נעשה אדם בצלמנו כדמותנו

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 

"ויאמר אלקים נעשה אדם, נתיחד בעשיית האדם מאמר בעבור גודל מעלתו, כי אין טבעו כטבע החיה והבהמה אשר במאמר הקודם לו וכו', ואמר 'בצלמנו כדמותנו' כי ידמה לשניהם, במתכונת גופו לארץ אשר לוקח ממנה וידמה ברוח לעליונים שאינה גוף ולא תמות, ואמר בכתוב השני 'כי בצלם אלקים ברא אותו' לספר הפלא אשר נפלא בו משאר הנבראים, וזה פשט המקרא הזה מצאתיו לרבי יוסף הקמחי, והוא הנראה מכל מה שחשבו בו" (רמב"ן א, כ"ו).

 הנה מפרשה זו פרשת בריאת ויצירת האדם, הראינו לדעת כמה נשגבה מעלת האדם בהיותו נזר הבריאה ותפארתה, ובו נכללו כל חלקיה. ובספרי המקובלים כתבו דג' יסודי וחלקי הבריאה הם, וכמובא ב"ספר יצירה" עה"פ "והר סיני עשן כולו", דעש"ן נוטריקון עולם שנה נפש דאלו הם חלקי הבריאה ויסוד הווית עולם. העולם הוא החומר, תבל ומלואה שמים וארץ ומה שביניהם. שנה הוא בריאת הזמן [וכדברי הרמב"ם ב"מורה נבוכים" (ח"ב פרק ל') דהזמן "נברא" הוא, וכן פירש ב"אדרת אליהו" להגר"א עה"פ "בראשית ברא" דברא הבורא את הראשית ומושג הזמן]. ונפש הוא האדם נשמת הבריאה כולה.

 וכן מצינו שקרא אדם הראשון שם לכל הנבראים דכתיב: "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו" (ב' י"ט), הכיר אדם הראשון טבעם של חיות השדה ועופות השמים וקבע להם שמות כראוי להם עפ"י טבעם (רמב"ן שם). אמנם, ארבעה מעיקרי עולם ומוסדי תבל קרא הקב"ה יוצר בראשית את שמם, כדאיתא בקרא: א. - "ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה" (א' ה'). ב. - "ויקרא אלקים לרקיע שמים" (א' ח'). ג. - "ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים" (א' י'). ד. - "ויאמר אלקים נעשה אדם" וכו'. וייראה דאלו הד' מכלל ג' יסודי עולם הן, שמים וארץ יבשה וימים הלא הם "עולם", לילה ויום "שנה" הם, האדם הוא "הנפש". חזינן איפוא עוצם מדרגת האדם ובריאתו מיסודי תבל[1].

 והנה מעיון המקראות נראה, דכל חלקי הבריאה השונים בהתקיים מחשבת עליון ביצירתם ויסודם אמר בהם "כי טוב", מלבד בבריאת האדם בצלם דמות עליון שלא ייחד אמירתו עליו כי טוב הוא, כי אם בעת כילה היוצר רצון תכונת בריאתו כתיב: "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" (א' ל"א). והתמיהה כמו עולה מאליה, הכיצד נזר הבריאה ותפארתה, יסוד עולם ותכונתו לא נתייחד בו הדיבור לומר כי אכן טוב הוא!

 ובספר עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה פירש, דהיא הנותנת, האדם לעוצם רום יחודו ומעלתו לא אמר בו "טוב", לפי שכינוי הטוב ידבק בדבר הממלא תכלית יעודו וקיומו, ואכן חלקי הבריאה כולה ותכונתם הנה נשלמה תכליתם בעצם יצירתם ופקודתם על משמרתם, ולזאת העיד בהם כי טובים הם תיכף לבריאתם. ברם, לא כן בריאת האדם ותכליתו, כי אין שלימות יעודו בעצם חיי חיותו עלי אדמות, כי אם בעמלו בתיקון נפשו ורוממותה מן הבהמה והחיה, למען ישיג ותרום מעלתו כתכלית רצון עליון, כדרך שכתב החינוך במצות המילה: "כי כאשר תשלום צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו", ולעת שישלים אדם צורת נפשו הנה הוא זוכה ויעיד יוצרו עליו כי טוב הוא, ויזכה לשלימות הטוב. והוא שאמר הנביא (ישעיהו ג' י') "אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו" דרק לצדיק האוכל פרי מעלליו ושכר מצוותיו נאמר "כי טוב".

 ומעתה נשכיל להבין מאמרם ז"ל בשורש שם "אדם" שקראו הבורא ליציר כפיו תכלית הבריאה. הנה איתא בבראשית רבה (פי"ז פ"ד): "אמר ר' אחא בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת אמר להן 'נעשה אדם', אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להן חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף אמר להם זה מה שמו? ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם אמר לו זה מה שמו? אמר זה שור, זה חמור, זה סוס וזה גמל, ואתה מה שמך? אמר לו אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה", הרי שירמוז שם 'אדם' על פחיתות המעלה "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". ומאידך דרשו קדמונינו שם 'אדם' מלשון 'אַדַמֶה לעליון' (עי' שלה"ק ח"א תולדות אדם דף ג' ד"ה אח"כ), וירמוז הוא על רום גדלות האדם ומעלתו "כי בצלם אלקים עשה את האדם". והוא פלאי, דהאיך ידורו אלו ההפכים במשכן אחד, האיך נבין פער קטבי זה בשם 'אדם' ותכונתו!

 וכך כתב אדוננו רש"י (בראשית א' כ"ו) "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים, יש בלשון הזה, לשון רידוי ולשון ירידה, זכה, רודה בחיות ובבהמות, לא זכה נעשה ירוד בפניהם" וכן מצינו (בר"ר ח' י"ב) אמר ר' יעקב דכפר חנין את שהוא בצלמנו כצלמנו, ורדו, את שאינו בצלמנו ירדו!

 אכן להנתבאר יתפרש זה המאמר. אם ירצה אדם וישקוד בעמל נפשו על תיקון המעשים והמידות, נטיות הנפש ותכונותיהן, למען אשר ישיג מעלת האדם, הנה כבר נקרא שמו 'אדם' מלשון 'אדמה לעליון', לרום תשוקת נפשו לידבק באלקיו ולילך בדרכיו. אך אם יסיר אדם נפשו מן הדביקות וילך אחר שרירות לבו הנה נקרא 'אדם' מלשון אדמה, עפר הוא ואל עפר ישוב, וכמאמר רבינו יונה: "ודע כי נפש הרשע אשר כל תאוותיה לחפצי הגוף בחייו, ונפרדת תאותה מעבודת הבורא ונבדלת משרשיה, תרד במותה למטה לארץ אל מקום תאותה" (שע"ת ב' י"ח).

 רוממות פסגת עליון, אל מול תהום פעורה ושאול מחשכים.

 ואפשר שזהו אומרו יתעלה "נעשה אדם", כוונת מאמרו להאדם הנברא יציר כפיו, והודיעו כי אינו "טוב" בתולדתו ולא הגיע לתכלית הטוב, אולם "נעשה אדם"! בידו להשיג תכלית רצון עליון ורום מעלת האדם, "החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים"! אך אם יבחר בחיי הנצח ורוממות נפשו לידבק בחי עולמים, הנה נעשה הוא כשותף במעשה בראשית וכילה מעשה יצירת האדם השלם בתכלית צלם ודמות... "נעשה אדם".

 הוא שכתב רבינו הסמ"ק במצות התשובה (מ"ע נ"ג):

 "אמרו חכמים כשברא הקב"ה את עולמו ברא המלאכים ביום ב' וברא בהם יצר טוב בלא יצר רע, ואח"כ ברא בהמות יצר רע בלא יצר טוב, ואמר הקב"ה מה קורת רוח יש באלו הבריות, אם המלאכים עובדים אותי זהו לפי שאין להם יצר הרע, ואם אין הבהמות עובדות אותי זהו לפי שאין להם יצר טוב, אברא בריה שיש לה שני יצרים הללו, לפיכך כשיצר הרע אומר לו לאדם למלאות תאות לבו יש לו ליצר טוב לומר לא נבראת לכך, כי הבהמה כבר נבראת. ואם היצר טוב כופה היצר הרע זהו טוב מפני שהוא חשוב מן המלאכים, ואם ח"ו יצר טוב נצוח הוי גרוע מן הבהמה כדפירש".

 מה רב הוא הכח אשר הופקד בידיו של האדם! מחד בידו להעפיל עדי תרום דרגתו ממלאכי השרת משרתי עליון, ומאידך יכול הוא להביא על עצמו את הפחות מכל, אף ממהלכי ארבע ופורשי כנף...

 "כי בצלם אלקים עשה את האדם" (ט' ו'). הנה עומק פנימיות ענין צלם ודמות מסתרי תורה הוא [עי' בדברי הרמב"ם ריש "מורה נבוכים" שפירשו בדרך הפשט, וגדולי המקובלים פירשוהו בדרך אחר, והוא כבר כולל רוב סתרי פנימיות התורה], אכן רבינו הגר"ח מוואלזין בספרו "נפש החיים" (שער א' פ"ב - ג') פילס דרך ונתיב במים רבים ופירש זה הענין בדמיון שידמה האדם ליוצרו כביכול, "אבל הוא יתברך שמו כמו בעת בריאת העולמות כולם, בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין, בכוחו הבלתי תכלית, כן מאז כל יום וכל רגע כח ושפעת אור חדש, ואילו היה הוא יתברך מסלק מהם כח השפעתו אף רגע אחת, כרגע היו לאפס ותוהו", בורא הקב"ה עולמות ומחריבן, ברצונו מקיימן וברצונו מאבדן... "כן בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם, והשליטו על ריבי רבוון כוחות ועולמות אין מספר ומסרם בידו, שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם על פי כל פרטי תנועות מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו, הן לטוב או להפך ח"ו". מנהיג האדם בכוחו עולמות אין מספר וכל מעשה ממעשיו יש בו מעולם הבנין, וחלילה אף מעולם החורבן, 'בונה' האדם עולמות, ומחריבן. וכמאמר הנביא (ישעיה נ"א ט"ז): "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ". הוא שאמרו רז"ל (אבות פ"ה מ"א): "למה נברא העולם בעשרה מאמרות, כדי ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות". האדם במעשיו בונה וסותר, מקיים ומאבד... "על ידי מעשיו או דיבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים, הוא מהרס ר"ל כמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים לאין ערך ושיעור, כמו שנאמר 'מהרסיך ומחריביך ממך יצאו', או מחשיך או מקטין אורם וקדושתם ח"ו ומוסיף כח לעומת זה במדורות הטומאה ר"ל, זהו 'ויברא אלקים את האדם בצלמו" וכו' (נפה"ח שם)...

 ובזוה"ק (ויצא נ"ג) איתא מאי דכתיב "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" סולם ירמוז לנשמת האדם, ושרי האומות כולם עולים ויורדים בו היינו דהאדם בכח מעשיו מעלן ומורידן.

 סולם מוצב...רגליו נצבות על הארץ, אך ראשו מגיע השמימה והאדם בכוחו להשפיל ולרומם...

 הוא שאמרו רבותינו: (קהלת רבה פ"ז):

 "ראה את מעשה האלקים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, אמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן! וכל מה שבראתי בשבילך בראתי! תן דעתך שלא תחריב ותקלקל את עולמי"!

 ויה"ר שנזכה להשיג מעלת האדם ביקר ולדבק נפשנו באילן החיים, לקיים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ויעיד בוראינו כי נחלנו מעלת הטוב ויזכינו בשלימות הטוב בזה ובבא.

 



[1] וכבר תמהו רבים על מש"כ הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פי"ג ופכ"ה) דכל הנבראים נבראו לשם עצמן ואין זה אלא רמות רוחו של האדם ששם עצמו במרכז הבריאה. אך באמת נתבאר בכמה מקומות שאכן האדם תכלית כל הבריאה הוא, עי' שבת (ל' ע"ב) "מאי דכתיב 'כי זה כל האדם' כל העולם לא נברא אלא בשביל זה", ועוד מצינו שם: "כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה", וכ"ה בקידושין פ"ב ע"ב עי"ש, וכ"כ להדיא ב"אמונות ודעות" לרס"ג (מאמר ו' פ"ד) דהאדם תכלית הבריאה הוא, הודה ותפארתה.

תגיות: