מצוות שאדם דש בעקביו

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"והיה עקב תשמעון" (ז' י"ב)

אלו מצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון (רש"י שם)

 כיוצא בזה דרשו בעבודה זרה (י"ח ע"א) על הפסוק "עוון עקבי יסובני" (תהלים מ"ט) "עבירות קלות שאדם דש בעקביו מסובין עמו לעולם הבא".

 והדברים פלא הלא שכר המצווה המובטח לנו בפרשה זו הוא מופלג מאד, הברית והחסד, פרי אדמתך ופרי בהמתך, שגר אלפיך ועשתרות צאנך, ומסתבר דרק בשכר המצוות הגדולות והקשות יובטח לאדם שכר מצוה בהאי עלמא ובודאי שכר גדול ומופלג כ"כ, וכאן הדגישו חז"ל וכך פירשו כונת התורה דדוקא על מצוות קלות שאדם דש בעקביו, מובטח לנו כל אלה, והמאמר אומר דרשני.

 ונראה בזה, דהנה המצוות הקלות הן הן הנוהגות יום יום שכבר הורגלנו בקיומן משחר ילדותנו, כגון תפילה וק"ש, ברכות הנהנין וברכות המצוה, קלות הן לעשותן וכאילו שפתינו מעצמן כבר ממללות ברכות ותפילות אלו, אבל קשות הן עד למאד להתרגש מהן ולהרגיש בהן התרוממות רוח ושמחת הנפש. ישפוט כל אחד ואחד בעצמו, איזו ברכה הוא מברך בכונה יתירה, ברכות התורה שבכל יום ויום, ברכת שהכל שהוא מברך תדיר על המים, או ברכת האילנות שהוא מברך בימי ניסן, הלא ברור שרב האנשים מתרגשים בברכת האילנות, כאשר אחת לשנה מקבץ אדם מסביבו את ילדיו ויוצא אתם לשדות ופרדסים לחפש שני אילנות פרי המלבלבים ביופים, ומברך עליהם, אף שברכה זו מדרבנן היא ואינה חובה גמורה. לא כך בברכת התורה שהיא חיוב דאורייתא, אך כיון שברכה זו נאמרת בכל יום ויום, תרדמת ההרגל שולטת בה, להקהות כל רגש ולעמעם כל התרוממות הלב.

 ואלה הן המצוות הקלות שאדם דש בעקביו, וכשם שהוא מהלך מאליו ואינו צריך תשומת לב על כל צעד ושעל כך גם במצוות אלה שקיומם קל וכוונתם קשה עד למאד.

 וזה שהבטיחה תורה "והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם" ושמרתם מלשון "ואביו שמר את הדבר" ויש בלשון הזה לשון ציפייה, וכמו שאמרו "נפשי לה' משומרים לבוקר", אם תצפו ותחכו למצוות אלה בהמיית הלב והתעוררות הנפש, אזי מובטח לכם "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד" וכו'.