מצות הקהל

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

הקהל את העם האנשים וכו' וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם לעשות את כל דברי התורה הזאת (דברים ל"א י"ב)

הנה נחלקו הראשונים במצוה זו, בכמה מצוות היא שנויה ועל מי היא מוטלת, ונבאר את שורש הדברים.
הרמב"ם מנה מצות הקהל כמצוה אחת במצות עשה ט"ז וכן הוא בסמ"ג מ"ע ר"ל ובחינוך מצוה תרי"ב. אך היראים מנה לחוד מצות המלך לקרוא בס"ת בשעת ההקהל במצוה רס"ו, ולחוד את המצוה שעל כל העם להקהל במצוה תל"ג ולשיטתו שתי מצוות הן, על הציבור להקהל ועל המלך לקרוא בפניהם בס"ת, וזה הנראה בדעת הבה"ג שמנה מצוה זו במנין העשין קס"ב ובמנין הפרשיות ס"ה, וידוע דמנין הפרשיות הם המצוות המוטלות על הציבור, דמצות המלך מצות הפרט היא אבל המצוה להקהל על הכלל היא מוטלת.
ולכאורה יש הבדל יסודי בין שיטת הרמב"ם והחינוך ביסוד גדרה של מצוה זה דלשון הרמב"ם בסהמ"צ שם "שציוונו להקהיל את העם" וכ"כ בריש פ"ג דחגיגה "מ"ע להקהיל כל ישראל" ומשמע מלשון זה דהמצוה הוא על ראשי העם להקהיל את העם ולא על העם עצמו להקהל (ומסתבר שגם מצוה זו על המלך הוא והוא גם קורא בתורה כפי שיתבאר לקמן) וכ"ה לשונו ברמזי המצוות בריש הל' חגיגה ובמנין המצוות עי"ש, אבל בספר החינוך כתב "שנצטוינו להקהל עם ישראל כולו" ומשמע שהמצוה על העם להקהל ולא על המלך להקהילם.
אך באמת נראה יותר לענ"ד דאין בזה מחלוקת כלל ואף כונת הרמב"ם דמצוה על העם להקהל ולישנא דקרא נקט "הקהל את העם" ועוד דבודאי מצווין כל ישראל להקהיל את העם כשם שמצווין הם לבנות בית המקדש וכל מצוות הציבור ועיי"ש ברמב"ם כיצד מקהילים את העם, תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים וכו', הרי פשוט דמוטל על ראשי העם להקהיל את העם כמבואר, אך בודאי מודו כו"ע דיש מצוה גם על כל אחד ואחד להשתתף במעמד זה וכמ"ש החינוך דכל מי שלא בא בהקהל מבטל מ"ע, ויסוד הדבר דבמצוה זו יש חלקים שונים, להקהיל, להקהל, לקרוא מתוך הס"ת וכ"ז מצוה אחת.
ובאמת נראה ראיה ברורה דיש מצוה לא רק להקהיל אלא אף להקהל דמצוה זו מוטלת על כל אחד ואחד, שהרי אמרו בקידושין ל"ד ע"א דהקהל הוי מעשהז"ג ואעפ"כ נשים חייבות הרי דהמצוה על כל אחד היא ואף על הנשים ולא רק על המלך וראשי העם וזה ברור ופשוט.

ב
ומצוה על המלך לקרוא במעמד זה פרשיות שונות בתורה כמבואר בסוטה מ"א ע"א, וצריך עיון בעיקר הלכה זו מנ"ל דעל המלך לקרוא דאין המלך מוזכר כלל בפרשה זו, וכמה דרכים אמרו בזה.
א: רש"י בסוטה שם ביאר דכל מצות המלך לכתוב משנה תורה משום דביום הקהל לא היו קורין אלא משנה תורה וספר תורה של המלך כל ענינו ותכליתו שהמלך יקרא בו בהקהל.
ב: המאירי בסנהדרין כ"ב ע"א כתב לפרש את דברי הגמ' שם על מה שספר המלך נקרא משנה תורה משום שעתידה להשתנות, והמאירי גריס עשויה להשתנן דהיינו שהמלך שונה בו בהקהל.
ג: בספר היראים ובסמ"ג שם וכן בקרית ספר פ"ג מחגיגה כתבו דהלכה זו מפי הנביאים למדנו דיאשיהו המלך הוא זה שקרא מספר התורה באזני העם כמבואר (מלכים ב' כ"ג א-ב). ולפי"ז אינו אלא מדברי קבלה ולא מה"ת (ואפשר דיש בזה טעם לשבח במה שהרמב"ם לא מנה מצות המלך לקרוא כמצוה בפנ"ע דכלל בידו דאין מצוות שמדברי קבלה נמנין במנין התרי"ג כידוע).
ד: מדכתיב בלשון יחיד "תקרא את התורה הזאת" (דברים ל"א י"א) ע"כ הכונה למלך דאם לזקנים הרי רבים היו, כ"כ הקרית ספר שם וכ"ה בחזקוני ובתוס' יו"ט בסוטה שם.
ה: ועוד כתב שם הקרית ספר דמשה מלך היה הרי שמצות המלך הוא, אך יש לתמוה דהלא צוה ליהושע להקהיל את העם ולא מצינו שמשה הקהילם, וע"כ צ"ל כמו שהוסיף התוי"ט שם דאף יהושע מלך היה עי"ש.

ג
והנה נסתפק המנ"ח בימים שאין מלך בישראל האם מצות ההקהל בטלה כיון שאין מלך בישראל או שמא קריאת המלך אינה מעכבת וכשאין מלך קוראים גדולי ישראל וראשי עם קודש. ועי"ש שנטה מסברא דאין המלך מעכב וכ"כ התפארת ישראל במשניות סוטה שם והנצי"ב בהעמק דבר, ויסוד לדבריהם דאין דין המלך אלא מדרבנן ולא מה"ת.
אך באמת נתבאר דרק לדרך אחד הוי דין המלך מדברי קבלה דילפי' מיאשיהו המלך אך לרוב דרכי הראשונים יש מקור להלכה זו מעיקר דין תורה וא"כ למה לא יעכב.
אמנם יש לחקור במהות מצות המלך בקריאה זו האם דין בהקהל היא וכדמשמע מדברי החינוך שם דמלך שלא קרא ביטל מצות עשה זו או שמא אין זה אלא מצות המלך הכללית כמו שמצותו לכתוב לו ס"ת בפני עצמו ואין כאן גדר מסוים ממצות הקהל עצמה. ואף שלא מצינו בדברי הרמב"ם והסמ"ג וסייעתם שימנו מצות המלך לקרוא בתורה ביום הקהל מצוה בפנ"ע אפשר דהיא נכללת במצות המלך הכללית להעמיד הדת על תילה ולחזק את בדק בית ה', ואם אכן אין זה דין במצות הקהל מסתבר דאינו מעכב בעצם המצוה. ובאמת אין נראה מלשון הרמב"ם שקריאת מלך מעכבת דלא כתב הלכה זו בעיקר המצוה אלא כתב "דהמלך הוא שיקרא" ולא כהחינוך שכתב דקריאת המלך מעיקרי המצוה.
סוף דבר מכמה טעמים יש לומר דאין המלך מעכב במצוה זו, א' שמא אין קריאת המלך אלא מדברי קבלה, ב' אפשר דשני מצוות הן , מצות הציבור להקהל כדי לשמוע הקריאה ומצות המלך לקרוא (שיטת רש"י הבה"ג והיראים) ואין הם מעכבים זא"ז. ג' אפשר דמצות המלך אינה דין בהקהל אלא מחובות המלך ללמד את העם דעת ולהעמיד דת האמת על תילה.
ועוד יש לחכוך בזה וכי אם המלך ערל שפתים הוא או שקולו עמום יתבטל מצות הקהל ומה יעשו במלך זקן שאין כחו עמו, ואם אין קריאת המלך מעכבת ניחא.

ד
הנה אמרו חז"ל בחגיגה ג' ע"א דבמצוה זו חייבים אף הנשים והטף "אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באים כדי ליתן שכר טוב למביאיהם", ואעפ"כ כתב הרמב"ן בפרשתנו דלפי פשוטו מדובר בתינוקות הקרובים להתחנך ויסוד מצות הבאתם כדי להרגילם ולחנכם עי"ש. (שוב כתב הרמב"ן שם "אבל רבותינו אמרו שהטף באים כדי ליתן שכר טוב למביאיהם", ומשמע מדבריו דלדבריהם מדובר בטף ממש שאינם עדיין בני הבנה וקבלה וכ"כ המהרש"א בחגיגה שם עיין בדבריו).
ויש נפ"מ ביסוד גדר מצות הטף דאם מצד חינוך הוא וחידשה תורה דיש מצוה לחנך הקטנים במצוה זו אף אם טרם הגיעו לעונת החינוך או שמא אין כאן ענין חינוך כלל אלא ליתן שכר טוב למביאיהם כפשטות הדברים, אם יש מצוה להביא תינוק חרש שוטה וכדו' הפטור מן המצוות אף בגדלותו דאם ממצות החינוך הוא פטור אבל אם אין זה משום חינוך כלל אפשר שחייב.
ונחלקו בזה האחרונים, הטורי אבן בחגיגה שם כתב דאין המצוה בקטן אלא במי שחייב במצות בגדלותו אך השפת אמת שם חולק עליו דכיון דאין מצוה זו משום חינוך אלא מצוה בפנ"ע היא בעצם ההבאה חייב בכל ענין ואופן וכ"כ במנ"ח שם , עיין בזה.
ועוד נסתפק שם במנ"ח אם מצוה זו של הבאת הטף מצות האב הוא או שמא היא מוטלת על הבי"ד, וחידוש גדול הוא לענ"ד לחדש שהבי"ד חייבין להביא את הטף, ואכמ"ל.
ונסיים דברינו עם דברי החינוך הנשגבים והמלהיבים בשורש המצוה "לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכים לחיי עד תענוג נצחי שאין למעלה ממנו בנבראים על כן בהיות כל עיקרן בה ראוי שיקהלו הכל ביחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם לאמר מה הקיבוץ הזה שנקבצנו יחד כולנו, ותהי' התשובה, לשמוע דברי תורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו בלבם חשקה ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו", אשרי העם שככה לו.