סיתומתא (תשס"ח)

מרן הגאב"ד שליט"א

והנה מצינו בב"מ (עד ע"א) קנין מחודש והוא קנין 'סיטומתא'. והראשונים שם פירשו בו כמה פירושים:

א] רש"י פירש, שהוא רושם שרושמים על החבית כשלוקחין הרבה ביחד.

ב] הרא"ש שם פירש בשם ר"ת, שהוא תקיעת כף לגמר המקח, וכ"כ הטור בשם הר"ח (בסי' רא).

ג] בהגהות מיימוניות (פ"ז ה"ז מהל' מכירה) כתב דהוא מסירת מפתח, עי"ש.

ונחלקו האחרונים בקנין זה אם הוא מהתורה או מדרבנן. דהרמ"א (בשו"ת סי' פז) כתב דהוי מדרבנן, וכך נקט הנתיבות (בסי' רא סק"א, ובמקור חיים סי' תמח). אך החת"ס (בשו"ת יו"ד סי' שיד) כתב דהוי מהתורה, והביא כן משו"ת המיוחסות להרמב"ן עי"ש. אך לא נתבאר שורש קנין זה וגדרו. ובפרט לשיטות האחרונים דהוי מה"ת צ"ב במקורו וענינו. ובשו"ת דבר אברהם (ח"א סי' א) כתב דקנין חליפין הוי בעצם 'סיטומתא' ומנהג הזמן, כדמשמע מלישנא דקרא "וזאת לפנים בישראל" וכו' ועיי"ש מה שהביא מהרדב"ז. אך מדברי הראשונים בכל מקום משמע דאין קשר בין חליפין לסיטומתא אלא גדר אחר יש בחליפין כמבואר לעיל.

ואפשר דיסוד קנין זה מעשה בעלות הוא ומעין תולדת חזקה הוא, דכיון דכך הוא מנהג הסוחרים שהקונה חבית רושם רשימה על גבה יש במעשה זה גדר קנין ואף דאין קנין חזקה במטלטלין אלא בקרקע בלבד, היינו בחזקה דתיקון הדבר דבמטלטלין לא מהני, אבל סיטומתא דכל ענינו ביטוי וסימן לגמר קנין מהני אף במטלטלין [אמנם ביאור זה מובן לשיטת רש"י דסיטומתא הוא מעשה בגוף הדבר הנקנה דהיינו רשימה על גבי החבית, אבל לשיטת הראשונים דהוי תקיעת כף וכדו' אין בו הפגנת בעלות בדבר הנקנה אך מ"מ נראה דזה יסוד הקנין במעשה בעלות שבו, אמנם הארכתי מאוד בקנין זה במק"א והסקתי דבאמת הוי קנין סטומתא גדר בפני עצמו ואינו נכלל כלל בארבעת אבות הקנינים הנ"ל וכיוצא בו דנתי בגדר קנין אגב שאינו בכלל יסודות הקנין הנ"ל, ואכמ"ל, ודו"ק בכ"ז].

 

תגיות: