מכירת הבכורה (תש"ס)

מרן הגאב"ד שליט"א

וישבע לו וימכור את בכורתו ליעקב (כ"ה ל"ג)

א

הנה האריכו רבותינו הראשונים והאחרונים בסוגיא זו של מכירת הבכורה עד מאד ואף אני הקטן הארכתי בזה כמלקט אחר הקוצרים, ונבאר עוד כמה דרכים וחקרי דין בפרשה סתומה זו.

הנה גדולי הדורות דנו בעיקר בשאלה איך חל הקנין על הבכורה והלא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אך באמת לא נתבאר בפרשה זו איזה ענין בבכורה נמכר במכירה זו, ונחלקו בדבר זה הראשונים ולכל אחד בית אב בדברי חז"ל.

שיטת רש"י דאין ענין מכירה זו משום זכויות הממון שבבכורה אלא משום עבודת הקרבנות, דהלא מבואר בזבחים (קי"ב ע"ב) דעד שלא הוקם המשכן היתה העבודה בבכורים, ויעקב סבר שאין עשו הרשע ראוי להקריב קרבנות להקב"ה ומשום כך התאמץ בקנין הבכורה, וכדבריו מבואר במדרש רבה (במדבר ד' ח') "שבתחלה היו הבכורות משמשין עד שלא עמד שבט לוי כמו ששנו רבותינו 'עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים' וכו' וכי יעקב בכור היה אלא שאת מוצא שנטלה יעקב מן עשו בערמה וכו' את סבר שמא על חנם אמר יעקב לעשו שימכור לו את הבכורה לאו אלא שהיה יעקב מבקש להקריב ולא היה יכול מפני שלא היה בכור" הרי דענין המכירה משום הקרבת הקרבנות היא. אך בפירוש הרשב"ם על התורה כתב להדיא דיעקב קנה זכות לרשת פי שנים, וכן הוא בפירוש הטור הארוך על התורה בשם הרא"ש ובשו"ת הריב"ש (סי' שכ"ח), וכדבריהם מבואר בסוטה (י"ג ע"א) שעשו טען לחלקת קבורה במערת המכפלה ואמרו לו זבינתיה ואמר נהי דזבינתיה לבכורתי חלק הפשיטות לא מכרתי, עי"ש.

והנה דנו הראשונים בקנין הבכורה דהוי דבר שלא בא לעולם, אך לפי פרש"י קשה שבעתיים דמה שייך מכירה בזכות להקריב קרבנות דאינו גדר ממוני כלל. וראיתי בדברי דוד להט"ז בפרשתינו שכתב דאף לפני הקמת המשכן לא היה איסור על מי שאינו בכור להקריב קרבנות אלא שנהגו כבוד וגדולה בבכור בעבודת הקרבנות, ולפי"ז באמת לא היה כאן מכירה ממש אלא מעין הסכם שבין יעקב ועשו שתמורת הלחם והנזיד יתרצה עשו ליעקב ויקריב את הקרבנות, ובאמת מבואר להדיא במדרש הנ"ל דאף לפני הקמת המשכן מותר הי' למי שאינו בכור להקריב דכך אמרו שם על אברהם אבינו דמשום שצדיק היה הקריב קרבנות אף שלא היה בכור, עי"ש.

ב

והנה הארכתי מאוד בדרכים שונות ליישב קושית הראשונים בבכורה דהלא הוי דשלב"ל ועוד דמה מכירה שייך בבכורה וכי ע"י המכירה תשתנה המציאות והלא זכויות הממון הם תוצאה מהיותו בכור במציאות ואין דבר זה בר מכירה.

ונראה בזה דרך חדשה, דהנה מבואר בזוה"ק דע"י קנין הבכורה זכה יעקב בברכות, דהברכה מתחלה יועדה לבכור דבכרה וברכה הם אותם אותיות מתחלפות, וזה פירוש הפסוק "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" (כ"ז ל"ו), ובאמת מבואר גם ברש"י שם שיצחק נחרד שמא ברכו שלא כדין אך כששמע שיעקב לקח את הברכות אמר "עכשיו שבכור ברכתי גם ברוך יהיה" הרי שהברכות קשורים לבכורה וזאת היתה כונתו של יעקב בקנין הבכורה כדי לזכות בברכות.

ועל ידי ברכותיו של יצחק ליעקב נקבע דיעקב הוי זרע דאברהם ולא עשו, דהנה כתב הרמב"ם (פ"י ממלכים ה"ז) "המילה נצטוה בה אברהם וזרעו בלבד שנאמר "אתה וזרעך אחריך לדורותם", יצא זרעו של ישמעאל שנאמר "כי ביצחק יקרא לך זרע", ויצא עשו שהרי יצחק אמר ליעקב "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך", מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק בדתו ודרכו הישרה והם המחוייבין במילה" והגרי"ז (עה"ת) הביא בשם הגר"ח דתרוויהו צריכי דממה דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ידענו רק שלא כל זרע יצחק מתייחס אחרי אברהם, אבל עדיין לא נודע מי משני בניו מתייחס לאברהם יעקב או עשו וזאת ידענו רק מברכותיו של יצחק שיעקב זרע אברהם הוא, ואי מקרא זה לבד לא ידענו שעשו לאו מזרעו של אברהם אבינו דהו"א דשניהם זרע אברהם אלא יעקב זכה בברכות ולהכי צריך קרא "כי ביצחק" וכו'. ובאמת כבר קדמו בפי' זה בערוך לנר בסנהדרין (נ"ט ע"ב) ובשו"ת מהרי"ט (ח"ב סי' י') עי"ש, ועיין ברמב"ם (פ"ט הכ"א מנדרים) שאכן הביא את שתי הדרשות בחדא מחתא ונראה מזה כפירוש הנ"ל, ומתבאר מזה דע"י ברכות יצחק ליעקב נקבע דשוב אין עשו מתיחס כלל לאברהם וליצחק וכזר הוא.

