משכו ידיכם מעבודה זרה

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 

"ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח" (שמות י"ב כ"א).

משכו ידיכם מעבודה זרה (מד"ר שם).

 הנה מנהג ישראל שמניחים עשרה פתיתי חמץ ע"מ לחפשם ולקיים בהם מצות הבדיקה וכבר שאלו רבים וטובים, וכי לזה בדיקה יקרא, וכי מה טעם יש להניח כדי להסיר.

 ונראה בזה בהקדם דברי אלקים חיים להבות קודש מרבותנו הקדמונים אבות העולם בכל עיקר ענין ביעור חמץ ושורשו בגבהי מרומים, ומה שלמדנו מדבריהם דלא רק חמץ של חטים ושעורים אנו בודקים ומבערים, אלא גם את החמץ שבעומקא דתהומא רבא בנפש האדם וזה שבגבהי מרומים.

 פוק חזה מה שכתב הרדב"ז (שו"ת ח"ג סימן תקמ"ו):

 "שאלת ממנו אודיעך דעתי מה נשתנה חמץ בפסח מכל איסורין שבתורה שהחמירה עליו תורה להצריכו בדיקה בחורין ובסדקין ולחפש אחריו ולשרש אותו מכל גבוליו ועבר עליו בבל יראה ובל ימצא ואסרוהו בכל שהוא ואינו מתבטל כלל וחומרות כאלו לא נמצאו בכל איסורין שבתורה".

 ואחרי שמפלפל בזה בדרך הלכה כתב בסוף דבריו:

 "הילכך עדיין צריך טעם ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז"ל במדרשות כי החמץ בפסח רמז ליצה"ר והוא שאור שבעיסה ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש בכל מחבואות מחשבותיו ואפילו כל שהוא לא בטיל והרי זה אמת ונכון והנלענ"ד כתבתי".

 הרי שהחמץ רמז הוא לשאור שבעיסה, ליצר הרע שבלבנו, וכבר מצינו דבר זה בזוהר הקדוש (ח"ב דף מ' ע"ב ודף קפ"ב ע"א) דאתקש חמץ לעבו"ז, בחמץ כתיב "לא יראה לך שאור" ובעבו"ז כתיב אלהי מסכה לא תעשה לך", ומן הטעם הזה מצינו כמה הלכות וגדרים משותפים רק בחמץ ובעבו"ז ולא מצינו כמותם בשאר איסורי תורה, כגון שריפה וכילוי, גדר ביטול שמצינו רק בחמץ ובעבו"ז, וכבר האריך בזה בהגדה של פסח ברית הלוי להקדוש מהר"ש אלקבץ פי"א - י"ב והביא בזה מקורות רבים עי"ש.

 ומשום כך נצטוו בני ישראל לפני עשיית הפסח "משכו ידיכם מעבודה זרה" טרם בואכם להתקרב אל הקודש ולהקריב קרבן פסח לה' בערו את החמץ שבלבכם ומשכו ידיכם מעבו"ז.

 ועבודת הקודש היא זו, לבטל בלבנו את החמץ שבלב והשאור שבעיסת הנפש, להתקרב אל הקב"ה בימים נשגבים אלה שבהם יש סייעתא דשמיא מיוחדת, הלא ידענו מה שכתבו קדושי קדם (עיין בדרך ה' לרמח"ל על מועדים וקדושת לוי לחג השבועות) דימי חג והמועד של ישראל עם קודש, אינם "ימי זכרון" שבהם מעלים זכרונות מן העבר, אלא אלה הם ימים של חידוש המאורות, ואותו שפע קודש, אותם אורות נשגבים שהיו מנת חלקם של אבות אבותנו בימים ההם, הכל חוזר וניעור בזמן הזה. ובימי יציאת מצרים נגאלו אבותנו אף שלא היו ראויים לכך, ואף ששרו של ים עמד וטען, הללו עבודי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, גאלם הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו, ונתקיים בהם ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", וכך בכל שנה ושנה יש סגולה מיוחדת בימי הפסח לזכות במעלות הקודש מעבר ליכולתנו הטבעית ומעבר להישג ידינו.

 וזה שמרגלא בפומיה דהרה"ק מרופשיץ, כפי שמביא תלמידו הגדול בעל הדברי חיים מצאנז (ועיין הגדה של פסח מנחת אשר עמוד ס"ח) תחלה למקראי קודש - תחילת הקריאה לקדושה וטהרה, זכר ליציאת מצרים - כאשר זוכרים את שאירע לאבותינו ביציאת מצרים, עת נתעלו באחת, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, בהעלותנו זאת על לוח לבנו, שואבים אנו תעצומות ועוז להתעלות במעלות התורה והיראה.

 והנזהר כראוי בהרחקת החמץ וביטולו עד שלא יכשל אף במשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה, כידוע בשם האריה"ק ומקורו בזוהר (ח"ג רפ"ב ע"ב עי"ש) דהשבתת החמץ הלא ביטול יצר הרע הוא, ובביטול היצר בטל החטא ועונשו.

 ולבי אומר לי, דלכן נהגו להניח חמץ כדי לבערו, רמז לנו דיצר הרע שבלבנו, בכחנו גדל, ובעונינו התחזק, בכרמנו צמח, ובחדלון רוחני נתנו לו מזון ומחיה, ועל כן שומה עלינו לעקרו ולבערו, חמץ זה אנו הנחנו ולכן עלינו לבדקו ולבערו!

 והרה"ק מקוריץ, תלמידו הגדול של הבעש"ט זי"ע, הוסיף בזה חידוש על חידוש וכך כתב באמרי פנחס לערב פסח (עמוד קל"ב) "עיקר ביעור חמץ הוא ביעור עבודה זרה, לכך נאמר ביאשיהו שביער העבו"ז כי לא נעשה כפסח הזה... ולכך נסמך חג המצות תשמור לפסוק אלהי מסכה לא תעשה לך, ואמר אם היו כל ישראל שורפין את החמץ בכונה זו שהוא ביעור עבו"ז 'וואלט אויך גרינגער גיווען דער גלות' (היון מקילים בכך את עול הגלות)". וע"ע בספר הרוקח בהלכות פסח (רע"א) בדברות קדשו בדרך זו.

הבה נאחוז באומנות אבותנו, נבדוק את החמץ שבבדקי הנפש נבער עבודה זרה מלבנו, ונזכה להקל את עול הגלות עד אשר נזכה בקרוב לבנין בית המקדש ושם נאכל מן הזבחים ומן הפסחים בב"א.