מחצית השקל (תשנ"ז)

מרן הגאב"ד שליט"א

מחצית השקל

"כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם" (ל' י"ב).

"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל (שם ט"ו).

הנה נחלקו רבותנו הראשונים במצוה זו, מקורה וענינה, וששה מחלוקות בדבר.

א' הרמב"ם בסהמ"צ מצות עשה קע"א כתב "שציונו לתת מחצית השקל בכל שנה והוא אמרו יתעלה ונתנו איש כופר נפשו לה'", הרי דמקור מצוה זו בפרשת כי תשא. ועוד חזינן בדברי הרמב"ם שלא מנה את הלאו כמצוה בפני עצמה, וצ"ב בטעמו. והחינוך במצוה ק"ה הלך בזה בדרכו של הרמב"ם כדרכו.

ב' הרמב"ן בפירושו על התורה (ל' י"ב) כתב דמצות מחצית השקל יש בה עשה ול"ת, ונתנו איש כפר נפשו, העשיר לא ירבה וכו', אך יש לתמוה דבסהמ"צ לא השיג בזה על הרמב"ם ולא הוסיף את הלאו למנינו וכנראה שחזר בו, אך לא ידעתי מהי משנה ראשונה ומהי משנה אחרונה.

ג' התשב"ץ בזוהר הרקיע אזהרה נ"א כתב דיש ב' לאוין במצוה זו, העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט, ונראה בדעת הרמב"ן דאין כאן שני לאוין אלא לאו אחד שלא להוסיף או לגרוע ממחצית השקל אלא לתת אותה בדקדוק, וז"פ.

ד' היראים השמיט לגמרי מצוה זו ולא כללה במנין המצוות, וצ"ע בטעמו. ולקמן נבאר שתי דרכים בשיטתו.

ה' הר"ש סיריליו בריש מסכת שקלים כתב, דאין מקור מצוה זו מריש פרשת תשא, דכל פרשה זו ענינה באופן המנין של בני ישראל בפקודתם ואין כאן מצוה לדורות אלא שלא למנותם להדיא אלא על ידי דבר אחר, ומצות מחצית השקל לדורות מקורה בריש פרשת תרומה דג' תרומות כתובות בפרשה ואחת מהן תרומת מחצית השקל לקרבנות הציבור כמ"ש גם רש"י שם.

ו' הגר"א באדרת אליהו כתב כדברי הרש"ס דאין ללמוד מצוה זו מפרשת כי תשא אלא דלא ניח"ל לומר דהמצוה בפרשת תרומה לדורות היא, וכתב דמצות מחצה"ש הוי הלכה למשה מסיני עי"ש.

ולדעת הגר"א יש לבאר את השמטת היראים, דכל מצוה שמקורה בהלמ"ס אינה נמנית במנין התרי"ג כידוע.

ולפי שיטת הרש"ס יש לתת טעם בשיטת הרמב"ם והחינוך שמנו רק מצות עשה ולא ל"ת דאם מקור המצוה אינה מר"פ תשא דמצות מחצה"ש בפרשה זו מצוה לשעה היתה לצורך מנין בני ישראל מובן דגם הלאוין שבפרשה זו מצוה לשעה הן ולא לדורות, ובר"פ תרומה הלא לא מצינו לאו, אך אין דרך זו מתיישבת לשיטת הרמב"ם, דהרי כתב שם דמקור המצוה מקרא דפרשת תשא ולא כדברי הרש"ס.

והנראה ברור בדעת הרמב"ם, בתשומת לב לדבריו בפ"א משקלים ה"א "מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ושואל מאחרים או מוכר כסות שעל כתיפו ונותן מחצית השקל כסף שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" ולמדנו מדבריו דאין כאן לאו בפני עצמו, אלא רבותא שעני חייב במצוה זו ושואל מאחרים או מוכר כסותו, מה שלא מצינו בשום מצוה דאורייתא (אבל במצוות דרבנן דפרסומי ניסא מצינו כן, בד' כוסות ונר חנוכה), דהרי כתב הרמ"א בסי' תרנ"ו ס"א דאין האדם חייב להוציא הון רב על המצוות, אבל במצוה זו נתחדשה הלכה שאף הדל לא ימעיט וחייב הוא במצוה זו אף אם אין לו, ולפי"ז בהכרח לפרש רישא דקרא "העשיר לא ירבה" בדרך זה, דאף העשיר המופלג אינו חייב להוסיף וגם בכך יש רבותא דבדר"כ צדקה נגבית לפי העושר והיכולת, וכאן חידשה תורה דכשם שהעני אינו נפטר משום שאין לו כך העשיר אינו מתחייב משום שיש לו, ולפי"ז ברור דאין כאן לאו מסויים אלא חידוש דין בעצם מצות העשה, ובאמת כבר רמז הרמב"ן לפירוש זה בפירושו עה"ת אלא שדחאו אך בדברי הרמב"ם הדברים ברורים ודו"ק בהם.

ב

ובדעת היראים שהשמיט מצוה זו נראה עיקר, דמחצית השקל אינה מצוה בפני עצמה אלא הכשר למצות התמידין והמוספין, וכבר ידוע שאין מכשירי מצוה נכללים במנין התרי"ג (וכ"כ הרמב"ם בשרש י' כידוע), אך בזה חולק עליו הרמב"ם וסייעתיה שנקטו דאין מחצה"ש הכשר בלבד אלא מצוה בפנ"ע.

וכבר נחלקו רש"י ותוס' בכתובות ק"ח ע"א במה שאמרו "תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד ליגבות", דלרש"י תורמין אף על מי שלא יתן כלל, והתוס' חלקו עליו ונקטו דרק על מי שיתן בסופו של דבר תורמין אבל מי שאינו נותן מחצית השקל באמת אין תורמין עליו ואינו בכלל קרבנות הציבור עי"ש. ולשיטת רש"י דאף מי שלא נתן מחצית השקל תורמין עליו והוי בכלל קרבנות צבור, לכאורה אין לומר דמחצה"ש הוי כחלק וכהכנה למצות הקרבנות שהרי אף מי שלא נתן מחצה"ש הוי בכלל הקרבנות והמאירי כתב בזה דברים מחודשים לחלק בין מי שנאנס ולא נתן מחצה"ש שהקרבנות קרבין גם עליו למי שהזיד ולא נתן שאין לו חלק בקרבנות ציבור, וכעין מה שאסרו דמי שאינו מודה ביוה"כ אין עיצומו של יום מכפרת עליו עיין בדבריו בכתובות ק"ח, נדרים ל"ג וריש מסכת שקלים.

(אך פשוט שאין הכרח דהא בהא תליא, דאפשר דאף לשיטת רש"י הוי מחצה"ש חלק והכשר למצות התמידין והמוספין דמ"מ ענין השקלים ביסודו הוי לקרבנות צבור, ומאידך אפשר דאף לשיטת התוס' הוי מחצה"ש מצוה בפני עצמה אף דמי שלא נתן שקלו אינו בקרבנות מכפרים עליו וז"פ).

ומ"מ נראה בדעת הרמב"ם שמחצית השקל הוי מצוה בפני עצמה ולא רק הכשר לקרבנות הצבור, ושני דינים יש בה מצוה, כפרה, המצוה הוא מצות נתינת מחצית השקל והקדשתו לגבוה, והכפרה מצד הקרבנות שקונים על ידו, ולכן הוי מצוה בפני עצמה, כנ"ל.

ג

נשים במחצית השקל

הנה מבואר במשנה בשקלים (פ"א מ"ד) דנשים פטורות ממצוה זו ונחלקו הראשונים בטעם הפטור, וארבעה מחלוקות בדבר, א' הרמב"ם שם בסהמ"צ כתב דכיון דכתיב "זה יתנו כל העובר על הפקודים" ונשים לא היו בכלל המנין ה"ה שאינם בכלל המצוה, ב' הרע"ב שם כתב דילפינן מ"ונתנו איש כפר נפשו" איש ולא אשה, ג' בקרית ספר בריש הלכות שקלים כתב דילפינן מ"כי תשא את ראש בני ישראל" ולא בנות ישראל, ד' וחידוש גדול כתב המאירי שם דנשים פטורות משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, וגם בקרית ספר כתב טעם זה, עי"ש.

ובדעת שאר הראשונים שלא עלה על דעתם לפטור נשים משום דהוי הזמ"ג י"ל בשני דרכים.

א' מלבד המצוה שיש במחצה"ש הוי גם שעבוד ממוני ואין אשה פטורה ממצות שבממון מדין מצות עשה שהז"ג דמ"מ יש עליהשיעבוד ממוני ב' באמת מה"ת אין זמן מסויים למצוה זו אלא שחייב ליתן מחצה"ש בכל שנה ושנה, ורק חכמים תיקנו זמן שמכריזין על השקלים משום דבר"ח ניסן יש תרומה חדשה, וכיון שהמצוה מה"ת אין לה זמן ורק חכמים הם שקבעו זמנה אין זה בכלל הזמ"ג, וצ"ע עדיין.

ולכאורה יש לתמוה על שיטת הרמב"ם בזה, דהנה נחלקו בירושלמי שם (פ"א ה"ג) בביאור הכתוב כל העובר על הפקודים, לחד מ"ד הכונה לעוברי הים דהיינו כל שעבר בים סוף ביצי"מ, ולאידך מ"ד כל שעבר להימנות, ונחלקו אם כהנים חייבים במחצית השקל עי"ש. והרמב"ם הרי פסק שם (בפ"א ה"ז) דכהנים חייבים במחצה"ש, וא"כ למה נשים פטורות הלא אף הן עברו בקריעת ים סוף, וראיתי שבפיה"מ שם אכן נקט הרמב"ם דכהנים פטורים ממחצה"ש וכדעת ר' יהודה שם (בפ"א מ"ג) וזה כמ"ד דרק מי שהיה בכלל המנין נתחייב, וכנראה שהרמב"ם חזר בו במשנה תורה, ולפי"ז נראה דמה שכתב בספר המצוות דנשים פטורות מקרא דכל העובר על הפקודים אינו אלא למה דהוי ס"ל מעיקרא בפירוש המשנה דכהנים פטורים, אבל למה שהסיק בהלכות שקלים דכהנים חייבים, ע"כ אין לפטור נשים משום שלא עברו על הפקודים להימנות דגם כהנים לא נמנו, וע"כ ינקוט כאחד מן הטעמים הנ"ל לפטור נשים ודו"ק בזה.

ד

בן י"ג במחצית השקל

נחלקו הראשונים ממתי חייב אדם במחצית השקל, הרמב"ן כתב להדיא בפירושו על התורה דדין מצוה זו ככל המצוות שבתורה ומשנעשה בר חיובא ע"י שתי שערות כשהוא בן י"ג שנה חייב במחצית השקל כפי שהוא חייב בכל המצוות וכך דעת הרמב"ם, אך רבים מן הראשונים נקטו דאינו חייב במחצה"ש עד שיהיה בן כ' כיון דלא באו לכלל המנין אלא בני כ' שנה, כן דעת רש"י מנחות מ"ו, הרוקח בסימן רלב, בחנוך מצוה ק"ה, הרע"ב במס' שקלים שם, וכך נקט הרמ"א בסי' תרצ"ד שם כתב דבמנהג זכר למחצית השקל רק בני כ' נותנים עי"ש.

ולהגר"א יש בזה שיטה ממוצעת, דבן י"ג חייב אבל אין ממשכנין אותו עד שיהיה בן כ', עיין בהגהות הגר"א בשקלים ג' ע"ב, וצע"ג בשיטתו דאם בן י"ג חייב מה"ת למה אין ממשכנין אותו עד שיהא בן כ'.

ונראה לפי המבואר לעיל דיש שני דינים במחצית השקל, מצוה, וכפרה, ובן י"ג מצווה במחצית השקל כשם שהוא מצווה בכל מצוות התורה, אבל כל עוד אינו בן כ' אינו בר כפרה ואין לו חלק בקרבנות ציבור ומשום כך אין ממשכנים אותו, דלא משום קיום המצוה ממשכנין אלא משום כפרה (ועיין ברבינו בחיי בפרשתינו דאין ממשכנין עד שיהא בן כ' כיון שאינו בר כפרה, אך מ"מ נקט הגאון דמצוה עליו לתת מחצה"ש מצד עצם מצות הנתינה).

ה

נשים בתפילת המוסף

בשו"ת בשמים ראש סימן פ"ט דנשים פטורות מתפלת המוסף, דכיון דפטורות ממחצית השקל ממילא פטורות הן מתמידין ומוספין, וכיון דתפלת מוסף כנגד קרבן מוסף הוא, פטורות הנשים מתפלת המוסף, ורבים מן האחרונים שתמהו על דברים אלה, עיין שואל ומשיב מהדורא ב' חלק ב' סימן נ"ה, שו"ת בית יצחק או"ח סימן י"ז, באר יצחק או"ח סימן כ', ועמודי אור סי' ז'.

(וידוע הפולמוס הגדול מסביב לספר זה, זקנינו מהר"ם בנעט בשו"ת פרשת מרדכי סימן ה' יצא חוצץ נגד ספר זה ובשו"ת חת"ס או"ח סימן קנ"ד כינהו "כזבי הרא"ש" (ואף שבמהדורות שונות תיקנו לשונו ל"כתבי הרא"ש" באמת נראה שאין כאן טעות הדפוס דהלא החת"ס הסתייג מספר זה בשני מקומות נוספים, עיין יו"ד סי' שכ"ו ואהע"ז ח"א סימן ס"ט).

והאחרונים הנ"ל הקשו על דברי הבש"ר כמה קושיות. א. וכי לר' יהודה דכהנים פטורים ממחצית השקל פטורים הם גם מתפלת המוסף, והלא אין זה מתיישב על הלב, ב' לשיטת רבים מן הראשונים דאינו חייב במחצה"ש עד שיהיה בן כ' ה"ה דאינו חייב בתפלת המוסף עד שיהיה בן כ' ועד שיהיה בן כ' לא יוכל לעבור לפני התיבה ולהוציא אחרים יד"ח ומעולם לא שמענו הלכה רחוקה זו.

(ויש לתמוה על מה שכתבו בשו"ת שערי דעה סימן י"ז ובתורה תמימה על התורה בפרשתנו אכן לחדש חידוש זה לפי דברי הבשמים ראש, ומשמע מדבריהם דניחא ליה בחידוש, ובאמת תימה הוא).

וראיתי בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן צ' שנתקשה גם בתפלת שחרית ומנחה דכיון שאמרו (ברכות כ"ו ע"ב) דתחת קרבנות תקנום, ונשים פטורות לא רק מן המוספין אלא מן התמידין למה חייבות בשחרית ומנחה, אך באמת פשוט לחלק בין שחרית ומנחה דאף דתוקנו תחת קרבנות מ"מ רחמי נינהו ועיקר ענינם בקשת צרכים, לתפלת המוסף שכל ענינו במקום תפלת המוסף ואין בו רחמי ובקשת צרכים כלל וז"פ.

וע"כ צריך לחלק בא' משני פנים, א' אף אם אינם בכלל קרבנות הציבור ישנן בכלל תפלת המוסף דחכמים השוו מדותיהם ולא חילקו בין תפלה לתפלה, וכיון שנשים חייבות בתפלה משום דאף הן "בעי חיי" כמבואר בברכות (כ' ע"ב) שוב תיקנו שיהיה דינם כאנשים וחייבות הן בכל התפלות, כשם דחזינן דלא חילקו בין תפלת ימי החול שיש בהם רחמי ובקשת צרכים לתפלת שבת שאין בהם בקשת צרכים, כך לא פליג בין שחרית למוסף, ב' אף אם הן פטורות ממחצית השקל מ"מ יש להן חלק בכפרת קרבנות הציבור, ובאמת כך מסתבר, דאטו יעלה על הדעת שקרבנות הצבור ותקנתם אינם אלא למען מחצית העם בלבד ונשות ישראל אינם בכללן אתמהה, ומשום כך נראה יותר דאף שאינן בכלל מחצה"ש, הרי הן בכלל קרבנות הציבור וממילא חייבות הן אף בתפילת המוסף, ואף לשיטת התוס'. ואף לשיטת התוס' דכתובות דמי שאינו שוקל אין לו חלק בקרבנות הציבור, אין זה אלא במי שחייב ואינו ממלא חובתו ולא בנשים שפטורות. הגע בעצמך אטו כהנים לבן בוכרי דגם אין להם חלק בתמידין ומוספין, וע"כ דגדר הענין הוא שחלק של כלל ישראל תורם קרבנות לעם כולו ואין זה תימה כלל.

וראיה לדרך זה מהמבואר בסוף סימן מ"ז דנשים חייבות לומר פרשת התמיד, ואת"ל דאין להן חלק בתמידין למה תאמרנה פרשת התמיד וע"כ דאף הן בכלל תמידין ומוספין אף שפטורות הן ממחצית השקל ודו"ק.

ו

במהות המצוה

הנה צריך ביאור למה כתב הרמב"ם הלכות שקלים בספר הזמנים ולא בספר העבודה או הקרבנות וכך סידר רבינו הקדוש מס' שקלים בסדר מועד ולא בסדר קדשים, ונראה מזה דבאמת אין הגדרת המצוה "לתת מחצה"ש לקרבנות" אלא עצם המצוה ומהותה לתת מחצה"ש בכל שנה ושנה וכלשון הרמב"ם בריש הלכות שקלים ורק בפ"ד ה"א כתב "תרומת הלשכה מה יעשה בה לוקחין ממנה קרבנות צבור" דזה דין תרומת הלשכה אבל אין זה הגדרת המצוה. וגם בסהמ"צ סידר הרמב"ם מצוה זו בהדי כל מצוות המועדים קנ"ד - קע"א (מחצית השקל). ועוד נראה לדייק כן דהנה דרכו של הרמב"ם בסהמ"צ לכתוב לא רק מעשה המצוה אלא גם ענינה ומהותה כבמצ"ע כ' "לבנות בית לעבודה" (וכעי"ז בה"א בביהב"ח ובפרטי המצוה שם), ובמ"ע ל"ג "ללבוש בגדים לעבודה" (וכעי"ז בפ"י ה"ד מכלה"מ ובפרטי המצוה שם) אבל בהלכות שקלים ובמצ"ע קע"א לא כתב לתת מחצה"ש לקרבנות אלא כתב לתת מחה"ש בכל שנה ושנה, ונראה מזה דעצם המצוה ויסודה לתת מחצה"ש בזמן ידוע בכל שנה ושנה, ומילתא אחריתא היא ששקלים אלה מיועדים לקרבנות הציבור.

ובהלכות שקלים (פ"ג ה"ח) כתב הרמב"ם דאין מצוה זו נוהגת אלא בזמן הבית ובקר"ס שם כתב דכך משמע מלישנא דקרא וכ"ה בסמ"ג מ"ע מ"ה "שנאמר ולקחת את כסף הכפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד בזמן שעבודת אהל מועד נוהגת ובזמן שבהמ"ק קיים נותנים את השקלים", וקשה למ"ל דרשה ודיוק לד"ז והלא כיון שאין קרבנות למ"ל מחצה"ש, אלא נראה כנ"ל דאף כשאין קרבנות הו"א דמ"מ לא נפטר ממחצית השקל. (אך ברע"ב ראיתי שכתב באמת דכיון דאין קרבנות אין מחצה"ש אך אין מדבריו סתירה לדרכנו דגם בכונתו י"ל דכיון דזה דין תרומת הלשכה שקונים ממנו קרבנות צבור אינו נוהג אלא בזמן שיש קרבנות, אמנם י"ל בכ"ז לשיטת הרמב"ם דמקריבין אע"פ שאין בית דניחא לפי"ז דצריך גזה"כ לפטרו ממחצה"ש, אך באמת זה אינו דאף דאפשר להקריב כשאין בית אך אין חיוב לעשות כן כמ"ש החינוך וכן הסכמת האחרונים וכמ"ש וא"כ כיון דהקרבת הקרבנות אינה חיוב פשיטא דאין מצות מחצית השקל נוהגת וז"פ).

והנה מבואר בב"ב ט' ע"א דמצוה לתת צדקה שלישית השקל בכל שנה ודרשינן לה מקרא דנחמיה עי"ש ובריטב"א שם דבירושלמי מבואר דיסודו ממצות מחצית השקל וכ"ה בשאלתות דר' אחאי שאילתא ס"ד (בפרשתנו) ומשמע שם דהוי דרשא גמורה וכ"כ בהעמק שאלה ועוד כתב שם דסכום זה שוה בעני ובעשיר כמו מחצה"ש ועכ"פ נראה דהוי אסמכתא, ולכאורה צ"ב מה ענין מחצה"ש לצדקה דעלמא והלא מחצה"ש לקרבנות ציבור הוא, ולהנ"ל ניחא דגדר מחצה"ש הוא עצם הנתינה, דכל אחד חייב ליתן להקב"ה מחצה"ש בכל שנה אלא שדין שקלים אלה שקונים מהם קרבנות ציבור, אך ביסודו גדר משותף יש למצוה זו עם מצות הצדקה, ואפשר עוד דמחצה"ש לצרכי ציבור הוא דהיינו קרבנות הציבור וכל צרכי העבודה וגם מלמדי תינוקות ומגיהי ספרים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כמבואר בכתובות ק"ו ע"א, וילפינן מיניה דצריך אדם להרים בכל שנה לצרכי הציבור. (וילפינן ממחצה"ש דיש חיוב ליתן סכום זה המסוים בכל שנה ושנה מה שלא ידענו מעיקר מצות הצדקה).

ולפי דרך זה ודאי מסתבר דאף אם נשים פטורות ממחצית השקל יש להם חלק בקרבנות הציבור וחייבות בתפלת המוסף, ודו"ק בזה היטב.