מכירת הבכורה גרירה בקנינים

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

א

הנה כבר הארכנו פעמים רבות במה ששאלו הראשונים על מכירת הבכורה הלא אין הקנין חל על מכירה זו דהוי דבר שלא בא לעולם ועוד דעצם הבכורה דבר שאין בו ממש הוא, והנה בפירוש הטור הארוך על התורה בפרשה זו כתב בשם י"א לתרץ קושיא זו דיעקב ביקש לקנות יום אחד עפ"י דברי הגמ' בב"מ (ט"ז ע"א) "מה שאירש מאבא היום מה שתעלה מצודתי היום קנה" אף דהוי דשלב"ל ותקנ"ח היא משום כדי חייו וזה שאמר יעקב "מכרה כיום את בכורתך לי" דהיינו מה שאירש מאבא היום אך עשיו בז את הבכורה ומכר לו את כולו ולא רק היום, וכתב הטור דאגב דחל הקנין על בכורת אותו היום כרצון יעקב וכתקנת חז"ל חל אף על כל הבכורה. ואמרתי ללבן הלכה זו דגרירה בקנינים, ויסוד שאלתנו במי שעשה קנין אחד לקנות את הראוי ואת שאינו ראוי, האם יש גרירה לאמור מיגו דחל על זה חל על זה, או שמא להיפך כיון דלא חל על זה בטל נמי לגבי מה שראוי לחול או שמא אין בזה גרירה כלל.

ובאמת ראוי לעיין במקורות הש"ס והראשונים בדין הקנין בעושה קנין לקנות שני דברים, א' מהם ראוי לקנין זה וא' אינו ראוי מה דינו, האם יש גרירה בקנינים ולאיזה צד או שמא אין בקנינים גרירה כלל והאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ונבאר דבר זה בס"ד.

הנה מצינו בשני מקומות דיש אומרים מיגו דחל הקנין על הראוי חל נמי על שאינו ראוי לחול עליו בפני עצמו, א' בחושן משפט (סי' ר"ב) חידש הב"ח בעציץ וזרעים שבתוכו דאם היו של אדם אחד והלוקח משך את העציץ קנה נמי זרעים ואף דדין הזרעים שבעציץ נקוב כקרקע ואינה נקנית במשיכה כיון דקנה את העציץ קנה נמי זרעים, והש"ך (שם בס"ק ח') כתב דסברא זו אין בו לא טעם ולא ריח עי"ש.

ב' אך באמת מצינו מקור לגרירה חיובית בקנינים בדברי המרדכי בב"ב (סי' ר"ה) שם נחלקו הראשונים במי שהקנה שדה ומטלטלין ומעות בחליפין, י"א דקנה שדה ומטלטלי אבל לא מעות דאין מעות נקנים בחליפין, וי"א דאף שדה ומטלטלי לא קנה מיגו דבטל הקנין לגבי מעות בטל נמי לגבי שדה ומטלטלי, וי"א דקנה הכל מיגו דחל השדה ומטלטלי חל נמי אמעות, הרי לן מקור בדברי הראשונים דאמרינן מיגו דחל אהאי חל נמי אהאי, ומה שנחלקו הב"ח והש"ך הוא לכאורה מה שנחלקו הראשונים במרדכי.

אך באמת צריך בזה עיון דהלא הרמ"א (סי' ר"ג סעיף י') מביא את כל שלשת השיטות שהביא המרדכי, ותימה שלא הב"ח ולא הש"ך הסמיכו דבריהם על שיטות אלו ומשמע מזה דלא הא בהא תליא ואין לדמות בזה מילתא למילתא, וצ"ב מה בין זה לזה.

ונראה בזה דהנה לכאורה הרמ"א סתר בזה את דברי עצמו דבסי' ר"ט (סעיף ד') כתב לגבי המקנה דבר שבא לעולם ביחד עם דבר שלא בא לעולם די"א דהוי כקני את וחמור, ולגבי קני את וחמור הלא קי"ל דאין גרירא כלל והוא קנה והחמור לא קנה, וצריך ביאור מה בין זה לנידון דהמרדכי בב"ב, וכבר עמד על שאלה זו הסמ"ע שם (ס"ק י"ט) וכתב שני דרכים, א' באמת דין אחד לשני הלכות אלו והרמ"א סמך על מה שכתב בסי' ר"ג שם דהלכה כרבינו שמחה דקנה קרקע ומטלטלי ולא קנה מעות וא"כ דין אחד עולה לכאן ולכאן, ב' שוב כתב הסמ"ע דבדשלב"ל מודי כו"ע דלא קנה כיון שאינו בר קנין כלל משא"כ מעות דיש בהן קנין אלא שקנין חליפין אינה מועילה בהם, בזה יש אומרים דמיגו דחל על הראוי לקנין זה חל נמי על שאינו ראוי וכ"כ הנתיבות שם ועיין עוד כעי"ז בבהגר"א שם ובשו"ת רעק"א (תניינא סי' קמ"ח וח"ג סי' כ').

ונראה ביאור סברתם דאין הגרירה בבעלות אלא במעשה הקנין דאף דחז"ל ברוחב דעתם קבעו מה הקנין הראוי לכל חפצא וחפצא (לפעמים הסמיכו קביעה זו אלישנא דקרא כגון בכסף וחזקה ולפעמים בדרכי בנ"א כגון במשיכה והגבהה ודו"ק), מ"מ כשקונה דברים שונים בקנין אחד נתחדשה הלכה דגם מה שאינו ראוי לחול עליו קנין מסויים בפני עצמו נגרר אחרי הנקנה עמו ונקנה בקנין שאינו ראוי לו וזה יסוד מחודש בתורת הקנינים, אבל מה שאינו ראוי להיות נקנה בקנין כלשהו אינו נקנה אגב דבר אחר.

אך בשו"ת נוב"י מהדו"ק (חו"מ סי' כ"ט) כתב לחלק בדרך אחר בין שני הדינים הנ"ל, דשאני דשלב"ל עם דשב"ל דעיקר דעתו על מה שבא לעולם ולא סמכא דעתיה כלל לקנות את שלא בא לעולם, ולדרכו אין זה חסרון בעצם חלות הקנין אלא בדעת הקונה והמקנה עי"ש.

והנה לשני הסברות הללו מסתבר דאין לחלק בין הא דעציץ וזרעים (סי' ר"ב) להא דקנין חליפין (סי' ר"ג) דבשניהם מדובר בדבר שבא לעולם הראוי לקנין אלא שהקנה בקנין שאינו מועיל בו בהדי דברים אחרים הראוים לקנין זה, ואם בקרקע ומעות אמרי' גרירא אף שהם שני דברים חלוקים ביסודם ק"ו לעציץ וזרעים דדמי טפי לדבר אחד ומחוברים וצריכים זה לזה, וצריך לומר דשיטת הש"ך מיוסדת על מה דקיי"ל עיקר כשיטת רבינו שמחה שבמרדכי דקנה קרקע ולא מעות כמבואר שם בנתיבות בחידושים (ס"ק כ"ג), אך מ"מ תמוה לומר על סברת הראשונים שאין לה לא טעם ולא ריח דבאמת לא על הב"ח בלבד תלונתו אלא אף על הראשונים שבמרדכי וצ"ע.

ולפי כל מה שנתבאר נחזי אנן בדברי הטור דיעקב קנה את הבכורה כיון דחלה המכירה על "היום", לפי"ד הסמ"ע אין קנין חל על דשלב"ל אגב דבר הבא לעולם כיון דאינו ראוי לקנין כלל וא"כ אין מקום לסברת הטור, אך לפי"ד הנוב"י דעיקר דעתו על מה שבא לעולם יש לומר דכיון דכל הבכורה שקנה יעקב לא בא לעולם אלא שבמקצת חל הקנין מכח תקנת חכמים דהיינו על מה שקנה אם ימות היום שוב דעתו על כל מה שקנה ומיגו דחל אהאי חל נמי אהאי כמו דקנה קרקע ומעות בקנין סודר, ואתי שפיר סברת הטור.

אך באמת לולי סברת הטור היה נראה היפך הדברים דכיון דכל מה דמהני הקנין באומר מה שאירש מאבא היום מכור אינו מעיקר הדין אלא משום כדי חייו מתקנת חכמים מסתבר דלא מהני אלא כשקונה דבר זה בלבד אבל כשרוצה לקנות אל כל הירושה אגב יום זה לא קנה אף לא יום זה, ודו"ק.

ב

אך באמת קי"ל עיקר דכאשר מקצת הקנין ראוי לחול ומקצתו לא, אמרינן גרירה לצד השלילה וקנין שבטל מקצתו בטל כולו ויש בזה ז' מקורות ודרגות שונות כפי שיבואר.

הנה כתב הר"ן בגיטין (כ"ב ע"א) דהמוכר לחבירו עציץ וזרעים בתוכו ומשך את העציץ לקנות אותו ואת הזרעים דדינם כקרקע ואינם נקנים במשיכה גם עציץ לא קנה כמו דמצינו בב"ב (פ"ו ע"ב) "כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור אפי' בסאה אחרונה", הרי דכיון שרוצה לקנות כור אינו קונה לחצאין וכן הוא בעציץ וזרעים, והב"ח בחו"מ (סי' ר"ב) דחה דבריו מהמבואר בב"ק (י"ב ע"א) "קנה קרקע ומטלטלי ומשך את המטלטלי לא קנה קרקע", ומשמע דמטלטלי קנה הרי דקונה לחצאין אף שהתכוין לקנות גם את הקרקע וע"כ דשאני כור בשלשים דהוי דבר אחד והתנה לקנות כולו עי"ש.

ויש להעיר על הב"ח ממה שנחלקו הרשב"א והר"ן בקידושין (מ"ב ע"ב) לגבי מי שקנה שדה מחבירו ונמצאת מקצתה גזולה אם בטל כל הקנין או לא דהר"ן כתב דלפי פירוש הרשב"א בסוגיא שם אין הקנין בטל ובמה שאינו גזול הקנין קיים אך הר"ן ס"ל דגם בזה אמרי' דכל הקנין בטל, ונראה לכאורה דאזיל לשיטתיה מהא דעציץ דכל שמתכוין לקנות דבר מסויים ולא חל קנינו במקצתו בטל כל קנינו דמסתמא אין כונתו לקנותו לחצאין, ומ"מ חזינן דאף בקונה שדה דודאי הוי דבר אחד ואפשר דמקפיד על גודל שדה זו נחלקו הראשונים והרשב"א ס"ל דלא בטל כל קנינו הרי דכל אלו לאו בחדא מחתא מחתינן להו, וחז"ל והראשונים אמדו דעתם של בנ"א במה כונתם לקנות אף לחצאין ובמה יש קפידא, ולפי"ז נראה לענ"ד דבקונה קרקע ומטלטלי בודאי מסתבר שאין כונתו לתלות זה בזה דמה ענין מטלטלין אצל קרקע והלא תרי מילי הוי ואינם משמשין ביחד, ואין זה דומה לעציץ וזרעים שבו נחלקו התוס' והר"ן או לשדה שמקצתה גזולה שבה נחלקו הרשב"א והר"ן או לכור בשלשים שאין בו מחלוקת אלא גמ' ערוכה היא דיכול לחזור אפילו בסאה אחרונה, ואפשר דבזה מסתבר טפי דיש קפידא בדבר כיון שכור היא מידה ידועה ואפשר שרגילין היו למכור מדה זו דוקא, ועוד כתבו שם הרשב"ם והנמוק"י דלא מכר אלא משום שצריך למעות וכל כונתו להשיג שלשים זוז ולכן אינו רוצה למכור פחות מכור, עי"ש.

ומ"מ חזינן דיש בשאלה כללית זו דרגות חלוקות והכל תלוי בקפידת הקונה והמקנה וא"כ פשוט דיש לחלק בין הא דקרקע ומטלטלי דקונה לחצאין להא דעציץ וזרעים, [אמנם מצינו שיטה דאף בקונה בקנין אחד ב' דברים שונים אמרי' דבטלה מקצתה בטלה כולה, והוא במרדכי ב"ב (אות תר"ה) בקנה בסודר קרקע ומטלטלי ומעות די"א דכיון דלא קנה המעות בטל קנינו גם לענין הקרקע והמטלטלין והביאו הרמ"א בחו"מ (סי' ר"ג סעיף י'), ובאמת נראה דשאני הא דקרקע ומטלטלי דקנה לחצאין מהא דקנה בסודר קרקע ומעות דבקרקע ומטלטלי לא עשה את מציאות הקנין אלא במטלטלי שיש כאן אלא שהתכוין בטעות לקנות במשיכה זו גם את הקרקע ומחמת כונתו לא אמרינן בטלה מקצתו בטלה כולו כיון שמעשה הקנין בפועל לא נעשה אלא במטלטלי אבל בהא דב"ב עשה קנין סודר גם במעות דכיון שהתכוין שיהא הסודר גם תמורת המעות זה מציאות הקנין בסודר ויש מקום לומר בטלה מקצתו בטלה כולו וכ"כ הנתיבות בחו"מ (ר"ג סק"ה) כעי"ז עי"ש ודו"ק בזה כי קצרתי].

והנה לכאו' יש לחקור בכל הני גווני דבטל הקנין לגמרי, אם הוא מדין בטלה מקצתה בטלה כולה וכעין שמצינו דנדר שהותר מקצתו הותר כולו בנדרים (ס"ו ע"א) ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה בגיטין (ל"ג ע"א) וכמו"כ נתחדש בקנין שבטל מקצתו בטל כולו, או שמא ליתא לגדר זה בקנינים כלל ומה דבטל כולו בכל הני דקנינים אינו אלא משום אומדן דעת הקונה והמקנה שאין דעת אחד מהם לקנין חצאין.

ובאמת מצינו בקנין גדר בטלה מקצתה בטלה כולה בגיטין (ח' ע"ב) בכותב כל נכסיו לעבדו חוץ מקרקע כל שהוא למאן דלא פלגינן דיבורא דכיון דבטל מתנת הנכסים בטל גם השחרור וביאר שם הרמב"ן דאין זה ענין לפלגינן דיבורא בכל הש"ס אלא הכונה היא דשטר שבטל מקצתו בטל כולו עי"ש. ועוד מצינו כעי"ז בקני את וחמור למ"ד בב"ב (קמ"ג ע"א) דהקנין בטל לגמרי ובמנחת אשר לב"ב (סי' נ"ט אות ד') ביארתי שלדעת כמה ראשונים ואחרונים אין זה משום חסרון כונה בלבד אלא דין הוא בגדרי קנין דכיון שבטלה מקצתו בטלה כולו עי"ש.

אך באמת נראה פשוט מכל המבואר לעיל דאין בזה דין בטל מקצתו בטל כולו אלא הכל תלוי בכונת הקונה והמקנה דהרי חזינן כל הני פלוגתא וחילוקי דין וד' חלוקות בדבר כנ"ל וע"כ דאין הדבר תלוי אלא בכונת הקונה והמקנה וכמבואר לעיל, ונראה דסוגית הגמ' שם בהא דפלגינן דיבורא אינו ענין לני"ד דהרי חזינן דהר"ן לא הוכיח ממנה לא לענין עציץ וזרעים ולא בקידושין לגבי מקצת שדה גזולה וע"כ דמילתא אחריתא היא, ונראה דסברא מסויימת היא בקנין שטר דכיון דכל מהות ותוקף השטר במה שכתוב בו ובעדותו יש סברא מסויימת בשטר לומר דאם בטל מקצתו בטל כולו מכח הראיה והעדות, אף דבשאר קנינים לא אמרי' בטל מקצתו בטל כולו כנ"ל, ומטעם זה אמרו בגמ' לשון "פלגינן דיבורא" דמשמעו דמשום דהוי דיבור לחצאין בטל הוא לחד מ"ד, ודו"ק בזה.

וגם דין קני את וחמור שאני מני"ד דכיון שהקנה לשניהם ואין החמור קונה גם היא לא תקנה דהמקנה לשני אנשים בשיתוף וקנין האחד בטל מן הדין שיבטל גם הקנין השני כיון שלפי דעת המקנה שותפים הם בקנין ואין דומה קנין היחיד לקנין המשותף אבל כשהשיור אינם בקונים אלא בחפצא מסתבר דמה דקנה קנה ומה דלא קנה לא קנה כנ"ל.

אמנם באמת נראה עיקר דגם בהא דקני את וחמור אין זה משום גדר בטלה מקצתה בטלה כולה אלא משום דדעת המקנה לשטות בו ואינו מתכוין לקנין גמור כמבואר שם בספרי.

ומתבאר מכ"ז דיש בזה ז' דינים ודרגות חלוקות שאינם דומין זל"ז, דין קני את וחמור, דין פלגינן דיבורא בשטר, קנה מטבע וקרקע בקנין סודר, כור בשלשים אני מוכר לך, מוכר שדה שמקצתה גזולה, מוכר עציץ וזרעים, ומוכר קרקע ומטלטלי, ואכמ"ל.

ובעיקר גדר בטלה מקצתו בטלה כולו בקנין ובשאר חלות יש לעיין עוד במחלוקת ב"ש וב"ה תרומות פרק א' משנה ב' עי"ש ודו"ק.