כלאי אילן (תשע"ח)

מרן הגאב"ד שליט"א


"את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים" (י"ט י"ט).

 

 

"דאמר שמואל את חקתי תשמורו, חוקים שחקקתי לך כבר, בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע, מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה" (קידושין ל"ט ע"א).

הנני חמשה המה איסורי הכלאים, וארבעה מהם מקורם בפסוק זה.

א. כלאי בהמה. אסור להרביע מין בשאינו מינו מבעלי החיים. ב. כלאי בגדים. אסור לערב צמר ופשתן בבגד או באריג. ג. כלאי אילן. אסור להרכיב ענף ממין אילן לגזע של מין אחר. ד. כלאי זרעים. אסור לזרוע שני מיני זרעים בסמיכות זה לזה. ה. כלאים בכרם. אסור לזרוע מיני זרעים בכרם.

ארבעת הכלאים הראשונים, כלאי בהמה, אילנות, זרעים ובגדים למדו מפסוק הנ"ל, ואיסור כלאי הכרם כתוב בפרשת כי תצא (דברים כ"ב ט') "לא תזרע כרמך כלאים". כל אחד מן הלאווין הללו סוגיות עצומות יש בו והלכות רבות, ובשיעור זה לא נעסוק אלא בכלאי אילן בלבד.

על אף שלכאורה יש סברא לדמות כלאי אילן לכלאי הכרם וכלאי זרעים, שהרי הצד השוה בשלשתן שבגידולי קרקע עסקינן ובאיסורי זריעה ונטיעה, אך בגמ' למדו כלאי אילן מכלאי בהמה, וכשם שאין איסור כלאי בהמה אלא בהרכבה והרבעה כך גם כלאי אילן אינו אלא בהרכבה וכמבואר בגמ' בקידושין.

ב

אם מותר לקנות ולקיים עץ שגדלים עליו מיני פירות שונים

 

כבוד ידיד נפשי ויקיר לבבי

מרביץ תורה ומזכה רבים

הרה"ג  ר' אפרם גולדברג שליט"א

רב ק"ק בוקה רטון פלורידה

רב שלום עד בלי ירח.

הנני במענה קצר לשאלתו האם מותר לקנות ולקיים עץ שגדלים עליו מינים שונים של פרי הדר כגון תפוזים ואשכוליות וכדו'.

בשאלה זו יש לדון בפנים שונות. והדברים יתבארו תוך כדי דברינו.

הנה באיסור כלאי אילן יש שלשה מעשים שונים. עצם הרכבת האילן, נטיעת אילן מורכב, וקיום האילן. ושונים הם שלשת המעשים מבחינת ההלכה.

א. לגבי הרכבת האילן לכו"ע יש בזה איסור דאורייתא וכמבואר בקידושין (ל"ט ע"א):

"דאמר שמואל... בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע - מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה".

וכ"ה ברמב"ם (הל' כלאים פ"א ה"ה), ובשו"ע יו"ד (סימן רצ"ה ס"א).

ויש בזה חידוש דכלאי הכרם וכלאי זרעים אין האיסור בהם אלא בזריעת מינים שונים ביחד, אבל בכלאי אילן אין האיסור בזריעת מינים שונים אלא בהרכבה בלבד בגוף האילן דומיא דכלאי בהמה שאיסורו בגוף הבהמה.

ב. לגבי שתילת עץ מורכב נחלקו האחרונים האם יש בזה איסור דאורייתא וזה דעת החזון איש (כלאים סימן ג' אות ז'), וכ"ה עוד שם בהל' כלאים שבסוף מס' כלאים (אות ל"ה), אך לדעת כמה אחרונים אין איסור תורה אלא בעצם ההרכבה אבל האיסור לשתול עץ מורכב אינו אלא איסור דרבנן, וכפי שיבואר להלן.

ג. לגבי קיום כלאים בעץ מורכב נחלקו הראשונים, ושלש מחלוקות בדבר. י"א שאסור מה"ת, י"א שאסור מדרבנן, וי"א דאין בזה איסור כלל ומותר לקיים עץ מורכב ומותר אף לדשנו ולהשקותו ולא רק שאין חיוב לעקרו.

ולכו"ע אין איסור להנות מן הפרי כמבואר בשו"ע (שם סעיף ז').

וביסוד הדברים יש לעיין, דמחד גיסא מותר לנטוע יחור של עץ כלאים וכמבואר שם בשו"ע ומקורו מן הירושלמי, ומשמע מזה דאין האיסור אלא בעצם ההרכבה אבל כשכבר הרכיב יחור של מין באילן שאינו מינו ונשתרש באילן שוב אין איסור ליטול יחור זה ולנטוע אותו במקום אחר, ולכאורה נראה מזה דהוא הדין שמותר אף לנטוע עץ כלאים, אך מאידך גיסא כבר נחלקו הראשונים אם מותר לקיים כלאי אילן ואת"ל שאסור לקיימן ק"ו הדברים שאסור לנוטען.

דהנה מצינו כמ"פ בש"ס (מו"ק ב' ע"ב ועבו"ז ס"ד ע"א) שיטת רבי עקיבא דהמקיים כלאים לוקה, ומקורו בתוספתא מס' כלאים (פ"א). ובדברי הרמב"ם (פ"א מכלאים ה"ג) מבואר דמיירי בכלאי זרעים, אבל לגבי כלאי אילן סתם הרמב"ם ולא פירש, ומדשתקי רבנן ש"מ לא ניחא להו ולשיטתו אין איסור לקיים כלאי אילן, אך הטור כתב להדיא (סוף סימן רצ"ה) שאסור לקיים עץ מורכב, עי"ש.

ולכאורה יש לתמוה כיון דמה"ת אסור להרכיב אילנות מאי שנא מכלאי הכרם וכלאי זרעים שאסור לקיימן וכלאי אילן מותר לקיימן לדעת הרמב"ם. ומצאנו חידוש גדול בדברי תוספות הרא"ש (סוטה מ"ג ע"ב) שכתב דכיון דכל עיקר איסור כלאי אילן למדו מכלאי בהמה למדו גם הלכה זו מכלאי בהמה דכשם שמותר לקיים כלאי בהמה ואין האיסור אלא בהרבעה כך גם בכלאי אילן, עי"ש.

ולמעשה נחלקו הדעות.

י"א דאין איסור קיום בכלאי אילן, כך כתב הרדב"ז בדעת הרמב"ם (ח"ו לשונות הרמב"ם סימן ר'), וכ"כ הכלבו (הל' כלאים סימן צ"א) אורחות חיים (הל' כלאים) תוס' הרא"ש (כנ"ל) וכ"ה בריטב"א (קידושין ל"ט ע"א) וכ"ה בטורי אבן (ר"ה ט' ע"ב ד"ה שוב) וכ"כ המהרש"א (סוטה מ"ג ע"ב ד"ה ל"ג).

י"א דאסור לקיימן. כ"כ הרא"ש (הל' כלאים סי' ג') וכ"ה בטושו"ע (סי' רצ"ה ס"ג).

ונחלקו בדעתם אם אסור מה"ת או מדרבנן. מדברי הרא"ש משמע דאסור מה"ת, וכ"כ הלבוש (שם ס"ז) וכ"כ בשו"ת כנסת יחזקאל (סימן צ"ט).

וי"א דאין האיסור אלא מדרבנן. כ"כ הברכי יוסף (רצ"ה אות ז') וכ"כ בשו"ת דברי חיים (ח"א יו"ד סי' ס'), וכ"כ החזו"א (כלאים סי' ב' אות ט' ואות י"א), עי"ש.

ולשיטתו נקט החזו"א דבספק יש להקל כיון דהוי ספיקא דרבנן, ועוד דהוי ספק ספיקא, ומשו"כ הקיל בכלאים במינים שונים של פרי הדר. (והדברים יבוארו לקמן).

ומ"מ נראה פשוט דיש לאסור מקיים בכלאי אילן כיון שכך נפסק בשולחן ערוך ולא נחלקו עליו הרמ"א ונושאי כליו.

והנה שיטת התוס' (עבו"ז ס"ד ע"א ד"ה רבי עקיבא) דאין איסור מקיים בכלאים אלא בעושה מעשה כלשהו ולא במקיים בשוא"ת, אך מסתימת לשון הטור והשו"ע משמע דבכל ענין אסור, אך אין בזה נפ"מ בני"ד כין דפשוט דכל מי שיקנה עץ כזה ודאי יטפח אותו בדישון והשקאה וכדו'.

ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן רפ"ח) כתב ליישב מה שנהגו להקל בזה ורוב הפרדסים בהונגריה היו של עצים מורכבים (וכך גם בארצנו הק') וכתב שסמכו על דעת התוס', עי"ש.

ותמיהני וכי אותם בעלי פרדסים לא טיפחו את העצים שמהם התפרנסו, וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם.

וכיון שאסור לקיים כלאים ק"ו שאסור לנטוע וע"כ צ"ל דאף שמותר להעביר יחור שהשתרש בעץ כלאים ולנטוע אותו במקום אחר, אין זה אלא ביחור, כיון שענף זה אינו כלאים בעצם אלא כל עוד מחובר הוא לאילן ממין אחר ומשנתלש אין בו דין כלאים, משא"כ בגוף האילן שהרכיבו בו זן אחר, כל הנוטעו והשותלו הוי כמרכיב כלאים, וכך כתב החזון איש (כלאים סימן ב' אות ט' ד"ה מיהו). וכ"כ בעמק הלכה (סימן י"ח פ"א אות י"א).

ב

אך עדיין יש לעיין בנידון דידן במינים שונים של פרי הדר אם כלאים הם זה בזה או שמא כולם מין אחד הם.

וגם בשאלה זו נחלקו האחרונים.

החזו"א (כלאים סי' ג' אות ז') נסתפק בזה ולמעשה כתב להחמיר, וראיתי בשו"ת יביע אומר (ח"ה או"ח סימן י"ט אות ז') שהאריך בדין ברכת שהחיינו על פירות חדשים ובתוך דבריו דן אף בדיני כלאים לגבי פירות הדר והביא חבל אחרונים הסוברים דפרי הדר מזנים שונים דינם כמין אחד ואין בהם איסור כלאים.

ושורש הספק בדברי הרמב"ם (כלאים פ"ג) ובמה שנראה כסתירה בין שתי הלכות בדבריו. דהנה כתב הרמב"ם (שם ה"ב):

"ויש בזרעים שני מינין שהן דומין זה לזה וצורת שניהן קרובה להיות צורה אחת ואעפ"כ הואיל והן שני מינין הרי אלו אסורים זה עם זה".

הרי לן דשני מינים אף שנראים דומים זל"ז יש בהם איסור כלאים כיון ששני מינים הם.

ומאידך כתב (שם ה"ה):

"וכן אם יש שם זרעים ואילנות אחרות אף על פי שהן שני מינין בטבען הואיל ועלין של זה דומין לעלין של זה או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שיראו כשני גוונין ממין אחד לא חששו להן לכלאים זה עם זה שאין הולכין בכלאים אלא אחר מראית העין".

הרי שאין הדברים תלויים אלא במראית עין וכל שדומים זל"ז אין כאן כלאים. ולכאורה הדברים סותרים זא"ז.

ופתרון חידה זו בתיבה אחת שבדברי הרמב"ם, דכל שדומים שני המינים דמיון גדול (כלשונו בהלכה ה') הו"ל כמין אחד, לא כן בדמיון בעלמא (כלשונו בהלכה ב'), וזה ברור ופשוט.

וכיון דאתינא להכי ודאי מסתבר להחמיר בזה וכשיטת החזו"א דמנא לן לקבוע את ההבדל הדק בין דמיון בעלמא לדמיון גדול.

ומ"מ כתב החזו"א דיש להקל לקיים עץ המורכב בפרי הדר שונים מצד ס"ס, ספק אם יש איסור בקיום כלאי אילן וספק אם מיני הדר שונים יש בהם כלאים.

ג

והנה יש מגדולי הזמן שכתבו להחמיר יותר בעצים אלה שגדלים בהם מינים שונים, ודעתם דעד כאן לא הקילו אלא בכלאים דעלמא שהפירות כולם דומין זל"ז אבל בעץ זה שגדלים עליו מינים שונים יש להחמיר טפי כיון דבמראית עין תליא מילתא, וכל העובר רואה שיש בעץ הזה מינים שונים.

ולענ"ד היפך הדברים, ואי בדידי תליא נראה דבכה"ג אין איסור כלאים כלל דכיון שמכלאי בהמה ילפינן ואין איסור בכלאי אילן אלא בהרכבה שבה שני המינים מתמזגים למין שלישי מורכב משניהם וכמו בהרבעת שני מיני בהמה שבהכרח הולדות יהיה להם דמיון לאב ולאם כאחד, מסתבר דאין איסור כאשר כל ענף מוציא מין אחר ואין כאן "הרכבה מזגית" אלא "הרכבה שכנית" (עיין תשב"ץ ח"ב סימן ד' שחידש הגדרות אלה). ועצם העץ שממנו יוצאים הענפים השונים שכל אחד מהם מוציא מין אחר אינו אלא כקרקע עולם שאילנות שונים נזרעו בו זה אצל זה.

אמנם מכיון שבסברא מחודשת עסקינן לא אסמוך להקל בזה בשני מינים ממש, אך אין נראה להחמיר בזה יותר מבכלאי אילן דעלמא, וכיון שהקיל חזו"א בקיום כלאי אילן במיני הדר יש להקל גם בני"ד.

אך יש מקום לטעון דעד כאן לא הקיל החזו"א אלא במקום צורך גדול וחי נפש דידוע שכמעט כל הפרדסים בזמנינו שבהם גדלים פרי הדר הם עצים מורכבים ומעולם טרחו חכמים ליישב מנהגם של ישראל ולהקל על פרנסתם, אך במקום שאין כל צורך למה לא נחמיר במקום שיש להסתפק.

ומשום כל הנ"ל נראה דאף דמעיקר הדין יש מקום להקל בקיום עצים אלה (אך לא בהרכבתם או שתילתם), מהיות טוב להמנע מזה.

וחידוש גדול כתב בזה החת"ס (שו"ת ח"ו סימן כ"ה) דעד כאן לא אסרו לקיים כלאי אילן אלא כל עוד לא השתרש הענף שבו מין האחר לגמרי, אך לאחר שהשתרש והתאחה, ונראה כענף טבעי של העץ והפרי החדש נראה כפרי טבעי שוב אין איסור מקיים בכלאים. וכיון שהדברים מחודשים אעתיק לשונו (בסוף התשובה):

"וזאת לדעת דאסור לקיימו היינו כ"ז שלא נתאחדו והי' לאחד אבל בשכבר נתאחדו והי' לאחד באופן שאין ההרכבה שוב ניכר בהם שוב אין בהם איסור קיום וזה פשוט".

וכדבריו כתבו גם בערוך השלחן (יו"ד רצ"ה סי"ח), ושו"ת מהרש"ם (ח"א סוף סי' קע"ט) ובשו"ת ערוגת הבושם (יו"ד סי' רל"ג).

ולענ"ד הדברים חידוש עצום, וזו מנין להו, ולכאורה נראה טפי דכיון שכל עצם האיסור אינו אלא הרכבה שבין שני מינים ויצירת מין חדש שלא נברא בששת ימי המעשה מהי"ת לחלק בין זה לזה אתמהה, ועדיין צע"ג בזה.

 

באהבה יתירה

והוקרה מרובה

אשר וייס

 

 


השלם שלם מאוד

"ופה ארמוז לך סוד, דע כי השלם שלם מאד, על כן כתוב באברהם וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי" (אבן עזרא י"ט י"ט).

גאון עוזינו האבן עזרא סתם ולא פירש, ואין לנו עסק בנסתרות, אך נראה לפי פשוטן של דברים עפ"י דברי הרמב"ן בפסוק זה שביאר אף הוא טעם איסור זה.

"והטעם בכלאים, כי השם ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם. וצוה בכחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם, שנאמר בכולם "למינהו" (בראשית א), והוא סיבת המשכב שנרביע בהמות זו עם זו לקיום המינין כאשר יבואו האנשים על הנשים לפריה ורביה. והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות... והנה מצד שני הדברים האלה, פעולת ההרכבה במינים דבר נמאס ובטל".

ועוד הוסיף בזה הרמב"ן הדגשה נוספת:

"ומחברינו מוסיף בטעם הכלאים, כי הוא שלא לערבב הכחות המגדלים הצמחים להיות יונקים זה מזה, ממה שאמרו בבראשית רבה (י ו), אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל, הדא הוא דכתיב (איוב לח לג) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. והנה המרכיב כלאים או זורען בכדי שינקו זה מזה מבטל חקות שמים, ולכך אמר בהם את חקותי תשמורו, כי הם חקות שמים, וכך אמר רבי חנינא משום רבי פנחס משום חקים שחקקתי בהם את עולמי (ירושלמי כלאים פ"א ה"ז). וכבר כתבתי בסדר בראשית (א יא) שהצמחים כולם יסודותם בעליונים ומשם צוה להם השם את הברכה חיים עד העולם, והנה המערב כלאים מכחיש ומערב מעשה בראשית".

הרי לן שני טעמים והדגשים בדברי הרמב"ן בביאור איסור כלאי הכרם ואילנות.

א. הקב"ה ברא עולם שלם ונפלא מאין כמותו, להנאתם ותועלתם של בני האדם, וכמו שאמרו (שבת ל' ע"ב) "כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה".

ומתוך הכרת הטוב למי שאמר והיה העולם אמרו (ברכות מ"ג ע"ב) "האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם".

והמרביע בהמה או מרכיב אילן בא לתקן את מעשה בראשית וכאילו אומר ומכריז שהבריאה איננה בריאה שלימה ומתוקנת עד שבא הוא להוסיף על מעשה בראשית ולהביא לריבוי ושיפור, וכאילו כופר בטובת הא-ל.

ב. הלא בעשרה מאמרות נברא העולם, ו"אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל" (בראשית רבה בראשית פרשה י' סימן ו'), וכל יצורי מטה יש להם שר ומושל בשמים ואין לך דבר למטה שאין כנגדו ממונה עליו למעלה והמרכיב מין בשאינו מינו מפר את תקנת שמים ומשנה את חוקי שמים העליונים, וזה חטא ופשע, וכך פירש הרמב"ן מה שכתוב באיסור זה של כלאי הבהמה והאילן "את חקותי תשמרו", שאין הכוונה לחוקת התורה בלבד אלא לחוקת הבריאה וטבעה דהמרכיב מין בשאינו מינו משבש את חוקי הבריאה הרוחנית ומערבב כוחות העליונים שבשמים, עי"ש.

ושני הטעמים כשני צדדים המה של מטבע אחד של מטבע השלימות, כי העולם הזה לא מעצמו נולד אלא נותן התורה הלא הוא אלקי השמים ואלקי הארץ, והוא יוצר בראשית, וכשם שהתורה שלימה ונפלאה כך הבריאה שלימה ונפלאה, וכשם שבתורה כל המוסיף גורע ונצטווינו שלא להוסיף על מצוות התורה ולא לגרוע מהם, כך גם אסור להוסיף על הבריאה, כי בריאה שלימה ניתנה, שלימה ונפלאה בטבעה ובסודה, מבית ומבחוץ, ואין להוסיף עליה. (ובדרך זה פירשו הראשונים טעם האיסור לסרס את המינים ולבטל מהם את כח ההולדה והריבוי, והרי זה כנגד לא תגרע במצוות התורה, ואכמ"ל).

והוא שכתב האבן עזרא "דע כי השלם שלם מאד" ואין להוסיף עליו.

 

ואהבת לרעך כמוך

חסידים מספרים שהצדיק הקדוש רמ"ל מסאסוב זכותו תגן עלינו סיפר שאת המשמעות העמוקה במצות ואהבת לרעך כמוך למד משיח ושיג של שני נכרים ברחובה של עיר. שאל גוי פלוני את אלמוני האם אתה אוהב אותי, ענה אלמוני הלא חברים אנו זה כעשרים שנה ואיך לא תבוש לשאול אם אוהב אני אותך. חזר ושאל פלוני הגד נא לי איזה שן כואבת לי. ענה אלמוני וכי איך אדע אם לא ספרת לי. חזר פלוני ושאל, "וכי איך תאמר שאתה אוהב אותי אם כלל אינך יודע מה כואב לי".

וכי איך נוכל לומר שאוהבים אנו את ישראל אם כלל אין אנו יודעים מה כואב להם, שאל הצדיק. לא די בכך שנדמה לנו שאוהבים אנו זה את זה, משמעות האהבה, להשתתף בצער הזולת, ולשמוח בשמחתו, להטות לו שכם בשעת מצוקה ולעזור בידו בשעת הצורך.

אמנם שח הצדיק שלמד הבנה עמוקה זו משיחם ושיגם של שני נכרים, ונאמן היה בכך לדרכו של הבעש"ט זכותו תגן עלינו שלימד לתלמידיו שיש לו לאדם להבין שההשגחה הפרטית יורדת עד לפרטי הפרטים בחייו של אדם, ולפיכך יש לו ללמוד מכל שעיניו רואות, אזניו שומעות, וכל חויה שעוברת עלינו, כל אלה באו מן השמים לפקוח עינים עוורות ולפתוח לב אבן.

(ובברכות ל"ב ע"ב מסופר "מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך בא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום המתין לו עד שסיים תפלתו, לאחר שסיים תפלתו אמר לו ריקא והלא כתוב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב ונשמרתם מאד לנפשתיכם כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי, אמר לו המתן לי עד שאפייסך בדברים, אמר לו אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לו, אמר לו לאו ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך, אמר לו היו חותכים את ראשי בסייף, אמר לו והלא דברים קל וחומר ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה. מיד נתפייס אותו הגמון ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום". ובמהרש"א שם כתב דאין אלה אלא דבריו של שר נכרי אך כונת הפסוק באמת לשמירת הנפש ברוחניות, אך הרמב"ם בפי"א מהלכות רוצח ושמירת הנפש הלכה ד' הביא פסוק זה כמקור לחיוב שמירת הגוף והנפש וכדברי שר נכרי זה).

אך לענ"ד יש ללמוד זאת גם מדברי התוס' במנחות (ל"ז ע"א ד"ה או קום) שהביאו בשם המדרש:

"יש במדרש אשמדאי הוציא מתחת קרקע אדם א' שיש לו שני ראשים לפני שלמה המלך ונשא אשה והוליד בנים כיוצא בו בשני ראשים וכיוצא באשתו בראש אחד וכשבאו לחלוק בנכסי אביהם מי שיש לו שני ראשים שאל שני חלקים ובאו לדין לפני שלמה".

ואף שבדברי התוס' לא נכתב מה היה פסק הדין של שלמה בחכמתו, הדברים מפורשים בדברי השיטמ"ק שם. שלמה עטף ראש אחד בסודרין ושפך קומקום של רותחין על הראש השני. שני הראשים התחילו לצעוק מכאב. אמר שלמה בחכמתו שני הראשים אחד הם! אם זה מרגיש בכאבו של זה, אם כאשר מכאיבים לזה גם זה צועק מכאב, אחד הם ולא שנים.

ועיין עוד בירושלמי מס' נדרים (ל' ע"ב):

"היך עבידא הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה".

כל בני ישראל דומים לגוף אחד ולקומה אחת, וכשפלוני פגע באלמוני הרי זה כיד ימין שפגע ביד שמאל, ואם יחזור אלמוני לפגוע בפלוני הרי זה כיד שמאל שיחזור ויפגע ביד ימין.

ובמה נחשבים אנו כגוף אחד וישות אחת כאשר מרגישים אנו בצערן של ישראל וכואבים את כאבם, וכמו שאמר הצדיק הנשגב מסאסוב "אם אין אתה יודע מה כואב לי כיצד תאמר שאוהב אתה אותי".