ואל ילבין פני חברו ברבים

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

הקשה האור החיים הק' מדוע המתין יוסף עד ביאת בנימין כדי לשלוח להודיע לאביו שעודנו חי, ומדוע לא בישר לו מיד בעלותו לגדולה להסיר בגדי אלמנותו, והוא מותיב והוא מפרק, לפי שחשש יוסף לכבודם של אחיו שלא יתבזו בפני יעקב אביהם, דהלא הם אמרו "חיה רעה אכלתהו", והנה עוד יוסף חי ויתגלה קלונם ושקרם, לכך המתין יוסף כ"ב שנים ורק אז שלח להודיע לאביו כי עודו חי. ומדבריו למדנו כמה יש לו לאדם ליזהר בכבוד חבירו, דכדאי הדבר שיהיה יעקב שרוי כ"ב שנים בשקו ואבלו ותסתלק ממנו רוח הקודש, ובלבד שלא יתגלה קלונם של אחיו ברבים, וכדרך שאמרו: "נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים" [ברכות מ"ג, ב"מ נ"ט, סוטה י', ועיין מה שנתבאר בזה במנחת אשר בראשית סי' נ"ג והדברים מבהילים].

 ובכתובות [ק"ג ע"א] איתא דביומא דאשכבתיה דרבי כאשר אחזו אראלים ומצוקים בארון הקודש פתח רבי ואמר "לבניי אני צריך! ונכנסו בניו אצלו, אמר להם: הזהרו בכבוד אמכם, נר יהא דלוק במקומו שולחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה, יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי... סבור מיניה בהדין עלמא הוא דקאמר [שהיה מצווה שיתעסקו בקבורתו, רש"י], כיון דחזו דקדים ערסייהו לערסיה [שנסתלקו ונקברו תחילה] אמרי שמע מינה לההוא עלמא הוא דקאמר, והאי דאמר הכי, דלא לימרו מילתא הואי להו [דלא לימרו אינשי דמילתא דאיסור הוה בהו], אמר להן: לחכמי ישראל אני צריך! נכנסו אצלו חכמי ישראל, אמר להן: אל תספידוני בעיירות, שמעון בני - חכם, גמליאל בני נשיא, חנינא בר חמא - ישב בראש [הישיבה - רש"י]. (ובמסכת דרך ארץ זוטא פ"ה איתא דבן נוסף היה לו לרבי ו"יעבץ" שמו, ואעפ"כ לא מינהו לריש מתיבתא אלא את חנינא בר חמא) סליקא אמתיה דרבי לאיגרא אמרה: "עליונים מבקשין את רבי והתחתונים מבקשין את רבי, יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים"! כיון דחזאי כמה זימני דעייל לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער, אמרה: "יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים"! ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי, שקלא כוזא מאיגרא לארעא, אישתיקו מרחמי, ונח נפשיה דרבי, אמרו ליה רבנן לבר קפרא זיל עיין, אזל אשכחיה דנח נפשיה קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה, פתח ואמר "אראלים ומצוקים אחזו בארון הקודש, נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש"!

 ולכאורה היה להם לבניו ותלמידיו לקיים צוואת אביהם ורבם בשלימות וללא עוררין, ואעפ"כ שנינו "לא קיבל רבי חנינא [לישב בראש], שהיה ר' אפס גדול ממנו שתי שנים ומחצה". והדברים צריכים תלמוד, אמאי לא חרדו לקיים דברי רבי, דאטו לא ידע רבי דרב אפס קשיש טפי, ואעפ"כ פקד וציווה, וא"כ היה להם לקיים דבריו, וביותר תמוה הלא ראו בעליל דכל דבריו נאמרו ברוח הקודש. ותמיהה זו גדולה שבעתיים, דהא בירושלמי [נדה פ"ב ה"ז] איתא "העיד רבי חנינא בר חמא על עצמו מימי לא הוריתי הוראה אלא א"כ שמעתי מרבי כמנין שערות ראשי", והוא עצמו אמר [שבת קנ"ג ע"א] "איזהו בן העולם הבא - כל שרוח רבותיו נוחה הימנו", הרי דדביקותו של ר' חנינא ברבינו הקדוש היתה מופלגת ביותר והאיך לא קיים דברי רבו והניח את דעתו.

 והנראה בזה, דאכן חפץ ר' חנינא בכל נפשו ומאודו לקיים דברי רבו, שאומר הוא לחבירו לא שאינני רוצה אלא שאיני יכול לקיים דבריו, אין הוא אומר איני רוצה אלא איני יכול אנוס אני ורחמנא פטריה, איני מסוגל לישב בראש ולפגוע בכבודו דרב אפס, והדברים מבהילים.

 ובירושלמי [תענית כ' ע"ב] איתא "שאלו את רבי חנינא בר חמא במה הארכת ימים, והשיב משום אותו מעשה דלא ישבתי בראש". ומדבריהם למדנו כמה נזהרו לקיים מאמרם ז"ל [אבות ד' ט"ו] "יהי כבוד חברך חביב עליך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים"!

תגיות: