וחי בהם

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה


"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא י"ח ה')

"ודע כי חיי האדם במצוות כפי הכנתו להם... כי הלשון יכלול מיני החיים כולם כפי הראוי לכל אחד ואחד" (רמב"ן שם).

 כל ישראל נצטוו בצו החיים "וחי בהם, ולא שימות בהם" אך מה הם חיים אלה שנצטוינו בהם, וכי חיי אדם מישראל נשמת אלו' ממעל, הם חיי עוף השמים וחיות היער? וכי האדם פאר היצירה יציר כפיו של הקב"ה חי כבהמת השדה ודגי הים? אלא פשוט שלא הרי זה כהרי זה. יש יצורים שעצם היותם הוא חייהם, הלא כתב הרמב"ם בהקדמה י"ז בריש ח"ב ממורה הנבוכים "כל החיים מתנועעים" , עוף השמים ודגי הים חיות יער ובהמות שדה כולם מתנועעים וחיים, אומות העולם חיים בהמנעותם מלעבור את פי הבורא בשבע מצוותיהם, לא כן בני א-ל חי "אלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (יחזקאל כ' י"א) "כי היא חייכם ואורך ימיכם", אין אנו חיים אלא בקיום המצוות ותלמוד תורה.

 הנה הלכה פשוטה דחשיב"ס שצריך לעבור על מצוות התורה כדי לפקח נפשו חייב הוא לעשות כן ואסור לו להחמיר על עצמו כמבואר במגן אברהם ריש סימן שכ"ח, ומ"מ שמענו ואבותינו ספרו לנו על גדולי עולם מצוקי ארץ שמסרו את נפשם אף באלה, והדברים ידועים וכבר כתב כן אדוננו הגדול רבינו יונה בספר היראה והביא ראיה מרבי עקיבא בעירובין כ"א ע"ב:

 "ת"ר מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין והיה ר' יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה יום אחד מצאו שומר בית האסורין אמר לו היום מימיך מרובין שמא לחתור בית האסורין אתה צריך שפך חציין ונתן לו חציין כשבא אצל ר"ע אמר לו יהושע אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך סח לו כל אותו המאורע אמר לו תן לי מים שאטול ידי אמר לו לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין אמר לו מה אעשה שחייבים עליהם מיתה מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חביריי אמרו לא טעם כלום עד שהביא לו מים וכו'".

 הרי לן שרע"ק מסר נפשו למות אף על מצוה דרבנן של נטילת ידים (וסיפורי מופת שמענו על מלאכי עליון צדיקי יסוד עולם בימי השואה ובימי זעם ועברה ואכמ"ל).

 וביאור הענין ד"וחי בהם ולא שימות בהם" אמרו חז"ל, אך יש לך אדם שכל חיותו אינה אלא מסירות נפש, נשמת אפו ותעצומות נפשו אינם אלא קידוש שם שמים בשבתו ובקומו, בשכבו ובהשכימו בתפילה ובקר"ש, בתורה ובמצוה, כל כולו מסי"נ, אלה הם חייו, ולאדם כזה נאמר וחי בהם, וצדיקים במיתתם קרויים חיים. (ופשוט דאף שיש לדברים מקום ושורש נשגב לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, וחייב אדם לנהוג לפי התורה המסורה והשו"ע נר לרגלנו ואור לנתיבתנו ואין זולתו).

ב

 התנא הגדול, ר' עקיבא בן יוסף אור העולם, מסר את נפשו על נטילת ידים, ולבי אומר לי דאין זה חידוש שר"ע מוותר על חייו כדי לא לבטל מן המצוה, החידוש הוא שר"ע מוכן לותר על מותו כדי לא לעבור על דברי חביריו, הלא שנינו (ברכות ס"א ע"ב):

 ת"ר פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טיפש אתה ומה במקום חיותינו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה אעכ"ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר"ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד".

 רע"ק נתפס על דברי תורה והושלך לבית האסורים יודע הוא בלבו שסופו קרב, שש ושמח הוא לעשות רצון קונו ולקדש את שמו הגדול, חלום חייו עומד להתגשם "כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה מתי יבוא לידי ואקיימנה" הנה בימים הקרובים יזכה לקיומה ולעלות במעלות קדושים וטהורים הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן, והנה אף על זכות נוראה זו שלה ציפה בסילודין כל ימי חייו, אף עליה מוכן הוא לוותר ובלבד שלא יעבור על דברי חביריו, והדברים מבהילים בעומקם ורומם!

ג

 אמנם מן השמים חסו עליו וכדי שלא יאבד זכותו נעשה לו נס וחי וזכה לקדש שם שמים באהבה בשעה שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, ואיך הגיע ר' עקיבא לפסגת מרומים, באיזה כח האפיל לגבהים שאף מלאכי מרום לא זכו לראותם, נראה לענ"ד שזו בעצם היתה של שאלתם של תלמידיו הגדולים "רבי, עד כאן?" איך יכול בשר ודם קרוץ מחומר להגיע עד כאן! לא התכוונו הם לשאול למה אלא איך,אף בשעת מותו של רבם הגדול בקשו הם ללמוד תורה מפיו, זאת שאלתם ומשאלתם רבי עד כאן? ענה להם רע"ק כל ימי הייתי מצטער! מפעל חיים עומד כאן למבחן, הכנה של שנות דור ודורותים ולא התפרצות רגעית, ובכח הכנה זו זכה ר' עקיבא למה שזכה.

 שהרי כבר כתב הרמב"ן:

"ודע, כי חיות האדם מן המצוות כפי הכנתו בהם"!