נשים וחתן במצות מגילה (תשס"ו)

מרן הגאב"ד שליט"א

נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס (מגילה ד' ע"א)

הנה הלכה זו מבית מדרשו של רבי יהושע בן לוי יצאה, ובשלש מקומות חידש סברא זו, לגבי שלש מצוות שונות.

א

במגילה דף ד' ע"א, "אמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס". לגבי נר חנוכה מצינו דחייבות מטעם זה (שבת כ"ג ע"א) "דאמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס", ואף בדין חיוב נשים בד' כוסות "אמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות בארבעה כוסות הללו שאף הן היו באותו הנס" (פסחים ק"ח ע"א).

והנה הראשונים ביארו שני דרכים בסברא זו. הרשב"ם בפסחים (דף ק"ח ע"ב ד"ה שאף הן) כתב שעל ידם נגאלו כדאמר בסוטה (דף י"א ע"ב) בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו, וכן גבי מקרא מגילה על ידי אסתר, ובחנוכה ע"י יהודית.

ומשמע מדבריו שנשים חייבות במצוות אלו אע"ג דהוו מצות עשה שהזמן גרמא כיון שעיקר הנס נעשה על ידן.

אמנם בתוס' (בפסחים שם) פקפקו בדברי הרשב"ם דלשון אף משמע שאינן עיקר אלא נטפלים למעשה הנס, ועוד דבירושלמי גריס "שאף הן היו באותו ספק" משמע באותה סכנה דלהשמיד להרוג ולאבד, וע"כ פירשו התוס' שאף הן היו באותו הנס כפשוטו דאף הן נכללו באותה הצלה.

וחילוקי דין מצינו בין שני טעמים אלו לגבי כמה הלכות וכפי שיבואר להלן.

 

ב

 

בערכין דף ב' ע"ב איתא הכל כשרין לקרות את המגילה וכו' לאיתויי נשים וכדר' יהושע בן לוי וכו'. ופרש"י "דכשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתן". וכ"כ הריטב"א והמאירי במגילה (ד' ע"א) וכ"כ באור זרוע הלכות מגילה (סימן שס"ח). אבל בתוס' שם (ג' ע"א) הביאו שיטת הבה"ג דנשים חייבות בשמיעה לפי שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד, אך אינן חייבות בקריאה ולפיכך אינן מוציאות אלא נשים ולא אנשים.

ובביאור שיטת הבה"ג לחלק בין חיוב האנשים לחיוב הנשים במצות מקרא מגילה מצינו בספרי האחרונים כמה דרכים, בשו"ת אבנ"ז או"ח סי' תקי"א כתב שחיוב האנשים בקריאה הוא גם מחמת מצות זכירת מעשה עמלק דבשביל פרסומי ניסא בלבד סגי במצוות השמיעה. ולכך נשים שאינן מחויבות בזכירת מעשה עמלק חייבות רק בשמיעת המגילה ולא בקריאה, ולכן אין מוציאות אנשים.

ובמרחשת סי' כ"ב ביאר על פי דברי הגמ' קרייתא זו הלילא (מגילה י"ד ע"א) דהיינו שבמצות קריאת המגילה נכללת ג"כ מצות קריאת ההלל, וכיון שבהלל נשים פטורות ע"כ אין נשים מוציאות אנשים המחויבין אף בקריאת ההלל שיוצאין ע"י קריאת המגילה ולפי"ז אפילו לדעת הבה"ג אי"ז שייך אלא בקריאת היום שיש בו מצות קריאת ההלל אבל בלילה נשים אכן מוציאות את האנשים ולא משמע כן מדברי הגאונים.

אך יש לתמוה על שני דרכים אלו דמנ"ל להכליל במצוות קריאת המגילה מצוה אחרת ואע"פ שבמגילה דף י"ד ע"א ביאר ר' נחמן ב"י הא דאין אומרים הלל בפורים "דקרייתא זו הלילא" אין הכונה שהמגילה כוללת אף מצות הלל ובקריאת המגילה יוצא ידי מצות ההלל, אלא כמ"ש הר"ן שם דקריאתה בזמנה וזכרון תקפו של נס זהו כהלל דהיינו שהוא במקום הלל וכיון שקוראים את המגילה לא תיקנו חכמים לומר הלל. (ואף לדברי המאירי שם דמי שאינו קורא את המגילה חייב לומר הלל, נראה ביאורו דכל שאינו קורא את המגילה שוב חייב לקרוא את ההלל, אבל הקורא מגילה פטור מן ההלל, דבאמת אין מובן איך יצא יד"ח הלל במגילה שאין בו לא הלל והודיה, ולא שיר ושבח אלא סיפור דברים בלבד, ודו"ק כי קצרתי).

ובטורי אבן במגילה שם כתב טעם אחר, דחיוב אנשים מדברי קבלה הוא, אבל חיוב נשים אינו אלא מדברי סופרים, ואין אשה שכל חיובה מדרבנן מוציאה את איש שחיובו מדברי קבלה, עי"ש.

וכבר הארכתי במנחת אשר לחומש שמות סימן ע"א לדחות את שלשת הדרכים הנ"ל וביארתי את הנלענ"ד לפרש דברי הבה"ג דכיון דנשים אינן בקיאות בקריאה כל השנה לא תיקנו להם חז"ל לקרות את המגילה אלא מצות שמיעה בלבד. ולכך אינן מוציאות את האנשים, המחויבין אף בקריאה. ובאמת מבואר להדיא כדברינו בדברי התוס' בערכין שם דאף שאין הנשים מוציאות את האנשים "אבל חייבות הן בשמיעה" וגם במגילה דייקו התוס' דלא כבה"ג ממה דאמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה ומדלא אמר שהן חייבות בשמיעת מגילה משמע שהן מוציאות את האנשים, הרי לן להדיא דשיטת הבה"ג מושתתת על הנחה דאין חיוב הנשים אלא בשמיעה, וכך מפורש ברא"ש (סי' ד') ובר"ן, ובמרדכי (סימן תשע"ט) במגילה שם. אמנם המקור הנכבד ביותר הלא הוא בדברי הבה"ג עצמו שכתב בהלכות מגילה "נשים עבדים וקטנים פטורים מקריאת המגילה אלא שחייבין במשמע".

אך טעם אחר מבואר בדברי התוס' בסוכה ל"ח ע"א שכתבו בטעם הבה"ג משום זילותא דציבורא, וכ"כ המגן אברהם בסימן תרפ"ט סק"ה, ואפשר דכונתם דמשום זילותא לא חייבו את הנשים אלא בשמיעה ולא בקריאה, ועי"ש במשנ"ב סק"ז שכתב שני טעמים בשיטה זו משום כבוד הציבור או משום שאינם חייבות אלא בשמיעה עי"ש.

וחידוש ראיתי בספר האשכול (הל' חנוכה ופורים סי' ט') דהטעם דאין האשה חייבת אלא בשמיעה ואינה מוציאה את האיש משום דקול באשה ערוה, וכ"כ הכל בו (פורים סימן מ"ה) והאורחות חיים (מגילה אות ב') בשם בעל העיטור, והדברים חידוש.

ונפ"מ בדברינו דכאשר אשה שומעת את מקרא מגילה מברכת לשמוע מקרא מגילה ולא על מקרא מגילה וכמ"ש הרמ"א בסימן תרפ"ט ס"ב, ועוד נפ"מ באשה המשלימה מלים שלא שמעה מהקורא שצריכה להשמיע לאזניה כיון שאין מצותה בקריאה אלא בשמיעה, ודו"ק.

וראיתי באור שמח ריש הלכות מגילה שכתב לבאר שיטת הבה"ג דכיון דלמדו דצריך קריאה מתוך הכתב מדכתיב כתוב זאת זכרון בספר (מגילה י"ח ע"ב) ופסוק זה בזכרון מעשה עמלק כתיב, כיון דנשים פטורות מזכירה זו, אינן צריכות לקרוא מתוך הכתב ואינן מוציאות את האנשים בהלכה זו.

ולענ"ד יש לתהות בדבריו מתרי טעמי, א' אף דנשים פטורות מזכירת מעשה עמלק מסתבר דמה שלמדו מפסוק זה דצריך קריאה מן הכתב נוהג אף בנשים. ב' אף אם נניח דנשים לא צריכות לקרוא מתוך הכתב כיון דחייבות בקריאה מוציאות הן את האנשים דאין כאן אלא הלכה מסויימת באופן הקריאה, ודו"ק כי קצרתי.

 

ג

 

ובשפ"א על הש"ס (מגילה דף ד' ע"א) כתב לתלות מח' הבה"ג עם רש"י האם נשים מוציאות אנשים במקרא מגילה, בפלוגתא דתוס' והרשב"ם בביאור טעמא "דאף הן היו באותו הנס", דלבה"ג חייבין רק בשמיעה דס"ל כהרשב"ם דאינם בנס כאנשים אלא דין מיוחד נתנו להם כיון שעל ידם בא הנס וחייבין בשמיעה, אבל לרש"י שהיו באותו הנס כאנשים, דינם ממש כאנשים ומסתבר שחיוב וגדר אחד לכולם. משא"כ לבה"ג שנתחדש להם סיבת חיוב מיוחדת אפשר שגדר חיוב שמיעה בלבד נתחדש להם ולכן אין הן מוציאות את האנשים.

(ובחידושי הגרי"ז ערכין דף ג' נסתפק בפירוש הטעם "שאף הן היו באותו הנס", האם מטעם זה אמרינן דליכא בהו פטורא דמ"ע שהז"ג וממילא נכללו בחיובא דקריאת המגילה הנאמר באנשים, או דהוא חיוב מיוחד לנשים מטעם זה דאף הן היו באותו הנס).

אך דברי השפ"א בסברת הבה"ג נסתרים מדברי הב"י (סי' תרפ"ט) דביאר דעת רש"י בהא דנשים  מוציאות לאנשים ידי חובתן, דטעמו הוא משום שעיקר הנס היה על ידי אשה וכו'.ומשמע מדבריו דאע"פ שטעם חיוב הנשים הוא דעיקר הנס נעשה על ידם מ"מ מוציאות את האנשים יד"ח, וגדר חיוב אחד לכולם אע"פ שסיבת חיוב הנשים הוא משום דעיקר הנס נעשה על ידם.

ובדעת הבה"ג פירש דס"ל דאין מוציאות האנשים כיון שחייבות רק בשמיעה וכדברי התוס' דפירש שאף הן היו באותו הנס וניצלו מן הסכנה. הרי לן היפך דברי השפת אמת. (ועכ"פ חזינן גם מדברי הב"י דהביאור בסברת "שאף הן היו באותו הנס" גורם נפ"מ להלכה).

והנה בספר האשכול הל' חנוכה ופורים (אות ט') כ' דנשים מוציאות אנשים כיון שישנם בקריאה, דאף הן היו באותו הנס פי' בסכנה דלהשמיד ומשמע שמוציאות גם אנשים. ועוד דעדיפי מינייהו דכל הנס בא ע"י אשה.

והעולה לנו מדבריו דסבר דלפי שני הדרכים נשים יכולות להוציא אנשים, ועוד משמע שהבין בשיטת הבה"ג כסברת הב"י שאם עיקר הנס נעשה ע"י אשה מסתבר טפי שיכולות להוציא דעדיפי מחיוב אנשים.

 

ד

 

ובספר ראש יוסף (לבעל הפמ"ג) במגילה (דף ד') הקשה סתירה בדברי רש"י, דבמגילה ד' ע"א פירש שאף הן היו באותו הנס, בספק להשמיד, ואילו בשבת דף כ"ג גבי חיוב נשים בהדלקת נר חנוכה פירש דע"י אשה נעשה הנס,וכתב  "ולכאורה הייתי סבור לחלק דשם אשה מדלקת להוציא אחרים יד"ח על כן פרש"י שהיא העיקר ועדיפא מזכרים, משא"כ כאן במגילה דאין מוציאה אנשים כמבואר בתוספתא, לכן פירש רש"י רק בספק להשמיד "ואף בטפל ואין מוציאה אנשים", אלא דזה אינו דהא רש"י בערכין פירש להדיא שמוציאות את אנשים והתם מיירי גבי מגילה.

ועוד תמוה לפי דרכו, דגבי חנוכה לא הוזכר בגמ' כל מעשה יהודית שהנס נעשה על ידה, משא"כ בנס פורים ודאי שעיקר הנס נעשה על ידי אסתר, והמגילה אף נקראת על שמה, "מגילת אסתר" ומה מקום יש לומר דחלקה של יהודית בנס חנוכה יחשב יותר עיקר מחלקה של אסתר בפורים.

ואף שאין דרכו של הראש יוסף נראה כלל בשיטת רש"י, מכל מקום מצינו סברא זו בדברי הבה"ג והאשכול דפירשו דכיון שעיקר הנס נעשה ע"י אשה ודאי שיכולות להוציא אנשים ידי חובתן ולא אמרינן שאין יכולות להוציא אנשים משום שחיוב מחודש הוא להן.

וכעין דברי הגרי"ז שהובאו לעיל לחקור בגדר חיוב אשה במקרא מגילה מטעם המובא בגמ' "שאף הן היו באותו הנס" אם היא סיבת חיוב מחודשת מחמת שנעשה הנס על ידם או שמא אין בזה אלא שלילת הפטור מטעם זמן גרמא, מצינו שנחלקו כבר הטורי אבן והגרע"א. דהטורי אבן במגילה (דף ד' ע"א) כתב דהטעם שנשים אינן מוציאות את האנשים הוא משום דלאנשים החיוב הוא מדברי קבלה אבל לנשים רבנן תיקנוה. וכ"כ בספר בנין שלמה סי' נ"ח דהטעם שנשים אין מוציאות את האנשים יד"ח הוא כיון שחיוב נשים במגילה הוא רק מדברי סופרים ולא מתקנת אסתר עי"ש.

אבל בתוספות רע"א במגילה (פ"ב מ"ד) דחה דברי הטורי אבן דאם מצד רוה"ק לא נתחייבו נשים לא היה להם לחכמים לעשות חיוב ביחוד לנשים, ועוד דהלשון אף הן משמע שמתחילת התקנה ניתקן ולא אח"ז, הרי שנחלקו אם סברא זו תוספת היא ומילתא אחריתי, או שוים נשים לאנשים בעיקר חיוב מקרא מגילה.

 

ה

 

והגרי"ז כתב נפק"מ בין שני הצדדים האלו לגבי עבדים שאינם משוחררים דאע"פ שחייבין במצוות כאשה, מ"מ י"ל דלגבי מגילה אינם כנשים דדוקא נשים יש להם סיבת חיוב מחודשת מחמת שהנס נעשה על ידן וזה ל"ש לגבי עבדים אבל אי נימא דאף הן היו באותו הנס מבטל את הפטור של מ"ע שהז"ג נראה דכיון דהוקשו עבדים לנשים אף עבדים יתחייבו במקרא מגילה.

אך יש מקום לדחות דאפשר דאע"פ שעבדים הוקשו לנשים מ"מ אין זה אלא לגבי החיוב הכללי במצות עשה שהזמ"ג אבל כאן שסיבת חיובן היא "שאף הן היו באותו הנס" מסתבר שלא הוקשו לגבי זה עבדים לנשים ואין הכרח לדבריו.

והנה הרמב"ם (בפ"א מהל' מגילה הל"א) "והכל חייבין בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים" ובלח"מ כתב דמשמע מדבריו דעבדים שאינם משוחררים פטורים. ובב"י סי' תרפ"ט כתב דלדברי המפרשים דאף הן היו באותו הנס היינו דע"י אשה נעשה הנס אפשר דאין ללמוד מנשים לעבדים ורק להמפרש דאף הן היו באותה סכנה יש לחייבם מטעם זה כיון דמולים היו.

(ואין להקשות על דבריו דכיון דהוקשו עבדים לנשים מה אכפ"ל מהו טעם חיובן. די"ל דכל ההיקש מאשה שייך דוקא לגבי מצוות דאורייתא ולא מצוות דרבנן כיון שבמצוות דרבנן יש לדון בשורש הדבר אם יש טעם בדבר או לא).

ומ"מ מבואר דהב"י תלה דין עבדים בשני דרכי ההבנה באף הן היו וכו', ויש לציין דבפירוש ר' אברהם מן ההר (מגילה ד' ע"א) כתב דעבדים פטורים ממקרא מגילה לכו"ע דלהרשב"ם אין לחייבן משום דאינם בכלל "עיקר הנס נעשה על ידן", ואף להטעם שאף עליהם נגזרה גזירה (תוס') מסתבר שלא נכללו בגזירה זו כמו שבכל הדורות לא נכללו בגזירות של כלל ישראל דלא מבני ישראל המה, ולכן לכל הדרכים עבדים פטורים ממקרא מגילה.

 

ו

 

ועוד חידוש דין מצינו לתלות בזה, דהראבי"ה בהל' מגילה סי' תקס"ט (והביאו הב"י בסימן תרפ"ט) כתב "דנשים חייבות בנר חנוכה וכן חייבות בד' כוסות וכו' וצריך לקרותה בפני אנשים נשים ובפני קטנים שאף הן היו באותו הנס דלהשמיד להרוג ולאבד, ומיהו נ"ל דכיון דתלי בטעמא בספק דשמא הטעם שנעשה הנס על ידם" וכו' ע"כ.ומשמע מדבריו שאף קטנים חייבין מטעם זה שהיו בכלל הגזירה, וכ"כ באורחות חיים (לוניל) דאם נפרש שאף הן היו באותה סכנה אף הטף צריכין הסיבה.

ולכאורה שיטתם תמוהה מאד דהא לא מיירי הכא בקטנים שהגיעו לחינוך דא"כ בלא"ה חייבין מדין חינוך, אלא ע"כ מיירי בשלא הגיעו לחינוך וא"כ צ"ע הלא פטורים הם מכל מצוות התורה כיון שאין להם דעת ומה טעם לחייבן.

והנראה לפרש דברי הראשונים האלו דאכן טעם החיוב הוא משום שאף הן היו באותו הנס ולכך יש מצוה מיוחדת לנהוג אף בהן במידת האפשר מצוות אלו ובמגילה מקיים זאת ע"י שמשמיעין לפניהם הנס (כמש"כ הראבי"ה). וכיון שהיו בכלל הנס לכן "זכר לנס" יש לנהוג אף בקטנים במצוות אלו של נר חנוכה ומקרא מגילה וד' כוסות והמצוה מוטלת על האב לא על הקטנים וכן ביאר הגרי"ז בערכין (דף ג').

 

ז

 

עוד יש לחקור בסוגיא זו האם נימא דאחר שנתחייבו נשים במצוות אלו מחמת שאף הן היו באותו הנס אע"פ שהן מצוות עשה שהזמן גרמא א"כ יש לחייבם אף בשאר המצוות הנלוות לאותו הזמן, וכגון לגבי חיוב מצות מתנות לאביונים [דאמרינן בגמ' שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ולכך יש לקיים מצוות מתנות לאביונים ביום שקורין בו] דגם נשים יתחייבו בו וכן במשלוח מנות, או שמא נימא דרק במצות קריאתה נתחיבו משום פרסומי ניסא ולא בשאר מצוות היום. וכה"ג יש לדון אף לגבי מצות הדלקת נר חנוכה שנכלל בו גם חיוב של הלל והודאה. ומצות ד' כוסות בליל פסח לגבי שאר מצות הלילה.

והנה במהרי"ל (מנהגים) כתב דנשים פטורות ממצות הגדה (סדר ההגדה אות מ"ג) דהיא מצות עשה שהזמן גרמא, אבל בשו"ע (סי' תע"ב סעיף י"ד) כתב "גם הנשים חייבות בד' כוסות ובכל מצוות הנוהגות באותו הלילה" ובמשנ"ב (שם) ביאר "כגון מצה ומרור ואמירת הגדה". (ואע"פ שיש ילפותא לחייב נשים רק לגבי אכילת מצה דהוקש לאיסור אכילת חמץ ודרשינן בגמ' דכל שישנו באיסור אכילת חמץ ישנו בכלל אכילת מצה, אפשר דכשחז"ל דרשו כל שישנו וכו' אין כונתם דוקא לאכילת מצה אלא אף לשאר מצוות הלילה).

אך בלבוש (סו"ס תע"ב) הביא טעם אחר לחייב נשים בשאר מצוות הלילה ופירש דכיון שאף הם היו באותו הנס של יציאת מצרים נתחייבו בעשיית זכר לאותו הנס. וכ"כ בשו"ע הרב שם וכן משמע בפשטות מלשון המחבר שנקט להאי דינא דנשים חייבות אף בשאר מצוות הלילה אגב חיובן במצות ד' כוסות. ואי סברת הגמ' שהובאה לעיל "שאף הן היו באותו הנס" שייכת דוקא לגבי חיובן בד' כוסות אבל בשאר מצוות הלילה נתחייבו מטעם חיוב אכילת מצה לא היו מכלילם המחבר כאחד אחר שאין טעם חיובן שוה, אלא ודאי ס"ל להמחבר כהלבוש ושוע"ה דההיקש של כל שישנו באיסור אכילת חמץ ישנו בכלל אכילת מצה שייך דוקא על מצהו שהוקשה ולא לשאר המצוות.


ח

 

ולענין הלכה מצינו שנחלקו דהמחבר כתב לחייב נשים באמירת הגדה וכ"כ הרמ"א (סי' תע"ג סעיף ו') דצריך לומר ההגדה בלשון שמבינים הנשים והקטנים וכו', אבל הברכי יוסף (שם סי' תע"ב) הביא בשם הרב בית דוד (סי' רנ"ו) דאין נשים חייבות בהגדה, ומה שצריך המספר לומר בלשון שמבינים הוא בשביל חובת עצמו, אבל הנשים פטורות מזה ככל מ"ע שהזמן גרמא והחיד"א חולק על דבריו וסבר שחייבות בהגדה מחמת שאף הן היו באותו הנס וכל המצוות של אותו הלילה נכללו בתקנת חז"ל.

והנה המהרי"ל כ' בהל' חנוכה דנשים חייבות באמירת הלל שאף הן היו באותו הנס ולכאורה המהרי"ל סותר דברי עצמו שכתב לפטור נשים מאמירת ההגדה אע"פ שגם שם שייך הטעם של "אף הן היו באותו הנס".

ואפשר שהמהרי"ל סבר כדברי התוס' בפסחים (דף ק"ח) דדוקא במצוות דרבנן שייך הטעם שאף הן היו באותו הנס לחייבן אבל לא במצוות דאורייתא, וכיון שמצוות סיפור יציאת מצרים הוא מה"ת ל"ש בזה כלל גדר החיוב מטעם שהיו באותו הנס. משא"כ לגבי הלל ששורש חיובו הוא משום פרסומי ניסא אפשר דחייבות כמבואר בגמ' ברכות דף י"ד דמספקא לן "מהו שיפסיק בהלל  ובמגילה אמרינן ק"ו ק"ש דאורייתא פוסק הלל דרבנן מיבעיא או דלמא פרסומי ניסא עדיף". הרי לן דהלל מדין פרסומי ניסא הוא וכן מגילה ולפי"ז מבוארת שיטת המהרי"ל לחייב נשים בהלל של חנוכה.

וכיוצא בדבר מצינו בהל' מגילה שכתב הרמ"א (סו"ס תרצ"ה) "ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות כאיש" ובמשנ"ב (שם ס"ק כ"ה) כ' שכולן היו באותו הנס. אבל בפר"ח כתב דאיש כתיב ולא אשה.

ומבואר שהרמ"א פסק בזה כמו שנתבאר לגבי הלל בחנוכה שנשים חייבות בו, וכן בכל המצוות של ליל פסח,ודו"ק בכ"ז כי קצרתי.

 

ט

 

נשים בכתיבת מגילה


הנה נחלקו האחרונים אם אשה כשרה לכתוב את המגילה, הפמ"ג בסימן תרצ"א מש"ז סק"א כתב דכשרה כיון דחייבת עכ"פ בשמיעה, אך האבני נזר בסי' תקט"ז הוכיח ממזוזה דאף דאשה חייבת בה מ"מ פסולה לכתיבתה וכמו"כ במגילה, אך בסימן תקי"ח אות י"א חזר בו האבנ"ז והכשיר, אך בהגהות הרעק"א שם כתב לפסול ובשערי תשובה שם סק"ג כתב דלכתחלה יש להחמיר עי"ש.

אך יש להעיר בדברי הפמ"ג שהכשיר אשה ופסל קטן שהגיע לחינוך, והלא בדברי הבה"ג מבואר שגם קטנים חייבים משום שאף הן היו באותו הנס וגם בדברי הירושלמי (מגילה פ"ב ה"ה) מבואר שדין אחד לנשים ולקטנים, אך לפי המבואר לעיל (אות ו') שהחיוב אינו על הקטנים אלא על הגדולים ניחא ודו"ק כי קצרתי.

 


י

חתן במקרא מגילה

ה' אדר תשס"ו

כבוד הגאון הגדול המופלג מאוד

רבי יצחק נתן קופרשטוק שליט"א

במח"ס הספר הנפלא מאורות נתן.

רב שלום עד בלי ירח.

ראשית דבר אודה מאוד לכת"ר על האי מרגניתא טבא שהעניק לי ולכל עולם התורה ספריו הנפלאים מאורות נתן על חנוכה ופורים, ספרים אלה כשמם כן הם מאירים באור גדול, אורה זו תורה.

כה יתן ה' וכה יוסיף למעכ"ת בריות גופא ונהורא מעליא להגדיל תורה ולהאדירה כל הימים מתוך שמחה שלוה ונחת.

ובמה ששאל לן מעכ"ת בדברי הטור סוס"י תרצ"ו ד"חתן לא יצא לבית הכנסת אלא יקרא המגילה בביתו" ותמה כת"ר דהלא חתן יוצא מביתו לתפלה ולמה לא יצא למגילה והאריך בזה.

כמדומני שאין דרך לפרש שיטה זו (שמקורו מדברי הרוקח והג"מ) אלא לפי ההנחה שמצינו בדברי כמה מן הראשונים ומדרשי חז"ל דחתן אינו יוצא כלל מפתח ביתו, דמלבד דברי הרמב"ן בכתובות דף ה' שהביא מעכ"ת, כתבו כן גם הרא"ה בכתובות דף ז' ע"א וכ"כ בעל העיטור ברכת חתנים ס"ג ב', והרמב"ן שם כתב שכן נהגו, הרי דיש שנהגו שאין החתן יוצא כלל מפתח ביתו וממנהגי המלכות הוא, ונראה לכאורה דשיטה זו שהביאו הטור והרוקח, רבותא יש בה דאף לצורך מקרא מגילה דמשום פרסומי ניסא היא שהחמירו בה מאוד עד שאמרו מוכר כסותו, מ"מ אף למצוה זו אינו יוצא מביתו אלא יקרא מגילה בביתו במיעוט פרסום.

ולפי"ז ניחא דהמחבר לא העתיק הלכה זו בשלחנו הערוך וגם הרמ"א שהביאו בדרכי משה לא קבע לו מקום במפה שפרס, דהלא לדידן חתן יוצא מביתו כמבואר באהע"ז סימן ס"ד וממילא פשוט דיוצא אף למקרא מגילה.

בידידות ובהוקרה מרובה

אשר וייס