מי יחיה משומו אל

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 

"וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משומו אל" (כ"ד כ"ג)

 בא וראה, "מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו" (סנהדרין ק"ה ע"ב) הנה טרם שובו אל ארצו בחרפה ובזיון, דבר מה בפיו של בלעם. נושא הוא את עינו השתומה לעבר העתיד, לראות את הבלתי נודע. "וישא משלו ויאמר: "אוי מי יחיה משומו אל" כאומר "מי יכול להחיות את עצמו משומו את אלה, שלא ישים עליו הגוזר את אלה" (רש"י). ומה מאוד יש לעיין, לידע את טיבה של נבואה זו.

 ונראה בהקדם הבנת הכתוב 'משומו אל' דאל מהותה של מלכות ישמעאל ירמזו הדברים. הן זאת ידענו מה שאמרו חכמים בסוד גלות וגאולה, דגלותינו זאת שהסגירנו ביד אדום קשה שבגלויות היא ונוסף עליו רשעת בני ישמעאל ועינינו רואות וכלות בגבור עלינו ידי אויב, בשפך דם ישראל כמים ואין לא-ל ידינו להושיע.

 ומה טעם כבדו ידי ישמעאל להצר ולהרע לישראל עד כי יבוא שילה ויז נצחם ובכוחו יבצור רוח נגידים?

 ראה מה שאמרו חכמים בסוד שם "ישמעאל" דזכה ישמעאל מה שלא זכו שאר אומות ונזכר שם של מעלה בשמו, כשם שזכו ישראל נזר הבריאה להיות אגודים ומיוחדים בשמו של מלך.

 וכבר נרמזו הדברים במאמר התנא האלקי רבי אליעזר הגדול:

 "אמר בלעם, הקב"ה שם שמו לישראל, הואיל והשוה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל אוי מי יחיה בימיו שנאמר 'אוי מי יחיה משומו אל'" (פרקי דר' אליעזר פרק ל').

 ניבא בלעם ונתפאר בערפילי חשך, בימי האופל שיבואו להם לישראל מזרעו של ישמעאל, בנחלי דם ודמע בגבור יד אויב, ואין לישראל מציל.

 מי יחיה, מי יכול להחיות את עצמו משומו את אלה, "משומו אל", מישמעאל.

 "אמר בלעם, מכל שבעים לשון שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו אלא לישראל ולישמעאל שנאמר 'וקראת שמו ישמעאל' וכיון שהשוה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל 'אוי מי יחיה משומו אל' אוי מי יחיה בימיו, כך דרשו בפרקי דר"א (רבינו בחיי).

 וכבר הבטיחה תורה במהות אומה הרשעה, זו של ישמעאל וזרעו "והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו" האומה הישמעאלית אינה יודעת רחמים, מהותה בהרג ובחמס, לשפוך דם נקי ולשמוח באנקת אביונים.

 "והוא יהיה פרא אדם ידוע שבכל מקום יבוא שם התואר אחר שם העצם כמו 'ועיר פרא' וכמו 'איש נבון' 'איש חכם' 'אדם טוב' 'אדם רע' שם העצם קודם, ולא נמצא (כמעט) בשום מקום במקרא שם התואר קודם, ויתכן לומר שכאן רמז רמז שעיקרו יהיה פרא ושם אדם יהיה טפל אצלו לשם פרא, כי זה יהיה העיקר" (מהרי"ל דיסקין שם).

 "פרא אדם" ולא "אדם פרא", זו מהותו של ישמעאל.

 כדברי נבואה אמר בדמע החסיד שבכהונה מרנא החפץ חיים זצ"ל (כפי שהעיד בשמו הר"ר שמעיה אליעזר דיכובסקי בספרו "בנאות דשא") באופיים של בני ישמעאל:

 "הנה התורה הקדושה אומרת על ישמעאל 'והוא יהיה פרא אדם' והלא ידוע כי התורה שלנו היא נצחית, ואם היא אומרת על ישמעאל 'והוא יהיה פרא אדם' הרי משמעותו שישמעאל ישאר לנצח פרא אדם. ואפילו יתאספו כל עמי התרבות שבעולם וירצו לחנך את ישמעאל ולעשותו כבן תרבות שלא יהיה 'פרא אדם' הלא ודאי לא יוכלו בשום אופן ולא יעלה בידם כלל כי לא בן תרבות הוא, דהא התורה העידה עליו שיהיה 'פרא אדם' ויהיה פירושו גם לעתיד לנצח, והוסיף ואמר: "אוי! מי יודע מה הפרא אדם הזה עלול עוד לעשות לעם ישראל באחרית הימים".

 והדברים, הלא הם חקוקים בדם ואש, בתולדות ימי ישראל.

 ברם, על אף זאת דרשו חז"ל שם ישמעאל גם לומר שישמע א-ל נאקת ישראל וישיב גמול למחרפיהם ולוחציהם: "ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל שעתיד הקב"ה לשמוע בנאקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות באחרית הימים" (ילקו"ש מלכים א' ר').

 שם העליון רמוז בשמו של ישמעאל לא לחוסנו יהיה, אלא לטובתם של בני ישראל, ישמע א-ל ויענה את ישראל מבור גלותם להשיב גמול לשונאיהם, להשקותם מקובעת כוס התרעלה.

 'נאקת' ישראל ישמע א-ל, מה טיבה של נאקה, ראה מש"כ הגה"ק בעל באר מים חיים (בספרו שער התפילה) בסוד נאקה מעשרת לשונות התפילה. דמשזועק האדם מעומק צרותיו ולא ידע לבטא בשפתיו ולהודיע פשר מכאובו ורפואתו כי אם קול זעקה ובכייה, חשובה ומקובלת זעקה זו והיא שקראוה רבותינו "נאקה" מלשונות המיוחדים לתפילה. לא בכדי אמרו חכמים, כי "ישמע א-ל" אף אם זעקה היא ולא נדע איזהו המכאוב שנבקש להסירו תחילה, נאקה היא, וישמע קוב"ה נאקת העם.

 "'אוי מי יחיה משומו אל' אמר ר"ל אוי למי שמחייה עצמו בשם א-ל, ורבי יוחנן אמר אוי לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה לזה" (סנהדרין ק"ו ע"א).

 מעומק בור גלות, משתכפו עלינו צרות ונעטפו ישישים עם עוללים בחוצות, נישא לבבנו אל כפים באמונת אומן, כי יעלה קולינו השמימה לחלצינו ממיצר, ומהרה תוושע יהודה ולא ישמע בה כי אם קול ששון ושמחה.