והשתחוית לפני ה’

מרן הגאב"ד שליט"א
  • Print

"ועתה נא הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה' והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך" (כ"ו י')

 שמתי אל לבי שנחלקו גדולי הדורות בביאור ענין ההשתחויה בביכורים. באדרת אליהו לרבנו הגר"א כתב "והשתחוית, זה כלל כל היוצא מבית המקדש צריך השתחואה". ולמדנו מדבריו דבאמת אין זה דין מסוים בביכורים אלא גמר עבודת הביכורים בהנחתן בצד המזבח, ולפני צאתו מן הקודש משתחוה ויוצא כדין כל היוצא מן הקודש שמשתחוה. וכנראה שהגאון פירש כן את המשנה בביכורים פ"ג משנה ו' "והניחו בצד המזבח והשתחוה ויצא".

 אך מדברי התוס' בסוכה מ"ז ע"ב מבואר דהשתחויה זו מדיני ביכורים היא שהרי כתבו בד"ה הביכורים ששתי תנופות יש בביכורים וצריך להניף גם בעת ההשתחויה, וכ"כ הרא"ש והר"ש במשנה שם, ומדצריך תנופה בשעת השתחויה משמע דהשתחויה מדיני ביכורים הוי. והגר"א כנראה הולך לשיטתו שם באד"א שדחה את שיטת התוס' בסוכה וכתב שגירסה מוטעית בספרי היתה לפניהם, עי"ש.

 ולהבין פשר דבר יש להתבונן במהות ענין השתחויה וביסוד העבודה שבה. ונראה דשני ענינים יש בהשתחוויה, הודאה וקבלת עול מלכות שמים, שהרי בשתי ברכות נצטווינו לכרוע ולהשתחוות בתפילת העמידה. בברכת האבות תחילה וסוף ובברכת ההודאה תחילה וסוף (כמבואר בברכות ל"ד ע"א), ושתי אלה שני יסודות שונים הם, בתחילת התפילה דומה האדם למי שנכנס לפני המלך, והעומד לפני שכינה צריך להשתחוות בהכנעה ולקבל עול מלכותו כדרך הנכנס לפני המלך וזה ענין ההשתחויה בברכת האבות, שהיא ביטוי להכנעה ולקבלת עול מלכות.

 ודומה לכך דרך השתחויה גם כשיוצא האדם מלפני המלך שהוא חוזר ומקבל עליו עול מלכותו גם בצאתו, וזה שמצינו בכהני המקדש שהיו משתחוים ויוצא בכל יום לאחר גמר עבודת הקטורת כמבואר ברמב"ם (הלכות תמידין פ"ו הלכה ה'), וזה ענין הכריעה בגמר תפילת העמידה כמבואר בשו"ע או"ח (סימן קכ"ג ס"א).

 וההשתחויה היא גם ביטוי להודאה, המודה להקב"ה על חסדיו המרובים ומכיר שחסדים אלה מאוצר של מתנת חינם הם, משתחוה בהכנעה לפני מיטיבו, וזה ענין ההשתחויה בברכת הודאה שבתפילה. וכפשטות הלשון בתפילת עלינו לשבח "ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים וכו'".

 ומצינו שתי בחינות אלה בהשתחויות שבמקראי הקודש במעשי אבות. בפרשת וישלח כאשר יעקב הולך לקראת עשו כתיב "והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו" (ל"ג ג') ושם "ותגשנה השפחות הנה וילדיהן ותשתחוינה. ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו" (ו' ז'), הרי שהשתחוו בדרך כבוד כאדם הרואה פני מלך ושר, ומאידך מצינו בפרשת חיי שרה "ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה לה'" (כ"ד נ"ב) וברש"י שם "מכאן שמודים על בשורה טובה" הרי שהשתחויה זו לשם הודאה לה' היתה, וכן מצינו בשמות (ד' ל"א) "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו", וגם השתחויה זו לשם הודאה היתה. וע"ע שמות (י"ב כ"ז) "ויקד העם וישתחוו" ופרש"י "על בשורת הגאולה" וכו'

 הרי לן שתי בחינות בהשתחויה, ושתי בחינות אלה מצינו בביכורים. לדברי התוס' וסייעתם ההודאה היא יסוד מצות ההשתחויה שהרי כל וידוי ביכורים הודאה היא, ולשיטת הגר"א השתחויה זו קבלת עול מלכות שמים היא, וכהשתחויה בגמר עבודת המקדש ובגמר תפילת העמידה.

 ומצינו במדרש תנחומא (תבא כ"ו ט"ז) "צפה משה ברוח הקדש שבית המקדש יחרב והביכורים עתידין להפסק עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין", הרי שיש קשר בין תפילה לביכורים, ולפי המבואר גם ענין השתחויה בביכורים כענין השתחויות שבתפילה.

ב

"והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו" (בראשית ל"ג ג')

 וצריך ביאור מה ענין השתחויה שבע פעמים ומה רמז יש בה.

 הנה שנינו בקידושין (כ"ט ע"ב) "כי הא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב שדריה אבוה לקמיה דאביי כי אתא חזייה דלא הוה מיחדדין שמעתיה א"ל אנא עדיפא מינך תוב את דאיזיל אנא שמע אביי דקא הוה אתי הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי דכי הוו עיילי בתרין אפי' ביממא הוו מיתזקי אמר להו לא ליתיב ליה אינש אושפיזא אפשר דמתרחיש ניסא על בת בההוא בי רבנן אידמי ליה כתנינא דשבעה רישוותיה כל כריעה דכרע נתר חד רישיה".

 ובספר המקנה כתב דברים נפלאים, וז"ל "ועיין עוד במהרש"א ז"ל שכתב דז' רישוותי' הוא כנגד ז' כוחות הטומאה שהביא נחש לעולם ובכל כריעה הכניע כח אחד ע"ש ואפשר לפרש בזה הא דכתיב גבי יעקב וישתחוה ש"פ עד גשתו עד אחיו וישקיהו ועיין ברש"י ז"ל שפירש שבאותו שעה נשקו בכל לבו וחזר למוטב וידוע ששרו של עשו הוא השטן והוא שורש נחש עם הכולל והוא נלחם בתחילה עם יעקב והחזירו למוטב וברכו".

 הרי לן דע"י שבע השתחויות שבר ר' יעקב בר אחא את כוחו של הסט"א שהוא הנחש הקדמוני, וגם יעקב אבינו השתחוה שבע פעמים להקב"ה ובכך שבר את כחו של עשו שהוא שורש הטומאה.

 ולבי אומר לי דזה רמז מה שאמרו חכמים (ב"ק ט"ז ע"א) דכל שאינו כורע במודים נעשה שדרה של נחש לאחר שבע שנים, ובדקדוק אמרו לאחר שבע שנים כנגד שבע ראשים של הנחש הקדמוני וכנגד שבע השתחויות וכיון שאינו כורע ומשתחוה מחזק הוא בכך את הנחש ונעשית שדרתו לנחש מדה כנגד מדה (ואפשר דמשום זוקף כחויא, ודו"ק בכ"ז).

 ההשתחויה לפני ה' שהיא ביטוי להכנעה מוחלטת ולהתבטלות גמורה לפני הדר כבוד מלכותו אין כמותה לבטל את כוחות הטומאה, לשבור מוטות רשע של הסט"א ולעורר רחמי שמים.

 ונראה עוד בדרכנו ביאור מה שאמרו (מידות ל"ה ע"א, מסכת שקלים י"ז ע"א, ובירושלמי כ"ה ע"ב) דתיקנו במקדש י"ג השתחויות כנגד י"ג פרצות שפרצו היונים בבית המקדש, דלא בכדי פרצו היונים הרשעים י"ג פרצות, פרצות אלו היו מכוונות כנגד י"ג עיקרי אמונה. רשעים אלו רצו לעקור את כל בנינו הרוחני של ישראל ולעקור את אמונתם התמימה מן השרש, "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל" גזרו עליהם.

 וכשנצחו החשמונאים תקנו י"ג השתחויות, דההשתחויה יותר מכל דרכי העבודה כולן, מבטאת את הביטול הגמור, האמונה התמימה והשלימה, היא שעמדה לנו לבטל גזירת היונים ולהחזיק באמונת אבותינו שבידינו.

"באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עשנו".