מן העולם נכנס בן אחותו אצלו מצאו בוכה, אמר ליה רבי מפני מה אתה בוכה יש תורה שלא למדת ולימדת הרי תלמידיך יושבים לפניך יש גמילות חסדים שלא עשית ועל כל מדות שהיו בך היית מתרחק מן הדיינין ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי צבור אמר ליה בני על זה אני בוכה שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל הוי ואיש תרומות יהרסנה" וראה זה פלא מה שכתב הספורנו "וירא מנוחה טוב ויט שכמו לסבול" (בראשית מ"ט ט"ו) "עול תורה ועול הציבור", יששכר, שאהב את התורה יותר מכל שאר השבטים (מד"ר פר' נשא ) יששכר שעסק בתורה וזבולון פרנסו, יששכר נטה שכמו לסבול לא רק עול התורה אלא אף את עול הציבור. וממנו למדנו שת"ח וגדולי התורה, אלה שעול התורה עולם, הן הם שצריכים לשאת גם את עול הציבור.

 והוא שאמר הכתוב ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה.