וימלא כבוד ה' את כל הארץ

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 

"ויאמר ה' סלחתי כדברך. ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ" (י"ד כ' כ"א).

"הרי זה מקרא מסורס חי אני כי כל האנשים אם יראו את הארץ, וכבודי ימלא את כל הארץ, שלא יתחלל שמי במגפה הזאת לאמר מבלתי יכולת ה' להביאם, שלא אמיתם פתאום כאיש אחד אלא באיחור ארבעים שנה מעט מעט" (רש"י שם כ"א)

 מדברי רש"י מבואר שבגזירה הקשה "וכל מנאצי לי יראוה" יתרבה כבוד מים וימלא כבודו ית' את כל הארץ, ולא נתברר לנו במה יתגדל שמיה רבא בגזירה זו. ולפי פשוטן של דברים נראה דהלא משה רבינו תמך יתדותיו על שני יסודות. א' י"ג מדות של רחמים שאינן חוזרות ריקם, ב' למה יאמרו הגויים "מבלתי יכולת ה' להביא את העם" וכו' והקב"ה ענה לו "סלחתי כדברך", ופרש"י לא משום י"ג מדותי שהן דבריו של הקב"ה, אלא משום דבריך שלא יתחלל שם שמים ויאמרו הגויים שאין יכולת בידו ית' להביא את העם אל הארץ אשר הבטיח להם, ועל זה אמר הקב"ה "חי אני, ומלא כבודי את כל הארץ".

 ועוד נראה עפ"י דברי רש"י (במדבר כ' י"ג) על הפסוק "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם שמתו משה ואהרן על ידם, שכשהקב"ה עושה דין במקודשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות וכך הוא אומר נורא אלקים ממקדשיך" הרי לן שעשיית הדין יש בו קידוש ש"ש, וביותר כאשר הקב"ה עושה דין במקודשיו, וכאשר המרגלים נשיאי העדה לאחר שסלח להם הקב"ה ואמר סלחתי כדברך, נתבעים ע"י מדת הדין ונגזר עליהם שבמדבר יפלו פגריהם, יש בכך כבוד שמים ומוראו.

 ונראה עוד עפ"י הערה נפלאה שכתב בזה הנצי"ב בהעמק דבר בעמדו על הכתוב בתהלים (קכ"ו כ"ו - כ"ז) "וישא ידו להם (לשון שבועה כמו "חי אני") להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות", וכן כתוב ביחזקאל (כ"ג) "נשאתי ידי להם במדבר (לשון שבועה כנ"ל) להפיץ אותם בגויים ולזרותם בארצות". ותמוה דלא מצינו בפרשתנו בעיקר פרשת המרגלים שהקב"ה גזר ונשבע לזרות את בני ישראל בארצות.

 ונראה בזה דשם שמים יכול להתקדש בעולמו בשתי פנים. אילו בני ישראל היו נכנסים לארץ ישראל בעוז ותעצומות בכח אמונתם ובטחונם בהקב"ה למעלה מדרך הטבע וכל מהלך העם היה מתנהל באופן נשגב ונעלה למעלה מן המהלך הטבעי היה ש"ש מתקדש בכך בכל העולם כולו באחת וכל האומות היו אומרים "ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", אבל משלא זכו והמרגלים הסיתו את הלב העם מבטחונו ותפסו להם דרך הטבע ומהלך טבעי וכוחני להכנס לארץ ובכך מנעו קידוש ה' בדרך הרצויה, ובהכרח הביאו שיתקדש שבו הגדול בדרך אחרת, כאשר עם ישראל יגלה לבין האומות, וקיום העם מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכי העולם, ובהתבוננות שנות דור ודור יראו כולם את הנס הגדול של קיום כלל ישראל בגלות שה אחד בין שבעים זאבים, ובדרך זו ימלא כבוד ה' את כל הארץ.

 פוק חזו את מה שכתב הגה"ק ר' יעקב עמדין בסולם בית אל שבפתח סידור בית יעקב "כל האומות הקדומות אבד זכרם בטל סברם... ואנו הדבקים בה' כולנו חיים היום לא נפקד ממנו בכל תוקף אריכות הגלות אפילו אות וניקוד א' מתורה שבכתב וכל דברי חכמים קיימים לא יטה לארץ מכלם. לא שלטה בהם יד הזמן ולא כלם. מה יענה בזה פילוסוף חריף היד המקרה עשתה כל אלה. גדלו אצלי יותר מכל נסים ופלאות שעשה השי"ת לאבותינו במצרים ובמדבר ובא"י וכל מה כשארך הגלות יותר מתאמת הנס יותר ונודע מעשה תקפו וגבורתו בשגם וכל הנביאים כבר ראו עומקו והתאוננו והתלוננו על אריכותם הנפלא בטרם היותו והנה לא נפל מכל דבריהם ארצה איה איפה פי המכחיש כלה כעשן וכענן הלא יתבונן וכליותיו ישתונן כי אלוקי עולם ה' בלב שלם אליו יתחנן" ע"כ דברים חוצבים להבות אש.

 והוא שאמרו בנביאים ובכתובים שהקב"ה נשבע לזרותם בארצות, היא השבועה "חי אני שימלא כבודי את כל הארץ", לא ע"י רוממות העם הנבחר בארצו הקדושה אלא בקיום העם הנרדף שריד ופליט כל ארצות פזוריו לנצח נצחים. (ועי"ש בהעמק דבר בדרך דומה ביסוד הדברים).

 וכעין זה אמרתי לבאר מה שאמרו "תנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית אם מקבלים ישראל את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר את העולם לתהו ובהו" (שבת פ"ח ע"א) ולכאורה יפלא, דהלא כבר כתב הרמב"ן לבאר בריש פרשת בראשית דתהו ובהו אינם אפס והעדר אלא הן הם אבני היסוד של כל העולם כולו, תבל ומלואה עליהם הושתתו ומהם חוצבו, ואם אין הקב"ה רוצה בעולמו ואין ישראל מקבלים את התורה למה לו תהו ובהו, הלא מי שאינו בונה בית למה לו אבני בנין.

 אלא נראה דאם ישראל יקבלו את התורה ויקיימו מצותיה הרי שם שמים יתקדש על ידם בכל מקום שהם, אבל אם לא יקבלו את התורה, הקב"ה יחזיר את העולם לתהו ובהו, ומתוך התהו והבהו יבנה עולם חדש שלא יתנהל עפ"י חוקי הטבע אלא בהנהגה נסית גלויה למעלה מדרך הטבע וכל העולם כולו יהיה מראה באצבע ומכריז "זה א-לי ואנוהו!"