עבדו את ה' בשמחה

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויבך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל ונתן עול ברזל על צוארך עד השמידו אותך" (כ"ח מ"ז - מ"ח).

"למדתך תורה דרך ארץ שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח" (ויק"ר פל"ד סי' ט').

 "השמחה שישמח האדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב', וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומו אלו חוטא ושוטה, ועל זה הזהיר שלמה ואמר 'אל תתהדר לפני מלך', וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' (רמב"ם שלהי הלכות לולב).

 "התנאי הרביעי, השמחה הגדולה במצוה, דכל מצוה ומצוה שתזדמן לו דורנא הוא דשדיר ליה קודשא בריך הוא, ולפי רוב השמחה יגדל שכרו. וכן גילה הרב החסיד המקובל מהר"ר יצחק אשכנזי זצ"ל לאיש סודו, שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי החכמה ורוח הקודש, בשכר שהיה שמח בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין תכלית, ואמר, דהיינו דכתיב 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל', פירוש מרוב כל, מכל מיני תענוג שבעולם ומכל זהב ופז רב ואבנים טובות ומרגליות"    ("חרדים" הקדמה למצות א' וד').

 ועוד זאת מצינו לגדול תלמידי האר"י החי, דולה ומשקה מתורת רבו:

 "גם דע כי העושה מצוה אין מספיק לו במה שיעשה אותם, שהרי מצינו בדברי רז"ל שאמרו כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו, וכיוצא בזה אמרו כל המקיים מצוה פלונית יש לו כך וכך, והנה אנחנו ראינו כמה וכמה מצות שעושים בנ"א ואינם מתקיימים דברי רבותינו ח"ו בענין גודל שכרם אפילו בעוה"ז, אבל השרש שהכל נשען עליו הוא שבעשיית המצות אל יחשוב שהיא עליו כמשא וממהר להסירם מעליו, אבל יחשוב בשכלו כאילו בעשותו אותה המצוה ירויח אלף אלפים דינרי זהב ויהיה שמח בעשותו אותה המצוה בשמחה שאין לה קץ מלב ונפש ובחשק גדול כאילו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב אם יעשה אותה מצוה, וזהו סוד הפסוק 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב' וזה סוד רב ברונא דחד יומא סמך גאולה לתפילה ולא פסק חוכא מפומיה כל ההוא יומא וזה יורה על היות אמונת בטחונו בבורא ית' בתכלית האחרון יותר משאם היה השכר מזומן לפניו בפועל, וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי כך יזכה לקבל אור עליון, ואם יתמיד בזה אין ספק שישרה עליו רוה"ק, וענין זה נוהג בקיום כל המצות כולם בין בעת שעוסק בתורה שיהיה בחשק גדול נמרץ בהתלהבות עצום כאילו עומד לפני המלך ומשרת לפניו בחשק גדול למצוא חן בעיניו ולקבל ממנו מעלה יתירה וגדולה" ("שער המצוות" לרבינו חיים ויטאל - הקדמה).

 וכונת האריה"ק למה שאמרו (ברכות ט"ז ע"ב) "אמר ליה רבי אלעא לעולא, כי עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה, דאדם גדול הוא ושמח במצות, זימנא חדא סמך גאולה לתפילה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא".

 אדם גדול הוא, במה נבחנת גדלותו של אדם, בשמחת המצוה.

 השמח במצות, השש בעוז קיומן, "אדם גדול הוא".

 כמה נשגבה מעלה זו אשר הזהירנו עליה בספר תורת האלקים: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" עמוק הוא החטא, כבד ללא נשוא וכבר אמרו בשם הרבי הקדוש ר' מנחם מנדל מקוצק זצ"ל "מילא לא עבדת את ה' אלקיך ובגין כך הילכת ביגונך וביסורי לבבך על כי המרת רצון קונך, אך היאך תיתכן זאת כי כשלת בעונך ועוד מתהלך הינך בשמחה ובטוב לבב? אכן בשל כך 'ראוי' אתה ורבצה עליך אלת הברית הכתובה עלי ספר.

 לא בעשותו את 'מעשי המצות' כתבניתם והלכותיהן בלבד יקרב היהודי אל תכלית יעודו, כי אם בהבינו כי מצות ה' ברה ומאירה את ליבו ונפשו של אדם, כל חדרי פנימיות לבו ימלא הדרת קדש וחרדת קדש, מיקרת מצות תורתו.

 הוא שכתב הריטב"א:

 "וכתב הרי"ט ז"ל וטעם זה שאמרו חכז"ל לברך על המצות עובר לעשייתן... כי הברכות מעבודת הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש למעלה שהיא עבודת הגוף" (ריטב"א פסחים ז' ע"ב).

 שמחת המצוה ועבודתה כמה נשגבה היא, שהרי כבר כתב הרמב"ם "השמחה שישמח האדם בעשיית המצוה עבודה גדולה היא".

 השוקדים בעמל נפשם ובמצות ה' ירונו רינתם, חדות ה' תהא מעוזם, היא חלקם בחיים.

אבינו שבשמים! פתח ליבנו לעבדך בלבב שלם ובנפש חפיצה, עשות מצותיך בשמחה ורננה, השמיענו נא כי קרבה ישועתינו ושנת גאולינו באה.