והלכת בדרכיו

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"אחרי ה' אלקיכם תלכו" (י"ג ה')

"מאי דכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר כי ה'' אלקיך אש אוכלה הוא אלא הלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים מה הוא מבקר חולים אף אתה בקר חולים" (סוטה י"ד ע"א)

"זה אלי ואנוהו" (שמות ט"ו ב')

"ואנוהו הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום" (שבת קל"ג ע"ב)

 נראה ברור דשני מאמרים יקרים אלה לא דבר אחד הם, דהלא על שני פסוקים שונים הושתתו, ובשני לשונות ידברון, אלא על אף שיסוד אחד לשניהם שני צדדים הם של מטבע אחד.

 דהנה ישנם אנשים שהם אנשי רחמים וחמלה בעלי לב רחום וכואבים את כאב הזולת, אך מסיבות שונות אינם גומלי חסדים, אם משום שחושבים הם שדי לו לאדם כשהוא עוסק בתורה ופטור הוא מגמילות חסדים, אם משום עצלות שיש בהם, ואם מסיבות שונות ומשונות.

 ולעומתם ישנם אנשים שעוסקים בגמילות חסדים ובמעשים טובים, אבל אינם בעלי חמלה ובעלי רחמים, אלא שכופים הם את יצרם לגמול חסד ביודעם את חשיבותה של מצוה זו, וגרועים מהם אלה אשר עוסקים בצדקה וחסד כדי לעשות מהם קרדום לחפור בו ועטרה להתגדל בה, ואין החסד שהם עושים נובע מטוהר לבב וממדת הרחמנות. ראה מה שכתב הכתב סופר לבאר את לשון תורה "כי ימוך אחיך עמך..." דראשית החסד ועיקרו בהרגשת הלב "כי ימוך אחיך עמך" שתרגיש אף אתה במצוקת רעבונו ובכאב לבו, ומתוך הרגשה זו "והחזקת בו".

 אין שלימות החסד אלא במי שמרגיש את צער זולתו וכדרך שאמרו חז"ל (ברכות י"ב ע"ב) "וא"ר חיננא סבי משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא ואם ת"ח הוא צריך שיחלה עצמו עליו", ומתוך רחמים וחמלה והרגשת צער חבירו יגמול חסדים וייטיב עם הבריות להקל מצוקתם ולהושיעם מצרתם.

 והוא שדרשו חז"ל מצד אחד "הוי דומה לו מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו', מאידך "הלך בדרכיו מה הוא מבקר חולים אף אתה בקר חולים" וכו'.