ועלה ריחן לפני הקב"ה כקטורת סמים

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"א"ר אייבו בשעה שמל אברהם אותן ילידי ביתו העמידן גבעת ערלות וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כקטורת סמים וכעולה שהיא כליל לאישים אמר הקב"ה בשעה שיהיו בניו של זה באים לידי עבירות ולידי מעשים רעים אני נזכר להם הריח הזה ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם" (ב"ר פרשה מ"ז ז').

"מעשה ששאל טורנסורופוס הרשע את ר' עקיבא איזו מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם א"ל של ב"ו נאים א"ל טורנסרופוס הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם א"ל ר' עקיבא לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו אלא אמור דברים שהן מצויין בבני אדם א"ל מפני מה אתם מולים א"ל אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקב"ה הביא לו ר"ע שבלים וגלוסקאות א"ל אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה ידי אדם אין אלו נאים יותר מן השבלים". (תנחומא תזריע ו').

 הנה טעמים רבים כתבו רבותינו הראשונים במצוה נשגבה זו, מצות מילה, ונפרט מקצתם.

 הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פרק מ"ט כתב דע"י הסרת הערלה נחלש כח התאוה, וזה תכלית מצות מילה להחליש כחה של תאוה זו.

 עוד כתב שם הרמב"ם טעם נוסף כדי שכל בני ישראל, בני א-ל חי, יהיה להם סימן משותף בגופם, וכדרכם של אנשי חיל ללבוש מדים הדומים זה לזה כך ראוי לצבאות ה' שיהיה להם אות וסימן בגופם שכל ישראל אנשי חיל הם בצבא ה'.

 רבינו בחיי כתב בפרשת לך לך דג' מצוות הן שענינם אות, שבת קודש שהיא אות בין הקב"ה ובין בני ישראל, תפילין שהם אות, ואות ברית קודש, ולעולם צריך האדם שתי אותות על שם הכתוב "על פי שנים עדים יקום דבר", ומטעם זה אין מצות תפילין נוהגת בשבת שהרי בשבת יש שתי אותות, שבת וברית קודש, ובימי החול שתי האותות הן תפילין וברית, עי"ש. (וכעי"ז כתב השם משמואל בשם אביו הגדול האבני נזר, עי"ש).

 החתם סופר על התורה הביא בשם ספר מעשי ה' דעור הערלה אינו אלא שיריים מכתנות העור שהלביש הקב"ה את אדם וחוה לאחר חטא עץ הדעת, והערלה נוצרה ע"י חטא והיא זכר לה, וע"י מצות מילה שהיא הסרת הערלה יש תיקון לחטא עץ הדעת דאדם וחוה עי"ש.

 ולפי דרכו נראה לבאר את מה שאמר רבי עקיבא לטורנסרופוס וכי אין הגלוסקאות יפים מן השבלים ולכאורה אין הנדון דומה לראיה דבאמת אין הגלוסקאות נאים מן השבלים אלא שזה טבעו של אדם, וכך נגזר עליו מן השמים "בזיעת אפיך תאכל לחם" ואין ביד האדם לאכול שבולת החטה, אבל אין בזה כדי להסביר למה אנו נמולים וכי כעורה היא צלם אלקים שבו נברא האדם.

 ולהנ"ל ניחא דהלא אמרו חז"ל (שבת ל' ע"ב) עתידין אילנות שמוציאים פירות בכל יום", ועוד אמרו חז"ל (כתובות קי"ב ע"ב) "עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות", וכך היה לפני חטא אדם הראשון שמלאכי השרת היו צולין לו בשר ומסננין לו יין (סנהדרין נ"ט ע"ב), הרי שכל הבריאה כולה השלימה את רצון האדם השלם שלא היה צריך לטרוח מאומה, ומצא את כל צרכיו מוכנים ומזומנים לפניו, ורק בחטא עץ הדעת נגזר עליו "בזעת אפיך תאכל לחם".

 וזה כונת ר"ע דכשם שאנו צריכים לעשות משבלים גלוסקאות משום חדלון ידינו בחטא עץ הדעת ולולי חטאנו היינו אוכלים גלוסקאות שהוציאו אילנות שבגן עדן, כך משום אותה סיבה אנו צריכין למול את ערלת בשר כדי לתקן חטא אדם הראשון שבעטיו ועל ידו הבאנו עלינו ערלת בשר וערלת לבב.

 ומה מאוד שמחתי כשראיתי כעין דברינו בדברי קדוש ישראל בעל אור החיים (ויקרא י"ב ג') עיין בדבריו ותשבע נועם.

אמנם מלבד כל טעמים אלה ורבים כמותם מצינו במקומות רבים בדברי חז"ל שמצות מילה נמשלה לקרבן ואב המל את בנו דומה לכהן המקריב קרבן ע"ג המזבח.

 "א"ר יצחק נאמר במילה עבודה ונאמר בקרבנות עבודה מה עבודה האמורה בקרבנות דמים אף עבודה האמורה במילה דמים" (תנחומא וירא ו').

 "זכאין אינון ישראל דעבדין קרבנא ברעוא לקב"ה דמקריבין בנייהו לתמניא יומין לקרבנא (זוה"ק בראשית צ"ג ע"א).

 ועוד למדנו בזוה"ק "קרבניא דרביא כד קריב בר נש בריה למילה דא קרבנא שלים לאתקבלא (זוה"ק ח"ג קס"ד ע"א).

 וברמ"א יו"ד סימן רס"ה סעיף י"א כתב בשם המהרי"ל דהסנדק הוי כמקטיר קטורת ומשום כך הוי סנדקאות סגולה לעשירות (ועי"ש בבהגר"א).

 הרי לן מכל אלה דמילת הבן נמשלה לעקידת יצחק והאב נחשב ככהן המקריב את בנו ע"ג המזבח.

 וזה הנראה מה דאיתא (בב"ר מ"ז ט') "א"ר לוי מל אברהם אין כתיב כאן אלא נימול בדק את עצמו ומצא עצמו מהול א"ר ברכיא בההיא עיתא אקיל רבי אבא בר כהנא לרבי לוי א"ל שקרנא כזבנא את אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפול הקב"ה שכרו".

 ולכאורה יפלא הלא מצינו שר' אבא בר כהנא חיבב עד למאד את ר' לוי בר סיסי עד שכשהיה שומעו דורש בדברי תורה עמד ונשקו על ראשו (עיין ירושלמי הוריות ג' ע"א, ובקה"ר פ"ו) ולמה הקיל כאן בכבודו עד שקראו שקרנא וכזבנא.

 אין זה אלא משום שפשוט היה לו לר' אבא דכחו של כלל ישראל לעמוד בנסיון נשגב זה להקריב בניהם קרבן ע"ג המזבח ולעשות כן בששון ובשמחה אין לנו אלא מכחו של אותו זקן, אברהם אוהבו שנצטער במילתו ומל עצמו במסירות נפש. (עיין מנחת אשר בראשית בשיחה לפרשת לך).

כמה זקוקים אנו לריח הקטורת, שהקב"ה יתמלא עלינו רחמים וירחם עלינו ועל כל עמו בית ישראל

תגיות: