עבודת הלויים (תשס"ה)

מרן הגאב"ד שליט"א

וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו בגשתם את קדש הקדשים אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו (ד' י"ט).

ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד (י"ח כ"ג).

 

"שלא יתעסקו הלוים בעבודת הכהנים ולא הכהנים בעסק הלויים אלא כל אחד יעשה מלאכתו המיועדת לו מדכתיב איש איש על עבודתו ועל משאו" (ספר החינוך מצוה שפ"ט).

"להיות הלוים עובדים במקדש להיות שוערים ומשוררים בכל יום על הקרבן שנאמר ועבד הלוי הוא ולשון ספרי שומע אני אם רצה יעבוד ואם לא רצה לא יעבוד ת"ל ועבד הלוי הוא בע"כ כלומר שהדבר ההוא חובה וענין זה מוטל עליו בהכרח ונתבאר כן בפ"ב מערכין שהשיר בפה לא יאמר אותו לעולם אלא הלוי ונכפלה מצוה זו במקום אחר בתורה שנאמר ושרת בשם ה' אלקיו" (ספר החינוך מצוה שצ"ד).

הרי מבואר במקראי הקודש דשני מצוות יש בסוגיא זו, א' עבודת הלויים במקדש. ב' שכל אחד יעסוק בעבודתו שלו ולא בעבודת חבירו, ונבאר בס"ד מצוות אלה.

היא שנצטוו הלוים בה לבד לעבוד במקדש בעבודות ידועות כמו נעילת השערים ואמירת השיר בעת הקרבן והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו ועבד הלוי ולשון ספרי שומע אני אם רצה יעבוד ואם לא רצה לא יעבוד ת"ל ועבד הלוי בעל כרחו כלומר שהוא צווי חובה המוטל עליו בהכרח וזהו עבודת הלוים וכבר התבאר במקומות מתמיד וממדות ונתבאר גם כן בפרק שני מערכין (דף י"א) שהשיר לא יאמרוהו זולתי הלוים וכבר נכפל זה הצווי בזאת המצוה בלשון אחר והוא אמרו ושרת בשם ה' אלקיו ככל אחיו הלוים ואמר בשני מערכין (שם) אי זהו שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זוז שירה" (רמב"ם סהמ"צ מצות עשה כ"ג).

הנה לא מנה הרמב"ם בכלל מצוה זו אלא נעילת השערים והשיר, אבל מצות שמירת המקדש מנה כמצוה בפני עצמה (מצות עשה כ"ב) אף שגם היא על הלויים מוטלת, וכמבואר בריש מסכת תמיד ובריש פ"ג מהלכות כלי המקדש.

אמנם הסמ"ג בעשין קס"ט כלל במצוה זו גם את שמירת המקדש וז"ל להיות הלויים מתעסקין בעבודת בית המקדש, להיות שומרים ושוערים לפתוח שערי המקדש ולסוגרם, ולשורר בכל יום על הקרבן שנאמר ועבד הלוי את עבודת אהל מועד" הרי שגם השמירה בכלל מצוה זו, אלא שצ"ע שהרי גם הסמ"ג מנה את השמירה כמצוה בפני עצמה (מצות עשה קס"ה) ולמה כפל מצוה זו. ובפירוש רבינו גרשום בערכין י"א ע"ב מצינו חידוש גדול דהשוערים היינו שומרי השערים, ולדבריו יש לעיין האם פתיחת הדלתות ונעילתן בכלל מצות השמירה היא, או שמא איננה בכלל עבודת הלוים כלל ונראה לכאורה דבכלל שמירת השערים היא, אך מ"מ מבואר מדבריו דמה שנצטוו הלויים להיות שוערים היינו שומרי הדלתות שהיא מצות השמירה והדברים מחודשים.

וחידוש כתב בזה בספר החינוך במצוה שצ"ד שמצד אחד הלך בעקבות הרמב"ם כדרכו, וכתב דבכלל מצוה זו להיות הלוים משוררים ושוערים, אך שוב כתב "ועיקר עבודתם לשורר על הקרבן", וגם בסוף דבריו כתב "ולוי העובר על זה ולא שר על הקרבן ביומו הקבוע לו..בטל מצוה זו", וצ"ע מה ענין עיקר וטפל במצוה זו.

והנה מלבד שלושת העבודות הנ"ל שהוטלו על הלוי, השמירה, השערים, והשירה, מצינו חידוש בדברי רש"י בערכין (י"ג ע"ב) דמה שאמרו דאין הקטן נכנס לעבודה דהיינו לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות", ומבואר מדבריו דמלבד העבודות המסויימות והמוגדרות שהן עבודת הלויים, גם נקיון הבית ותיחזוקו על הלויים הוטלה, ואפשר שזה כונתו גם בבכורות (ל' ע"ב) ש"דברי לויה" היינו "לשורר ולשרת ולהיות שוער" וצ"ב בכונתו לשרת, ונראה דכונתו לשירות הכללי לדאוג לכל צרכי הבית ותיקונו כמבואר.

ויש מקור לדברים בספרי (במדבר י"ח ב') "וילוו עליך וישרתוך בעבודתך ימנו מהם גזברים ואמרכלים אתה אומר ישרתוך בעבודתם ימנו מהם גזברים ואמרכלים או ישרתוך בעבודתן ת"ל ושמרו את משמרתי ומשמרת כל האהל עדיין אני אומרישרתוך בעבודתך ישרתוך בעבודתם ת"ל ואני לקחתי את אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה נתונים לה' הם מסורים ולא לכהנים הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון" הרי שגזברים ואמרכלים הממונים על ניהול המקדש, ואף הן מן הלויים היו.

והנה מלשון הפסוק (במדבר י"ח ב') "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך" ושם בפסוק ד' "ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד לכל עבודת האהל" משמע דהלויים מלוים את הכהנים ומסייעים להם בעבודה שלהם, וצ"ע הלא הלוי כזר הוא לגבי עבודת הכהנים ובמה יסייע לכהן בעבודתו, אמנם במצות שמירת המקדש מצינו שגם הכהנים וגם הלויים נצטוו בשמירתו. וכמבואר בריש מסכת מדות (דף ל"ד ע"א) "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש....והלויים בעשרים ואחד מקום וכו'" אמנם במצוה זו שוים הכהנים והלויים ואין הלויים מסייעים בעבודת הכהנים ומלוים אותם בעבודתם, אך אפשר דכיון דהכהנים משמרים מבפנים והלויים מבחוץ, הכהנים הם עיקר והלויים טפל, וצ"ע.

ושו"ר בספרי שם (במדבר י"ח) "וישרתוך בעבודה להזהיר את הלויים בשיר על דוכנם, ושימנו מהם גזברים ואמרכלים, אתה אומר ישרתוך בעבודתם או ישרתוך בעבודתך ת"ל ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל", ומבואר שם שאכן משרתים הם בעבודתם שלהם דהיינו גזברין ואמרכלין, ועי"ש בפירוש הגר"א, אך לא נתבאר מה הכונה ישרתוך בעבודתך.

אמנם בתמיד (כ"ו ע"ב) דרשו "תנו רבנן וילוו עליך וישרתוך בעבודתך הכתוב מדבר אתה אומר בעבודתך הכתוב מדבר או אינו אלא בעבודתם כשהוא אומר ונלוו עליך ושמרו לכל כליו ולכל עבודתו הרי בעבודתם אמור הא מה אני מקיים וילוו עליך וישרתוך בעבודתך הכתוב מדבר הא כיצד כהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה" הרי שאכן פירשו פסוק זה למצות השמירה, ומצינו מקור בדברי חז"ל למה שנחלקו הרמב"ם והסמ"ג אם מצוה זו כוללת גם שמירת המקדש או רק השיר והשוער בלבד ודו"ק.

ב

וי"ל עוד דהנה יש לעיין במצות שירת הלויים, האם דין הוא בקרבנות, שקרבן טעון שיר או שמא מצוה בפני עצמה היא, מצוות הלויים לשורר במקדש, אלא שזמן השירה בשעת הקרבת הקרבנות.

והנה לכאורה נחלקו בכך ר' מאיר ורבנן בערכין (י"א ע"א), לר"מ השיר מעכב את הקרבן, דהוקש שירה לכפרה, ולרבנן אין השיר מעכב את הקרבן ולא הוקש שירה לכפרה אלא ללמדך מה כפרה ביום אף שירה ביום, והנה לר"מ דהשיר מעכב כפרה ודאי דין הוא בקרבן, אבל לרבנן דאין השיר מעכב כפרה, יש לעיין האם זה משום דלשיטתו אין השיר אלא מצוה בפנ"ע, או שמא אף לשיטתו מדין הקרבן הוא, אלא דמ"מ לא שנה עליו הכתוב לעכב ואינה אלא לכתחלה.

ואם נימא דהשיר אכן מצות הקרבן היא, נראה לכאורה כונת הכתוב וילוו עליך וישרתוך במצות השירה, דכיון דעיקר הקרבת הקרבן  מצות הכהנים היא נמצא דשירת הלויים הוי שירות וליווי לעבודת הכהנים בהקרבת הקרבנות.

ומתבאר לפי"ז גם שיטת החינוך דעיקר מצות הלוים שירה הוא דעיקר מצות הלוי לשרת וללוות את הכהן בעבודת הקרבנות, והשיר תיקון הקרבן הוא, אבל השוערים אף שהם מקיימים מצות הלוי אין זה עיקר עבודתם ומצוותן.

