ואנשי סדום רעים וחטאים

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד" (י"ג י"ג)

"הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה" (יחזקאל ט"ז מ"ט).

 מדברי הנביא למדנו דעיקר חטאה של סדום היתה על שלא החזיקה יד עני ואביון, והתמיה עולה כמו מאליה הלא רבים בני השוממה שלא החזיקו ידי עני ואביון, והקב"ה לא המטיר עליהם גפרית ואש מן השמים ולא נמחו מעל פני האדמה, ועוד הרי השחיתו מדותיהם באופן נורא עד שלא חסו על אזרח הבא בגבולם וחיללו את גופו ונפשו כמו שרצו לעשות לאורחיו של לוט, ולכאורה חטא זה חמור שבעתיים ממה שלא החזיקו יד עני ואביון.

 וכבר עמד הרמב"ן (בפרשתינו י"ב ה') על תמיה זו וכתב:

 "ועל דעת רבותינו (עיין סנהדרין ק"ט ע"א) היו בהם כל מדות רעות, אבל נגמר דינם על אותו העון מפני שלא החזיקו יד עני ואביון, כי היו תדירים באותו עון יותר מכולם, וגם כי כל העמים עושים צדקות עם ריעיהם ועם ענייהם, לא היה בכל הגויים כסדום לאכזריות".

 "תדירים היו באותו העון" וכל התדיר בעבירה נעשית לו כהיתר, על כן גדל חטא זה עד לשמים ועל ידו נתמלא הסאה עד שנגזרה על סדום גזירת כליה.

 פוק חזי מעשה דפילגש בגבעה.

 "המה מיטיבים לבם והנה אנשי העיר אנשי בני בליעל נסבו את הבית מתדפקים על הדלת ויאמרו אל האיש בעל הבית הזקן לאמר הוצא את האיש אשר בא אל ביתך ונדענו ויצא אליהם האיש בעל הבית ויאמר אלהם אל אחי אל תרעו נא אחרי אשר בא האיש הזה אל ביתי אל תעשו את הנבלה הזאת הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה נא אותם וענו אותם ועשו להם הטוב בעיניכם ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת ולא אבו האנשים לשמוע לו ויחזק האיש בפילגשו ויצא אליהם החוץ וידעו אותה ויתעללו בה כל הלילה עד הבקר וישלחו בעלות השחר ותבא האשה לפנות הבקר ותפל פתח בית האיש אשר אדוניה שם עד האור ויקם אדניה בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האשה פילגשו נפלת פתח הבית וידיה על הסף ויאמר אליה קומי ונלכה ואין ענה ויקחה על החמור ויקם האיש וילך למקומו" (שופטים י"ט כ"ב כ"ח).

 הנה כבר עמלו רבים להבין פשר דבר מה בין אנשי סדום לאנשי גבעה, אלה וגם אלה השחיתו מדותיהם באופן מבחיל עד ששניהם היו שולחים ידם לחלל גופם ונפשם של כל אורח שבא לחסות בגבולם, ולמה אנשי גבעה נענשו במגיפה וכופר להם, אבל אנשי סדום לא היתה להם כל תקומה ונכחדו מעל פני האדמה. וכמה דרכים נאמרו בזה ע"י רבותינו גדולי הדורות.

 כתב הרמב"ן (בראשית י"ב ח'):

 "ודע והבן כי ענין פילגש בגבעה (שופטים י"ט) אף על פי שהוא נדמה לענין הזה איננו כמוהו לרוע, כי הרשעים ההם לא היה דעתם לכלות הרגל ממקומם, אבל היו שטופי זמה ורצו גם במשכב האיש האורח, וכאשר הוציאו אליהם פילגשו נתפייסו בה. והאיש הזקן שאמר להם הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה נא אותם ועשו להם הטוב בעיניכם (שם י"ט, כ"ד), יודע היה שלא יחפצו בבתו ולא יעשו עמה רעה, ועל כן לא אבו לשמוע לו, וכאשר הוציא את פילגשו לבדה שתקו ממנו. והאיש בעל הבית גם האורח כולם היו חפצים להציל את האיש בפילגשו, כי פילגש היתה לא אשת איש, וכבר זנתה עליו ובפרץ ההוא עוד לא היו בו כל אנשי העיר כאשר בסדום שנאמר בו: "מנער ועד זקן כל העם מקצה" אבל בגבעה נאמר והנה אנשי העיר "אנשי בני בליעל" (שם י"ט כ"ב) מקצתם שהיו שרים ותקיפים בעיר, כמו שאמר האיש (שם כ', ה') ויקומו עלי בעלי הגבעה, ועל כן לא מיחו האחרים בידם".

 ובספר עקידת יצחק בפרשתנו העמיק יותר בענין זה וכתב דאנשי הגבעה שאף הם היו אנשי רשע ועול כאנשי סדום, חוקים ישרים היו להם אלא שלא נהגו לפי חוקיהם וחרגו מאורחות יושר, ומשום כך יש תקוה לאחריתם, אבל אנשי סדום הפכו את הרשע לחוק ואת העול לדרך וחוקקו להם חוקים של עול ואון, וכיון שכן אין כל תקוה לאחריתם וכל עתידם רשע וחמס ולכן נמחו מעל פני האדמה. (ועי"ש מה שכתב לפי דרכו תוכחת מגולה על מקצת קהילות בזמנו ואכמ"ל).

 שור נא וראה מה שכתב לפי דברי העקידה בעל קצות החשן בהקדמתו לשב שמעתתא:

 "תרתי בלבי להבין מ"ש בספרי, שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו' כדאי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתם ע"ש. ולשון כדאי הוא מינוי הדיינים להחיות וכו' אינו מובן דודאי כדאי הוא ליותר ויותר דמצינו שגוף התורה לא ניתנה לישראל רק ע"מ שיקיימו את הדינין כדאיתא במדרש ואלה המשפטים הה"ד ועוז מלך משפט אהב וכו' ע"ש. ונ"ל לפמ"ש בעקידה פרשת וירא וז"ל ועוד יש לי להפליא וכי משוא פנים יש בדבר מה נשתנו אנשי הגבעה מאנשי סדום וכו', והנה הרמב"ן ז"ל הליץ בעדם וכתב אמנם פשט הכתובים משוה אותם לגמרי כו' ע"ש שהאריך והעלה כי אם העיר מוקפת חומת החוקים וגזירות הטובות ודתות הישרות אף על פי שלפעמים יעלו שועלים יפרצו גדרים וישביתו חוקים הנה העיר הזאת קרובה להרפא ולהתקן כי יקום אחד בעיר ושנים ממשפחה להוכיח את העם יעורו לבבם וישובו לאיתנם הראשון אמנם אם אין לה שום גדר לא מתקנה ולא מנהג טוב ומה גם שיש לה חומה גבוה מנחשים ועקרבים קוצים וברקנים חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בם כו', והנה באמת זה היה חטאת סדום כו' עד אשר הקימו להם דברים רעים ומגונים לחוקים טובים וקבעו בהם מסמרות בקנסות שלא יעברו עליהם כו' אבל בגבעה היה להם חוקים טובים רק שעברו עליהם לשעה זה יוכל לתקן ע"ש. ואפשר שזהו כוונת ספרי כדאי הוא מינוי הדיינין היינו המינוי בעצמו אף אם לא ישמעו בעת מן העתים לקול הורים קרובים הם להושע בתוכחת הזקנים כמ"ש בעקידה על אנשי גבעה, והמקיימים משפטי הדיינין הלא הם היושבים ראשונה במלכות נחלתם בלי מצרים, עין לא ראתה אלהים זולתך".

 ונראה עוד בעומק חטאם ועונשם של אנשי סדום, הלא מקרא מלא דבר הכתוב "כי אמרתי עולם חסד יבנה" (תהלים פ"ט ג') בנין עולם - במדת החסד הוא, הלא הקב"ה לא ברא עולמו אלא כדי להיטיב עם בריותיו כמ"ש הרה"ק רח"ו בהקדמה לפרי עץ חיים "כשעלה ברצונו ית' לברוא העולם, "כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו". ועיין עוד בדברי רש"י (סנהדרין פ"א ע"ב) "לו ולקונו ולמקנו, שהוא קונה את העולם ומקנה לבריותיו את טובו" ראה נא מש"כ הרה"ק המגיד מקוזניץ בעבודת ישראל (בראשית) "הנה מדרך הטוב להיטיב, והגם שחפץ בעבודתנו עיקר הבריאה היתה להיטיב לנו כל הימים".

 אנשי סדום שעקרו מתוך עולמם את מדת החסד חוקקו להם חוקי און ועול ואסרו בשיטה להחזיק יד עני ואביון, לא רק שלא עסקו בבנינו של עולם "כי אמרתי עולם חסד יבנה" אלא מחריבי עולם היו, ועל ידם נתערערו מוסדות תבל, למחריבי עולם אין זכות קיום, אין הם זכאים להנות מפרי טובו של עולם שהם נשבעו להחריבו ולכן נהפכו סדום ועמורה כמהפכת אש וגפרית ולא נשאר מהם שריד ופליט.

 מהם ומגורלם נלמד מוסר להחזיק יד עני ודל לרחם על אחינו ולהיטיב עם זולתנו.

כי אמרתי עולם חסד יבנה

תגיות: