והתקדשתם והייתם קדושים

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 

 כמה חיבבו גדולי ישראל את מצות טהרת הידים ונקיותם וכמה הקפידו במצוה זו.

 בספר לפיד האש מסופר על מורי ורבי כ"ק מרן מצאנז קלויזנבורג זצ"ל שכאשר גלה ממקום למקום עם המוני בית ישראל בימי הזעם, עם שרידי חרב תחת קלגסי הנאצים ימ"ש, ונסעו ברכבת במחנק ובצמאון נורא והבור ריק אין בו מים, והיה שם איש אחד שבסבלנות אין קץ קיבץ כמה טיפות גשם שחדרו דרך גג הרכבת, והאדמו"ר התחנן בפניו שיתן לו קצת מים, וכאשר אכן נתן לו קצת מים לחץ, נטל בהם האדמו"ר את ידיו, האיש קצף עליו עד למאוד באמרו שמים אלו נועדו לשתיה להחיות נפש ולא לנטילת ידים ולמה הוא מבזבז מים לנט"י, וענה לו האדמו"ר שזה לו כמה ימים שלא זכה ליטול ידיו ויקרה מצוה זו יותר ממים קרים לנפש עייפה.

 ומרן ז"ל, למד הנהגה זו מהתנא הגדול ר' עקיבא בן יוסף (עירובין כ"א ע"ב) "תנו רבנן מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים והיה ר' יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה יום אחד מצאו שומר בית האסורים אמר לו היום מימך מרובין שמא לחתור בית האסורים אתה צריך שפך חציין ונתן לו חציין, כשבא אצל ר"ע אמר לו יהושע אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך, סח לו כל אותו המאורע אמר לו תן לי מים שאטול ידי אמר לו לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין אמר לו מה אעשה שחייבים עליהם מיתה מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי", הרי לן שגם ר' עקיבא מסר את נפשו למען טהרת ידים.

 וחסידים מספרים שהבעל שם טוב הקדוש רצה עד למאוד לקרב אליו את בעל ה"תולדות" שעוד לפני התקרבותו לבעש"ט היה ידוע כאחד הגדולים אשר בארץ, ולא נמשך אחריו בעל התולדות על אף אותות ומופתים שהראה לו, עד שפעם אחת היו מהלכין בדרך והגיע שעת מנחה ולא היה להם מים לנטילת ידים, והבעש"ט הטיל עצמו לארץ ובכה לפני הקב"ה, רבונו של עולם אם אין אתה נותן לי מים לנט"י טול את נפשי כי איך אעבור על דברי חכמים שציוו על נט"י לתפילה, ובאותה שעה נפקחו עיניהם וראו מעיין מפכה מים חיים ונטלו את ידם ועמדו בתפלה.

 מעשה זה הביא את בעל התולדות יעקב יוסף לדבוק ברבו הגדול באמרו שלא מן הנס של מציאות המים נתפעל, אלא מהמסירות נפש של הבעש"ט הקדוש על מצוה דרבנן דנטילת ידים.

 וידוע בשם אדונינו הגר"א דידיו של אדם, הם הביטוי של שלטון האדם על סביבתו בעוה"ז, "כחי ועוצם ידי עשה לי את כל החיל הזה" אומר האדם לעצמו, בעשרת אצבעותיו משיג הוא את כל חפצו בעולם, על כן נצטוינו לקדש את ידינו ולטהרם טהרה עילאה למען כבוד שמו יתברך.

 וכבר כתב הרמב"ן בריש פרשת קדושים דאף דמצוה זו דרבנן היא, מ"מ כלולה היא במצוה הכללית של "קדושים תהיו" דנקיון ידים וטהרתם מיסודות הקדושה המה, ולא בכדי אמרו חכמים בעירובין שבשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצאה בת קול מן השמים ואמרה אם חכם בני ישמח לבי גם אני.