מפי עצמו אמרן

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"קללות שבתורת כהנים בלשון רבים נאמרו ומשה מפי גבורה אמרן, קללות שבמשנה תורה בלשון יחיד נאמרו ומפי עצמו אמרן" (מגילה ל"א ע"ב).

 הנה רבים נתקשו בביאור דברי הגמ' דלכאורה משמע מהם דתוכחה שבמשנה תורה אמר משה מעצמו ולא מפי הגבורה, והלא פרשה זו מחמשה חומשי תורה היא וכי אין כל הכתוב בה דברי אלקים חיים. ועי"ש בתוס' שכתבו "מפי עצמו אמרן וברוח הקודש", וברש"י שם כתב "משה אמרן מאליו".

 וכבר כתב רבינו בחיי (דברים כ"ט ו') "ודע כי התוכחות שבפרשה זו נאמרו בלשון משה לא שאמר משה מפי עצמו, שהרי קבלה בידנו שכל התורה כולה מבראשית עד לעיני כל ישראל הכל כתב משה מפי הגבורה", ועיין עוד מה שכתב הרמב"ן (ויקרא כ"ו ט"ז) "משה כי אמרן מפי עצמו אמרן כי הגבורה עשתה משה שליח בינו ובין בני ישראל".

 ובדרשת הר"י אבן שועיב (מתלמידי הרשב"א) פרשת בחוקתי כתב ביאור מחודש דבאמת פשוט דכל התורה כולה נאמרה מפי ה', אלא דקללות שבתו"כ "אמרן הוא ובית דינו וזהו מפי הגבורה" אבל אלה שבמשנה תורה "מפי ה' וזהו מפי עצמו", וכונתו שאלה שבתו"כ נאמרו ע"י הקב"ה ובי"ד של מעלה אבל קללות שבמשנה תורה מפי ה' לבדו עי"ש.

 אמנם יש מגדולי עולם שפירשו את הדברים כפשוטן וכמשמע מדברי רש"י ותוס' בפשטותן. עיין תורי"ד במגילה שם "אי קשיא היכי מצינן למימר דמשה מפי עצמו אמרן והא כתיב בהו אלה דברי הברית אשר צוה ד' לכרות את בני ישראל מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב. תשובה ציווהו הבורא שיכרות עמהם באלות ובקללות אבל מ"מ אלה האלות עצמן לא ציוהו הבורא אלא ציוהו שיקללם אם יעברו על התורה ומשה קיללם מפי עצמו ומש"ה לא כתיב בהו והכיתי אתכם אלא יככה ה'" וכ"כ באור החיים (דברים א' א') ולכאורה הדברים מחודשים כמבואר. ובביאור הדברים כתב בשו"ת מהרש"ם ח"ג סימן ר"ד דבשעה שאמר משה קללות אלה אכן מפי עצמו אמרן אלא שהסכימה דעתו לדעת המקום ושוב אמר לו הקב"ה לכתבן והסכים הקב"ה על ידו, וכשנצטוה מפי הגבורה לכתוב בספר נעשו הדברים חלק מתורת ה', עי"ש.

 ובספר אהל יעקב להמגיד מדובנא פרשת דברים הביא בשם הגר"א "ארבעה ספרים הראשונים היו נשמעים מפי הקב"ה בעצמו דרך גרונו של משה לא כן ספר דברים היו ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו את דברי הנביאים". וכונתו דודאי שמשה שמע את הדברים מפי ה' אלא שהוא מפי עצמו מסרן לבני ישראל.

 ובישמח משה (פרשת תשא) כתב ממש היפך הדברים בביאור גדר מפי עצמו "ר"ל שלא בא לו שום דיבור קודם רק שבשעת מעשה נדבר בו רוח ה' בפיו" עי"ש.

 ועיין עוד מש"כ בזה במהר"ל ביאור נפלא בתפארת ישראל פרק מ"ג.

 וראה מה שכתב בזה בזוה"ק (ויקרא ז' ע"א) "משה ידבר והאלקים יעננו בקול (שמות יט יט), באתר דא אתכללו מלין עלאין, הא אוקמוה, והאלקים יעננו בקול, בקולו של משה, בההוא קול דאחיד ביה משה הכא אית לאסתכלא, דהא אפכא הוה, דכתיב (שם כ א') וידבר אלקים והכא כתיב משה ידבר. אלא אית דאמרי, בגין דכתיב, (שם טז) ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלקים, ועל דא משה ידבר, והאלקים יעננו, בגין דלא אשתכח מלה באורייתא מפומיה דמשה בלחודוי. ודא הוא דאוקמוה, קללות שבמשנה תורה, משה מפי עצמו אמרן, מעצמו לא תנינן, אלא מפי עצמו, הללו מפי הגבורה, והללו מפי עצמו, מפי ההוא קול דאחיד ביה, דאקרי הכי ושפיר מלה: ובספרא דאגדתא דבי רב אמרי, אע"ג דאורייתא מפי הגבורה אתמר, כולה מפי עצמו של משה כמו כן אתמר, ומאי איהו, כגון קללות שבמשנה תורה, ולבתר אתכלילן בגבורה, הה"ד משה ידבר והאלקים יעננו בקול, משה ידבר, דא קולו של משה, והאלקים יעננו בקול, דא גבורה דאודי ליה ההוא קלא, הה"ד דכתיב יעננו בקול, בההוא קול דמשה". והדברים נפלאים.