עולים ויורדים בו

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש... ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו והנה ד' נצב עליו וגו'" (כ"ח י' - י"ג).

 דרכים רבות נאמרו ע"י חז"ל ורבותנו הראשונים בביאור חלום פלאי ונשגב זה "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלוקים עולין ויורדין בו".

 נלך נא באחת הדרכים במסילה העולה בית א-ל.

 שנינו בחולין [צ"א ע"ב]:

 "תנא עולים ומסתכלין בדיוקנו של מעלה (פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב - רש"י), ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה, בעו לסיכוניה (מחמת קנאה - רש"י), והנה ה' נצב עליו (לשומרו - רש"י), אמר רבי שמעון בן לקיש אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו כאדם שמניף על בנו (במניפה להצילו מן השרב - רש"י).

 ובמדרש [ב"ר ס"ט ג']:

 "אמר ר' אבהו משל לבן מלכים שהיה ישן ע"ג עריסה והיו זבובים שוכנים עליו, וכיון שבאה מניקתו שחה עליו ומניקתו וברחו מעליו, כך בתחילה 'והנה מלאכי אלוקים עולין ויורדין בו', וכיון שנגלה עליו הקב"ה ברחו מעליו".

 יעקב אבינו זכה שפניו יהיו חקוקים בכסא הכבוד, מלאכי עליון עומדים משתאים, אך הוא, איש תם יושב אהלים, כלל אינו מכיר את רום ערכו, בשם הקדוש ר' שמשון מאוסטרופלא אמרו, דזכה יעקב ובחלומו נפתחו לו ארובות השמים וחזה למעשה מרכבה, ואחר חזיון זה אמר, "א' כ' ן' יש ה' במקום הזה", פי' דרגלי המרכבה הם אותיות אכן א'ריה כ'רוב נ'שר זו ידעתי, אבל אנכי לא ידעתי, היינו א'ריה נ'שר כ'רוב י'עקב, וכדאיתא בחולין [צ"א ע"ב] דפני אדם החקוקים במרכבה העליונה - פני יעקב הן - וזה לא ידעתי.

 והדברים נפלאים ונשגבים מבינת אנוש, מלאכי השרת שרפי מעלה מתקנאים ביעקב אבינו קנאה קשה משאול עד שבקשו להורגו, קנאה זו על שום מה?

 ובפרט תגדל התמיה לפי המבואר בשבת [פ"ט ע"א]:

 "אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע! מה לילוד אשה בינינו, אמר להן לקבל תורה בא, אמרו לפניו חמדה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם וכו', אמר לו הקב"ה למשה אחוז בכסא כבודי והחזר להן תשובה וכו', אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה "לא תרצח" "לא תנאף", "לא תגנוב", קנאה יש ביניכם? יצה"ר יש ביניכם? מיד הודו לו להקב"ה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ".

 הרי לן דמשה רבינו ע"ה תמה על מלאכי השרת כלום קנאה יש ביניכם, וכיצד יתכן שיקנאו משרתי עליון אלו ביעקב אבינו? והגרע"ק איגר בגליון הש"ס שם ציין לדברי רש"י בחומש [בראשית א' כ"ו] עה"פ "נעשה אדם", שפירש "ענוותנותו של הקב"ה למדנו מכאן לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהן".

 ועדיפא מיני' הו"ל לשאול מדברי הגמ' בחולין שמלאכי השרת רצו להרוג את יעקב מרוב קנאתם.

 ברם, כשנדייק בתשובת משה רבינו למלאכים יתיישבו הדברים על בוריים, משה רבינו אומר למלאכי השרת כלום קנאה יש ביניכם, הלא כולכם נותנים באהבה רשות זה לזה כולכם אהובים כולכם ברורים אין אחד מכם מתנשא על חבירו, ומה טעם תחפצו בתורת המעשה אשר יש בה עזיבת הקנאה השנאה והתחרות?

 ועל זה הודו לו מלאכי השרת ואמרו "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ", אין בינינו קנאה ותחרות ואין לנו זכות ליטול את התורה, ברם ביעקב אבינו ובעם ישראל מלאכי השרת מתקנאים, מקנאים הם קנאה גדולה, קשה משאול קנאתם משום שאנו קבלנו את התורה וניתן בידנו על ידי התורה להגיע לפסגות עליונות, מדרגות שאף מלאכי השרת אינם יכולים להעפיל אליהם בבחינת 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה', ובמעלה זו של עם ישראל מלאכי השרת מקנאים. הלא האדם ורק הוא בצלם האלקים נברא ולא הם (יעויין בנפש החיים ש"א פ"א דביאור "צלם" זה הוא הכח לבנות ולהרוס מוריד שאול ויעל עי"ש ובמה שנתבאר לעיל בפרשת בראשית).

 ולבי אומר לי, שזה שאמר הקב"ה למשה "אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה", הקב"ה אומר למשה אחוז בכסא כבודי, הכסא שחקוק בו דמות אדם, דיוקנו של יעקב אבינו אותו הכסא שמלאכי השרת עולים ומסתכלין בו ויורדין ומסתכלין בדמותו של יעקב אבינו ומקנאים בו ומבקשים להורגו משום שהוא דמות דיוקנו של מעלה, נשגב וגבוה מעל גבוה, למעלה ממעלתם של מלאכי השרת, משה רבינו מזכיר להם למלאכי השרת שהם כבר נתקנאו ביעקב אבינו, וכך נתקנאו בעם ישראל זרע יעקב על כך שהם ורק הם יכולים להגיע לרום המעלות, ל"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה".

 ועוד אמרו שם בחולין [צ"א ע"א] "ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו, אמר רבי יהושע בן לוי מלמד שהעלו אבק מרגלותיו עד כסא הכבוד".

 שרו של עשיו מבקש לקעקע ביצתן של ישראל, שרו של עשיו מבקש לטשטש דמות אדם שבמרכבה, דמותו של יעקב אבינו החקוקה במרכבת כסא הכבוד. ברם "וירא כי לא יכול לו" אין בכוחו להרע ליעקב אבינו, יעקב אבינו הגבוה מעבר לדרגת המלאכים בבחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה... והנה ה' נצב עליו", אי אפשר לעקור את דמותו הגדולה החקוקה במרכבת כסא הכבוד, אך מ"מ העלו אבק עד כסא הכבוד, בנסיון לכל הפחות לטשטש ולעמעם את דמות דיוקנו של יעקב אבינו.

 "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" [תדב"א], ופירש הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע כיצד יתכן וירומו מעשיו של האדם כדוגמת מעשיהם של האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, הרי כגבוה שמים על הארץ וכרחוק מזרח ממערב המרחק בינינו לבין אבותינו הקדושים, וכיצד יכול האדם לומר כן, אלא אין כונתם שאדם יגיע למעשי אבותיו, אלא לפחות יגע בהם מלשון נגיעה. אמנם לדידי נראה לומר, שזהו כוחן של אבות, האבות מנמיכים עצמם, ממציאים עצמם לבניהם, קשורים ומחוברים המה לבניהם בעבותות אהבה והחוט המשולש, בשלשת האבות, לא במהרה ינתק, זה כחם וגדולתם, האבות הקדושים הם הם המקרבים את בניהם אליהם, כי אילולא הבנים גם האבות אנה הם באים.

 בכחם של האבות גם אנו יכולים להתעלות לגבהי מרומים של עבודת אלקים, בכחם של האבות אף אנו יכולים ללכת בעקבותיהם, ולצעוד בדרכם.

תגיות: