זכור את אשר עשה לך עמלק

מרן הגאב"ד שליט"א
  • Print

הנה שני משלים נפלאים הביא רבינו הגדול רש"י בענין מעשה עמלק.

 בפרשת תצא (שם) כתב "שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים, משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד לתוכה בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה אף על פי שנכוה הקרה אותה בפני אחרים".

 ובפרשת בשלח (י"ז ח') כתב רש"י משל אחר "סמך פרשה זו למקרא זה לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני, משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך והיה אותו הבן רואה חפץ ואומר לאבא טול חפץ זה ותן לי והוא נותן לו וכן שניה וכל שלישית פגעו באדם אחד אמר לו אותו הבן ראית את אבא אמר לו אביו אינך יודע היכן אני השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו".

 הרי לן שני משלים נפלאים במעשה עמלק, האחד בא להמחיש את רשעת עמלק פשעו וחטאתו. האחר מדגיש שאשמים אנחנו ובשלנו הסער הזה, בחדלון ידנו הבאנו עלינו את העמלק הרשע הזה, כאשר כפרנו בטובת המקום עלינו ושאלנו "היש ה' בקרבנו", עד שכביכול זרק אותנו מעל כתפיו אל הכלב שבא ונשך אותנו.

 וכך מצווים אנחנו, כך דרכם של גדולי האומה ועם קדושים גם בשעת צרה וצוקה כאשר הצר הצורר אומה הרשעה הכבידה עולה עלינו וקל היה להאשימה לחרפה ולקללה קללה נמרצת, גם אז עלינו לעשות חשבון נפש ולהתבונן בחדלון ידינו, אילו שלמים היינו לא היתה מדת הדין פוגעת בנו ואין כל אומה ולשון יכולה לנו.

 פוק חזי מה שאמרו חז"ל (גיטין נ"ח ע"א) "ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול של רומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראות בישראל ומנו רבי ישמעאל בן אלישע".

 ויש להתבונן בדבר, מה ראה רבי יהושע בן חנניה בדבריו של אותו תינוק שממנו למד שעתיד הוא להיות מורה הוראה בישראל, איזה ניצוץ של גדלות הנפש ראה בתשובתו המייעד אותו להיות גדול בישראל, והלא דברי התינוק אינם אלא מקרא מלא שדבר הכתוב בנביא ישעיהו.

 ונראה בזה דהנה יש לדקדק בלשון הכתוב דבתחלה אמר "הלא זה ה' חטאנו לו" ושוב כתוב ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בקולו", ולכאורה היה ראוי יותר בדקדוק הלשון לכתוב "הלא ה' זה חטאנו לו ולא אבינו בדרכיו הלוך ולא שמענו בקולו", או לחילופין לומר "הלא זה ה' חטאו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בקולו".

 אלא נראה דזה שלמדנו מדברי הנביא, דלעולם בכל עת שפורענות נופלת בחלקנו וכאשר מדת הדין פוגעת בנו, ראשית חובתנו לפשפש במעשינו ולהיטיב דרכינו, ולא נצא ידי חובתנו בהטלת רפש על שונאינו שונאי ה', אלא תחלה עלינו לומר "הלא זה ה' חטאנו לו" ורק אח"כ זכותנו לומר "ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בקולו".

 תינוק זה שנקרע מבית אביו ואמו ע"י הרומיים אומה הרשעה, כמה קל וטבעי היה לו להאשים ולתלות בהם את הקולר, אך לא כך נהג אלא בדרך הנביא, קודם אמר "הלא זה ה' חטאנו לו" מרשעת המלכות הרשעה על יסוריו הוא, מקדים הוא בחשבון הנפש לפני שהוא מטיל דופי באחרים, בכך יש גדלות הנפש, "מובטחני בזה שיהיה מורה הוראה בישראל" אמר עליו ר' יהושע בן חנניה.