ג

והנה נחלקו בערכין (י"א ע"ב) במשורר ששיער או שוער ששר על הקרבן אם חייב מיתה, ולא מצינו מחלוקת זו בשאר עבודת הלויים, ונראה מזה לכאורה דעיקר עבודת הלויים אינו אלא בשני ענינים אלה, וכדברי הרמב"ם, אך באמת יש לדחות דאפשר דאין זה אלא משום דשאר עבודות הלויים לא נתחלקו העבודות למשפחותיהם אלא כולם חייבים בעבודות אלה ורק בשיר ובשער ניתנה הלכה דיש ממשפחות הלויים הממונים על השיר ולעומתם ממונים על השער, וכמבואר בתוס' שם ד"ה משורר, וצ"ע עדיין.

ד

ונראה בביאור שיטת הרמב"ם והחינוך שלא מנו את שמירת המקדש בכלל עבודת הלויים, דלשיטתייהו אזלי, דכבר כתב הרמב"ם (בפ"ח מבית הבחירה ה"א) "שמירת המקדש מצות עשה ואע"פ שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים שאין שמירתו אלא כבוד לו אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרים" וכ"כ בספר החינוך במצוה שפ"ח. וביארתי במק"א (עיין מנחת אשר פסחים סי' ד') בטעם שהרמב"ם כתב דיני שמירת המקדש בהלכות בית הבחירה ולא בהלכות כלי המקדש והעובדים בה, דאין השמירה "עבודה" אלא תבנית הבית וכבודו של פלטרין של מלך, וכיון שכן ראוי הוא לקבוע לו מקום בהלכות בית הבחירה, ומטעם זה אפשר דאין מצות השמירה בכלל עבודת הלויים כמבואר.

ואפשר עוד לדרכנו, דאף עבודת השוערים מעין מצות השמירה הוא דכבוד הבית היה שיהיו הממונים על השערים ושומריהם משבט הלוי, ומשום כך אין עיקר עבודת הלויים אלא שירה בלבד, ודו"ק.

ה

ונראה להוסיף בזה דהנה ביארתי במנחת אשר (שמות סי' נ"ו) דיש מעבודת המקדש שבהם כתב הרמב"ם דמצותן מוטלת על כלל ישראל כולו כמו מצות שני התמידים (מצות עשה ל"ט), ויש שבהם כתב הרמב"ם שנצטוו הכהנים כמו במצות הקטורת (מ"ע כ"ח), וביאר הגרי"ז דיש עבודות שמצות כהנים הם, אבל יש עבודות שהם מעיקרי בית המקדש שמצות הציבור הם, אלא שהעבודה בפועל כשרה רק בכהנים, עי"ש.

ורואים אנו יסוד זה גם במצות הלויים, דהנה במצות שמירת המקדש (מ"ע כ"ב) כתב הרמב"ם "שצוונו לשמור" בעוד במצות עבודת הלויים (מצות עשה כ"ג) כתב "שנצטוו הלויים", דשמירת הבית מכבוד הבית וצביונו הוא, וכלל ישראל שנצטוה לבנות את בית הבחירה נצטוה גם לשומרו ולרוממו, אבל מצות עבודת הלויים שאני, ואינה אלא השיר והשער כנ"ל, ודו"ק בכ"ז.

ו

הנה נחלקו בגמ' (ערכין י"א ע"א) אם משורר ששיער או שוער שאמר שירה במיתה או באזהרה, ויש לעיין אם איסור זה נאמר רק בלויים או אף בכהנים, דאף הם מצווים שלא יעשה אחד את עבודת חבירו, ולכאורה לא מצינו איסור זה בגמ' אלא בלויים בלבד, וכך נראה לכאורה דהרי מקור איסור זה מדכתיב "ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל משאו שנאמר בלויים.

אמנם הרמב"ן (סהמ"צ סוף מ"ע ל"ו) "ונמנה מצות עשה שיהיו כולם בין לויים ובין כהנים ממונים איש על עבודה ידועה לו", וכך ראיתי בספר החינוך (מצוה שפ"ט) "שלא יתעסקו הלויים בעבודת הכהנים ולא הכהנים בעסק הלויים, אלא כל אחד יעשה מלאכתו המיוחדת לו", הרי שנקטו שמצוה זו נאמרה גם לכהנים, ולכאורה כ"ז חידוש.

וראיתי שכבר האריך בזה הגרי"ז בדבריו הנדפסים בסדר פרשיות התורה ודייק מדברי הרמב"ם שאכן אין איסור זה אמור אלא בלויים שנתמנו לעבודות מסויימות משא"כ בכהנים שאין בהם מינוי כלל, עי"ש ותשבע נועם.

ולגבי שאר עבודות הלויים כבר כתבתי לעיל (אות ג') שלא מצינו איסור זה, אמנם בשו"ת אבני נזר יו"ד סי' תמ"ט אות י"ג כתב אל הגאון ר' העשיל מביאלסטוק בעל "משכנות לאביר יעקב" שרצה לחדש מצות שמירת המקדש בזמן הזה, דגם בשמירת המקדש אמרינן דמשורר ששמר חייב מיתה, והשתית דבריו על ההנחה ששוערים היינו שומרי המקדש, אמנם אף שיש לדברים מקור בדברי רגמ"ה כנ"ל (אות א'), דברי חידוש הם כמבואר לעיל.