ונראה לפי"ז דע"י ברכות אלו נעשה יעקב לבכורו של יצחק מעיקר הדין דהלא מבואר ביבמות (ס"ב ע"א) דנחלקו ר' יוחנן ור"ל בהיו לו בנים בגיותו ונתגייר אם יש לו בכור לנחלה והלכה כר"י דאין לו בכור לנחלה, אך עוד מבואר שם דכו"ע מודו בבא אחר העבד דהוי בכור לנחלה כיון שעבד אין לו חייס הרי לן דהבא אחר מי שאינו מתייחס לאביו הוי בכור לנחלה, ולפי"ז נראה דע"י הברכות נבחר יעקב ונדחה עשו מלהיות זרע יצחק ואברהם ממילא הוי יעקב בכור מעיקר הדין כיון שעשו הוי כעבד שאינו מתייחס לאביו, [ועוד דבברכותיו עשה יצחק את עשו לעבדו של יעקב והוי כעבד כנעני וכמ"ש רש"י (כ"ז ל"ז) דמה שקנה עבד קנה רבו ודו"ק]. ואף שברכות אלו שברך יצחק את יעקב "ויתן לך את ברכת אברהם אביך" (כ"ח ד') לא הן הברכות שבירך את יעקב בחושבו שהוא הבכור, מ"מ אף בברכות אלו זכה יעקב ע"י השתלשלות הענינים שנבעו מקנין הבכורה, ואפשר עוד שאף הן קשורות קשר מהותי לענין הבכורה והברכות הראשונות, וצ"ע.

ונמצא לפי זה דיעקב לא זכה בבכורה באופן ישיר ע"י קנין, דבאמת אין קנין מספיק לזכויות הבכורה מכל הטעמים הנ"ל אלא שע"י הקנין זכה להיקרא בכור רק לעניין זכיה בברכות ועל ידי הברכות זכה ממילא בבכורה זכיה גמורה כיון שעל ידם נדחה עשו מלהתייחס אחרי אברהם ויצחק, ודו"ק בזה כי דרך מחודשת היא.

אך לכאורה יש לדחות כל דרך זו דלא מצינו בדברי חז"ל שאין עשו מתייחס ליצחק אלא שאינו מתייחס אחרי אברהם אבינו, דבסנהדרין שם אמרו כן לענין שאין זרע עשו חייב במילה ובנדרים שם מיירי לענין הנודר מזרע אברהם אבינו שאינו אסור בזרע עשו, אך מנ"ל דאין עשו נחשב מזרע יצחק.

אמנם באמת כבר נחלקו בכך הפוסקים, דבאו"ח (סי' תקצ"א ס"ז) מבואר דבתפלת ר"ה אמרינן "ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור", והב"י הביא גירסא "לזרעו של יעקב תזכור" וכונת גירסא זו לאפוקי זרע עשו, אך הב"י דחה גירסא זו והמגן אברהם שם (ס"ק ז') הביא את דברי חז"ל הנ"ל "כי ביצחק יקרא לך זרע, ביצחק ולא כל יצחק" והקשו האחרונים בדבריו דאכתי מנ"ל דאינו זרעו דיצחק דמדרשה זו ידענו רק שאינו מזרע אברהם, ובשאילת יעב"ץ (ח"א סי' קמ"ד) כתב דאכן כונת תפילה זו "היום לזרעו של אברהם תזכור", אך באמת הוי עשו זרע יצחק, אך בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' מ"ג) כתב דבאמת לא הוי עשו מזרע יצחק וכתב לפרש כך את דברי הרמב"ם הנ"ל דמשום כך הביא הרמב"ם מקור נוסף דאין עשו מזרע אברהם דמייתור זה ידעינן שגם זרע יצחק איננו עי"ש.

ואף שמסתבר טפי לפרש את דברי הרמב"ם בדרך הנ"ל וכפי' הגר"ח הערל"נ והמהרי"ט מ"מ מבואר להדיא בדברי רש"י בנדרים שם דעשו אינו זרע יצחק וכדברי השבות יעקב וכך נראה כונת הבית יוסף והמג"א, ובאמת מסתבר דאם היה עשו זרע יצחק ממילא הוי זרע אברהם דתמוה שיהיה מתייחס אחרי אביו ולא אחרי סבו אלא נראה יותר דאין עשו מתייחס אחרי אביו וכעבד הוא וממילא אינו מתייחס אחרי סבו, וכיון שכן יעקב הוא הבכור ובדין הוא שיטול שכרו, ודו"ק בכ"ז.