מקוה ישראל ה'

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל" (יומא פ"ה ע"ב).

 "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירות הכתוב היא והדבר תלוי בכונת הלב ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואע"פ שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן" (רמב"ם סוף הלכות מקואות).

 שתי פנים הם לטומאה וטהרה טומאת חוץ וטומאת פנים וכנגדן בטהרה טהרת חוץ וטהרת פנים. דיני הטומאה והטהרה שבתורה, באים על האדם מבחוץ, מן המת, השרץ, הנבילה וכדו', כל אלה מטמאים את גופו. המקוה ומי חטאת הן אשר יטהרוהו. אך מלבד אלה ידענו שיש גם טומאת הנפש וטהרתה, ועל אלה אמר רבי עקיבא בן יוסף מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל.

 טומאת הגוף אינה חטא וטהרתה איננה מצוה, לא כן בטומאת הנפש וטהרתה, טומאת הנפש היא הגדול שבעבירות וטהרתה מעלה עליונה היא, מעלה שכל הנביאים נתאוו לה.

ב

"הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא מעולם במת ובין איש אשר נטמא כל ימיו ואח"כ טבל והזה עליו ג' וז', אלא שזה אשר הוזה עליו יותר גדול המדרגה בטהרה לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור" (פירוש המשנה לרמב"ם פרה פרק ג' משנה ג').

 דבר גדול חידש הרמב"ם הטמא שעלה לטהרה ע"י טבילה והזאה טהרה יתירה יש בו, יתר על טהרתו של זה שלא נטמא מעולם, זה שלא נטמא, אינו נטמא, אבל זה שנטהר, טהור הוא! התורה העידה עליו שטהור הוא.

 וכן הדבר בטהרת הנפש, הלא נחלקו בברכות (ל"ד ע"ב):

 "א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים 'עין לא ראתה אלקים זולתך', ופליגא דר' אבהו דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם עומדין".

 והרמב"ם הרי פסק כר' אבהו עיין בהלכות תשובה פ"ז ה"ד "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולים לעמוד בו כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהם כובשין יצרם יותר מהם". זה לעומת זה עשה האלקים כשם שבטומאת הגוף העולה מטומאה לטהרה, טהור ממי שלא נטמא כלל, כך בטומאת הנפש, מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדים.

 (וכבר תמהו על הרמב"ם בהלכות תשובה שם מה ראה לפסוק כר' אבהו כנגד ר' יוחנן הלא הלכה כר"י בכל מקום, ובשם הגאון מרוגצ'וב שמעתי דמתניתין מסייע לר' אבהו דבקידושין מ"ט ע"ב אמרו ע"מ שאני צדיק גמור ונמצא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, ואת"ל דצדיק גמור גדול מבעל תשובה למה מקודשת והלא עדיין אינו צדיק גמור. אך באמת לא כתוב שם בגמ' ע"מ שאני צדיק גמור" אלא ע"מ שאני צדיק וא"כ אין ראיה לר' יוחנן דהלא נחלקו בצדיקים גמורים אם גדולים מבעלי תשובה או קטנים מהם, ודו"ק בכ"ז).

 ולפי המבואר נראה דהרמב"ם לשיטתו, דכשם שבטומאת הגוף גדול מי שנטהר ממי שלא נטמא כלל כך גם בטומאת הנפש וטהרתה.

ג

 טמא המת עולה מטומאתו בשני דברים, טבילה במקוה טהרה והזאת מי חטאת, טובל הוא בעצמו במקוה, לשם כך אינו נזקק לעזרת זולתו, אך בטהרת המים, לא בעצמו הוא נטהר אלא ע"י הכהן הזורק עליו מים חיים.

 וכן גם בטהרת הנפש, אדם מטהר עצמו מלמטה, ומטהרין אותו מלמעלה, בטהרה תתאה על ידי עצמו זוכה, אך טהרה עילאה, מן השמים הוא, דוד מלך ישראל אומר (תהלים נ"א ט') "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין", ותימה היא וכי יש לבן משלג, הלא בריש מסכת נגעים למדנו על ד' מראות נגעים, עזה כשלג, סיד היכל, קרום ביצה וצמר לבן, הרי שאין דבר לבן משלג.

 אמנם התשובה היא, בדרך הטבע אין לבן משלג, אך בטהרה עילאה, שממקור עליון יורדת יש לבן משלג, תחטאני באזוב ואטהר" כאשר הקב"ה מטהר אותנו במים טהורים ע"י אזוב, כטהרת הכהן את המצורע, אזי "תכבסני ומשלג אלבין".

 וזה עומק דבריו של אדונינו רבי עקיבא, אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר מקוה ישראל ה', ובמקוה אתם מטהרים וזוכים לטהרה תתאה, אך מי מטהר אתכם, "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" טהרה עילאה, ואזי "תכבסני ומשלג אלבין".