מצוות שנצטוו במרה (תש"ס)

מרן הגאב"ד שליט"א

שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו (ט"ו כ"ה).

"במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינים" (פרש"י).

מבואר מדברי רש"י דנצטוו על השבת במרה לפני מתן תורה וכך מבואר בסנהדרין (נ"ו ע"ב), שבת (פ"ז ע"ב), והוריות (ח' ע"ב), וקשה דהלא נכרי ששבת חייב מיתה כדאיתא בסנהדרין (נ"ח ע"ב), והרי דעת רש"י בע"ז (ג' ע"א) דהאבות וזרעם דין בן נח היה להם וז"ל "אברהם בן נח היה שלא היה בשעת מת"ת", וכ"כ עוד שם (בדף נ"א ע"א) דכל זמן שלא ניתנה תורה אף ישראל נקראו בני נח, וא"כ איך נצטוו על שמירת השבת במרה.

ומצינו לאחד הראשונים שעמד על שאלה זו, האור זרוע בפתיחה להל' ערב שבת הקשה כן, וכתב דלא ניתנה להם השבת אלא לסימנא בעלמא ולא ניתנו הלכותיה עד סיני עי"ש.

ותמוה לכאורה מגמ' ארוכה בשבת (פ"ז ע"ב) דאיתא שם דלמ"ד במרה נצטוו על השבת קשה איך נסעו מרפידים ביום השבת, ותירצו "אשבת אפקדו אתחומין לא אפקדו", הרי להדיא דציווי גמור נצטוו במרה אלא שלא נצטוו על התחומין אלא על המלאכות, וכך משמע מפשטיה דקרא בהמשך פרשתנו כמ"ש רש"י (ט"ז כ"ב - כ"ח) כשירד המן ביום הששי לחם משנה ושאלו למשה מה יום מיומיים ונזכר משה שלא אמר להם מה שצווהו הקב"ה על השבת, והקב"ה הקפיד ואמר עד אנה מאנתם עי"ש, הרי שנצטוו ממש על השבת.

ובדרך זה תמה אני אף על החתם סופר בשבת שם שכתב בשם ספר נחלת יעקב שלא נצטוו במרה אלא לעסוק בהלכותיה של שבת ולא לקיים מצוותיה וכמו פרה אדומה, אך גם זה תמוה מגוף הסוגיה דמוכח שם שנצטוו לקיים מצות השבת ולשומרה כמבואר.

והנראה בגוף הקושיא, דגם במה שנצטוו במרה דין ישראל עליהם, וכלשון חז"ל בהוריות (ח' ע"ב) "עשר מצוות נצטוו ישראל במרה", הרי לן דגם מה שנצטוו במרה כבר נצטוו בתורת ישראל, דמשעה שיצאו ממצרים לעבר הר סיני כבר התחיל בהם דין ישראל, והלא אף מצות קידוש החודש נצטוו לפני מעמד הר סיני, ופשוט דהוי ככל המצוות שנצטוו בסיני, דהנה בגמ' שם אמרו "איזה היא מצוה שנאמרה בתחלה הוי אומר זו עבודת כוכבים, והא אמר מר עשר מצוות נצטוו ישראל במרה", והקשו התוס' למה לא הקשו בגמ' ממילה ומשפיכות דמים, ותי' "הכא נצטוו ישראל והתם בני נח", הרי לן להדיא דהמצוות שנצטוו במרה דין ישראל עליהם, וז"פ וברור.

והנה בשו"ת בנין ציון (ח"א סי' צ"א) חידש דאף שאמרו חכמים מל ולא טבל כאילו לא מל, מ"מ מותר לו לשמור שבת בין מילה לטבילה ואינו בכלל גוי ששבת, כיון שבמרה נצטוו על השבת, והרי במרה היו בין מילה לטבילה וכ"כ בשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' שנ"א) עי"ש. והנה לפי"ד האור זרוע שלא נצטוו במרה על שמירת השבת ממש ולא נאמר להם אלא לסימנא בעלמא, וכן לפי"ד הנחלת יעקב שלא נצטוו אלא לעסוק בהלכותיה אין להביא ראיה ממרה דמותר לו לשבות בין מילה לטבילה, אך לפי מה שנתבאר עיקר דבמרה נצטוו על שמירת השבת כולל הלכותיה לכאורה נכונים דברי האחרונים הנ"ל.

אך באמת נראה דאין לדמות כלל גר שמל ולא טבל לבני ישראל במדבר, דאף שחז"ל דימו ביבמות (מ"ו ע"א) את הגר לבני ישראל שנכנסו לברית במילה וטבילה, אין זה אלא דמיון כללי לענין יסודות הגרות והאופן שבו אדם נכנס לחסות תחת כנפי השכינה, דהיינו במילה טבילה והרצאת דמים , אבל אין לדמות גר שמל ולא טבל לאבותינו לפני הטבילה, דא"כ יתחדש שגר זה שמל ולא טבל חייב לשמור את השבת, שהרי במרה נצטוו על השבת, ודבר זה מודי כו"ע שאינו נכון, וע"כ לא חידשו אלא שהוא רשאי לשבות אבל ודאי אינו חייב לעשות כן, וע"כ שאין בזה דמיון כלל, ושאני בני ישראל במדבר דמשעה שיצאו ממצרים לקבל את התורה כבר היה להם דין ישראל, וכמו שכתב רש"י ביבמות שם במה שלמד ר' אליעזר דגר שמל ולא טבל הוי גר מאבותינו שמלו ולא טבלו, וכתב רש"י "אבותינו שמלו כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני שכינה", הרי לן דמשיצאו ממצרים לקבל התורה כבר יצאו מכלל בני נח, ולא מסתבר לומר דבזה גופא נחלקו ר"א וחכמים דלחכמים דאינו גר עד שימול ויטבול ה"נ לא יצאו מכלל ב"נ עד שיטבלו ויקבלו התורה בפועל, אלא דאף לחכמים יצאו מכלל ב"נ כשיצאו ממצרים ומלו, אלא דמ"מ אינו גר עד שיטבול דגם אבותינו לא נכנסו לברית שלמה לחסות תחת כנפי השכינה אלא משטבלו וקבלו תורה בסיני, ודו"ק בכ"ז.

ב

ובעיקר השאלה בגר שמל ולא טבל אם מותר לו לשמור את השבת כבר כתבתי במק"א דמותר לו לשבות שבת וללמוד קצת תורה וכמבואר בתו"י ביבמות (מ"ח ע"ב) דכיון שדעתו להתגייר מותר לו לשמור את השבת עי"ש, ועיין עוד בדברים רבה (פרשה א' כ"א) "עכו"ם ששמר את השבת עד שלא קיבל עליו למול חייב מיתה", ומשמע דלאחר שקיבל עליו למול ולהתגייר כבר מותר לו לשמור את השבת אף שעדיין לא מל בפועל, ויסוד הדבר, דכיון שרצונו לשמור את השבת כהכנה לכניסתו לברית ולקבל עול התורה אינו בכלל גוי ששבת, דאמרו חז"ל (דברים רבה פ"א כ"א) משל למלך ומטרונה יושבים ומשיחין זה עם זה מי שבא ומכניס עצמו ביניהם חייב מיתה, ונראה דרק גוי ששומר שבת כגוי חייב מיתה ולא בנכרי השומר שבת של ישראל דהיינו כהכנה לגרות וכדו', דכששומר שבת כהכנה ליהדות וכדי להרגיל את עצמו במצות השבת אינו זר במצות השבת, וכן נראה לגבי תינוק שנמצא במקום שמחצה ישראל ומחצה עכו"ם, דחייב בשבת מספק שמא ישראל הוא, ואף אם קמי שמיא גליא שנכרי הוא אינו בכלל "נכרי ששבת", דאינו שומר שבת אלא משום הצד שישראל הוא.

וכתבתי בתשובה דכן הדבר גם לגבי נכרי שעסק בתורה חייב מיתה (כדאיתא בסנהדרין נ"ט ע"א), דבשעה שבא להתגייר מותר ללמדו תורה וכמ"ש המהרש"א בשבת (ל"א ע"א), דרק כשלומד תורה בתור גוי חייב מיתה ולא כשבא להתגייר (אמנם רעק"א (תשובה מ"א) חלק בזה על המהרש"א עי"ש והארכתי בתשובה).

והנה כתב הפנים יפות בפר' יתרו דבמרה נצטוו רק על כללות מצות השבת ולא על פרטי המלאכות ואלה נמסרו רק בהר סיני ונרמזו באלה הדברים, וצ"ב לדבריו מה ענין כללות השבת שנצטוו במרה ומה כלול בה, ואפשר דבמרה נצטוו רק על מצות השביתה מהטורח והעמל, וכעין מש"כ הרמב"ן (ויקרא כ"ג כ"ד) בביאור מצות עשה דשבתון דיש להמנע מכל טורח ועמל וכ"כ הריטב"א בשמו בר"ה (ל"ב ע"ב) כידוע, ומ"מ פשוט ליה דבמרה נצטוו על שמירת השבת ולא רק להתעסק בהלכותיה, וכ"ה בתוס' שם במס' שבת ד"ה כאשר צוך שהקשו ממה שאמרו שם בדף (קי"ח ע"ב) "אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה וכו'", והלא לא היתה זו שבת ראשונה כיון שנצטוו במרה, הרי שנקטו לדבר פשוט דבמרה נצטוו לשמור את השבת עי"ש.

והנה ל"ט מלאכות נלמדו ממלאכת המשכן, וצ"ע איך שמרו וידעו במרה מהן ל"ט המלאכות כ"ז שלא נצטוו על עשיית המשכן, ונראה מזה כמ"ש הפנ"י דבמרה לא נצטוו אלא על כלליות ענין השביתה אך באמת קשה גם על זה, מהא דשבת (פ"ז ע"ב) דהקשו מתחומין, ומ"מ נראה דכשנצטוו על השבת בסיני מיד נצטוו על כל פרטיה ודקדוקיה מהלכה לממ"ס אף שעדיין לא נצטוו על פרטי עשיית המשכן, וא"כ אפשר דה"ה במרה כבר נצטוו על ל"ט מלאכות שנמסרו למשה מהקב"ה.

ג

ובזה נראה לדחות מש"כ הפני יהושע בשבת (מ"ו ע"ב) לחדש דאף דמשאצל"ג פטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת, אין זה אלא פטור מעונש משום דקרא דכל העושה בו מלאכה יומת איתקש למלאכת המשכן, אבל מ"מ איסור דאורייתא יש בו שהרי נצטוו במרה קודם ציווי המשכן וכן נצטוו בלא תעשה כל מלאכה במתן תורה לפני ציווי הקמת המשכן, (ועי"ש שחזר בו משום שמצא ראיה דלר"ש משאצל"ג פטור לגמרי מה"ת ואין בו אלא איסור דרבנן), ובאמת כל דבריו פלא דלא רק משאצל"ג פטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת, אלא כל פטורי שבת שלא מצינו בשאר עבירות שבתורה, דהיינו כלאח"י, מלאכה שאינה מתקיימת, מקלקל, לא אתעביד מחשבתו, כולם משום מלאכת מחשבת הם, ומבואר להדיא בכל מקום דאסורים רק מדרבנן וזפ"מ, ולפי המבואר נראה דבסיני בודאי נצטוו בכל פרטיה ודקדוקיה אף שעדיין לא נצטוו במלאכת המשכן, ואפשר דגם במרה כן אף דבמרה אפשר דנצטוו ציווי כללי על ענין השביתה כמבואר, אך מ"מ לאחר מת"ת אין הלכות השבת משום ציווי דמרה אלא משום ציווי דמת"ת לפי פרטיה ודקדוקיה וזפ"מ.

שוב ראיתי בכלי חמדה שכתב בשם צפנת פענח (פ"ז משבת ה"ב) דאבות מלאכות נאמרו במרה ואילו תולדות נאמרו אח"כ בסיני עי"ש, וכ"ז אינו מוכרח כלל, ונראה יותר דכל דיני שבת נאמרו במרה כמבואר.

ובאמת מצינו בזה דרך אחר מאיר עינים בדברי רבינו הרמב"ן שכתב "ולשון רש"י שאמר 'פרשיות שיתעסקו בהם' משמע שהודיעם בחוקים ההם ולימד אותם, עתיד הקב"ה לצוות אתכם בכך על הדרך שלמד אברהם אבינו את התורה, והיה זה להרגילם במצוות ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה ובטוב לבב, והוא הנסיון שאמר "ושם נסהו" (שמות ט"ו, כ"ה), והודיעם שעוד יצוום במצוות" וכו', וכונתו מבוארת דאמנם נצטוו במרה על השבת בכל פרטיה ודקדוקיה וכפשטות הגמ' בשבת, אך לא היה בזה ציווי גמור בדרכי החיובים והעונשים אלא כעין מתנה וזכות להרגילם במצוות ולזכותם לקיימם וכדרך שהאבות קיימו כה"ת עד שלא ניתנה, וזה דקדק רש"י בלשונו שנתן להם מצוות שיתעסקו בהם, אך מ"מ הקשו בשבת (פ"ז ע"ב) מהא דויסעו מרפידים, דא"א שכל כלל ישראל מרו פי הקב"ה ובראשם משה ואהרן, ודו"ק כי כ"ז פשוט וברור.

והנה שוב בא לידי הספר הק' נחלת יעקב וראיתי שהביא פי' זה מהגאון בעל המשאת בנימין מגאוני קמאי, וראיתי שכל דבריו בסוגיא זו (בפר' בשלח) מזוקקים שבעתיים, ומה שהקשינו עליו מדברי הגמ' בשבת פ"ז לק"מ, דכתב דבמרה לא נצטוו לשמור את השבת אלא לעסוק בהלכותיה, אך בפרשת המן כבר נצטוו לשומרה כדין ולכן שפיר הקשו מ"ויסעו מרפידים" שנאמר לאחר פרשת המן עי"ש היטב בדבריו הנעימים.

והנה אחרי כותבי כל זאת נתיישבתי לעיין שוב בדברי האור זרוע משום חומר הקושיא מדברי הגמ' בשבת, וראיתי שעדיין צריך לי עיון בכונתו, דבאור זרוע השתית קושיתו על מה דכל מצוה שנאמרה לבנ"י ונשנתה בסיני לזה ולזה נאמרה (כדאיתא בסנהדרין נ"ט ע"א) וא"כ מצות השבת גם בני נח נצטוו בה ואיך אמרו נכרי ששבת חייב מיתה, ועל קושיא זו כתב שם בתשובתו "מיהו י"ל דלסימן מילתא בעלמא איתמר כי הלכותיה לא נאמרו כ"א בסיני והכי אמרינן התם גבי מילה ושאר מצוות" עכ"ל. ונראה כונתו כמו שאמרו בסנהדרין שם לגבי מילה דלא חזרה ונשנתה בסיני אלא לחדש הלכותיה ולכן הוי כלא נשנתה ולישראל נאמרה ולא לבני נח, כך גם שבת, עיקר ציוויה במרה אלא שחזרה ונשנתה בסיני להלכותיה, ומשו"כ עכו"ם פטורים מן השבת, ולפי"ז ברור דכונתו דבודאי נצטוו במרה לשמור את השבת, אלא שהלכותיה לא נאמרו, וחזרה ונשנתה להלכותיה, אך באמת נצטוו בנ"י על השבת בכל פרטיה ודקדוקיה במרה, אך עדיין צ"ע בכונת האו"ז במש"כ "מיהו י"ל דלסימן מילתא בעלמא איתמר", ונראה דמה שאמרו "שם לו חק ומשפט" שנצטוו במרה על השבת, אמרו לסימן מילתא, אבל עדיין לא נכתבו בתורה פרטי הלכות שבת.

ולכאורה נראה עיקר דבאמת לא נצטוו במרה אלא על כלל ענין איסורי המלאכות, ולכן הקשו מתחומין, אבל עדיין חסרו פרטי הלכות רבים ואלו ניתנו רק בסיני, ועדיין צ"ע.

תגיות: